איראן מנסה להתאושש מהתקיפה הישראלית, אך הרחובות מספרים סיפור אחר: של כאוס אזרחי, של משטר שמאבד שליטה, ושל עם שמבין שההבטחות הגדולות של ההנהגה הסתיימו בתור אינסופי בתחנת דלק. "כאשר הבאר מתייבשת, כולם מתחרטים שלא אגרו מים" – פתגם איראני ישן שמתאר במדויק את הרוח בטהרן. יוני 2025, הקיץ כבר לוהט, טהרן מתעוררת לבוקר נוסף של אזעקות, תור ארוך ומתפתל בתחנת דלק אחת מני רבות. הנהגים בחרדה, חלקם מותירים את הרכב מונע ומחפשים צל. השיחות נסובות סביב סוגייה אחת – האם יצליחו למלא את המיכל. לא תמיכה במשטר, לא שיחות על עמידה איתנה – אלא פחד וחוסר תקווה ותוחלת.
הם צופים בעשן המיתמר, תמונות מסוייטות ממלחמת איראן עיראק שהסתיימה באוגוסט 1988 וההבטחה של האייתולות לא עוד מלחמה. הם מאזינים לדיווחים על פגיעות קשות במתקנים אסטרטגיים., ישראל הולמת בסדרת תקיפות אוויריות נגד מוקדי כוח בלב איראן – מתקני גרעין, מחסני טילים, בסיסים של משמרות המהפכה ומרכזי בקרה. המשטר האיראני מגיב במטחי טילים כבדים ללב אוכלוסיה בישראל – זהו קו פרשת מים במערכה המתמשכת בין "הציר" לבין ישראל.
איראן – שלד של אימפריה אזורית
עד אוקטובר 2024 עדיין נחשבה איראן למוקד מעצמתי אזורי על פיו יישק דבר. תוצר של "טבעת האש" שקאסם סולימאני הכריזמטי טיפח – כיום מדובר במערך קורס. חיזבאללה מובס, סוריה נפלה בידי סונים שונאי שיעים, המיליציות בעיראק חלשות. החות'ים בתימן, אולי השלוחה הפעילה ביותר, לא מספקים את הסחורה ומוכים בעצמם. בעלות הברית רוסיה וסין ממלמלות גינויים רפים ולא נחלצים לסייע. איראן מבודדת.
מאידך איראן עדיין מחזיקה בארסנל לא מבוטל של טילים בליסטיים מדויקים. טילי חורמשהר-4, בעלי טווח של עד 2,000 ק"מ ויכולת לשאת ראשי נפץ של 1,500 ק"ג, יכולים לאיים על עומק ישראל. דגמים נוספים כמו זולפאגר ודייזפול – קצרי טווח ומדויקים – משמשים כמנוף לחץ ותגובה.
הגרעין נפגע אך לא הושמד. עדיין ברשות איראן כ-6 טון אורניום מועשר ברמה נמוכה, וכ-400 ק"ג אורניום מועשר ל-60% – מה שמאפשר התאוששות טכנולוגית בתוך חודשים ספורים, אם תחליט לחצות את הסף.
המשטר מבית – בצל זעם ואדישות
במשך שנים, הצליח המשטר לדכא התקוממויות עממיות. ב-2009 (המהפכה הירוקה), כוחות הבסיג' ירו במפגינים. ב-2019, עלו מחירי הדלק – ו1,500 אזרחים נהרגו במחאות. ב-2022, בעקבות רצח מהסה אמיני, שוב פרץ גל זעם, אך שוב דוכא. המערב ובעיקר ארצות הברית עמדו מנגד ולא נקפו אצבע. אלא שכעת, 2025, התמיכה במשטר דועכת גם בשכבות שהיו נאמנות: צעירים, אנשי עסקים, ואפילו חלקים בממסד הדתי.
המסקנה: אין דרך חזרה – רק הכרעה
המשטר האיראני, חבול ומוכה, צפוי להגיב – כחיה פצועה ובאופן בלתי צפוי. אך דווקא בשל כך, חייבת ישראל – ובעקבותיה גם המערב – להבין: לא לחזור למשא ומתן מוקדם מדי. לא לאפשר למשטר להתאושש. זוהי שעת רצון היסטורית. היעד המרכזי כעת – מיטוט המשטר. תעשיית הנפט האיראנית: לב המערכת הכלכלית. איראן מייצאת כיום כ-1.4 מיליון חביות נפט ביום, המכניסות עשרות מיליארדי דולרים – סכומים המממנים את מערך הביטחון, הפרויקט הגרעיני, ובעיקר את כיסיהם של אנשי המשטר ובמיוחד אנשי משמרות המהפיכה. 30 אחוז מהרווחים הולך ישירות לכיסם ואיננו מגיע לכלכלה הקורסת .תקיפת בתי הזיקוק, מתקני ההפקה והמסוף הימי באי חארג' – תשבור את עמוד השדרה של המהפכה האסלאמית. ותוציא את ההמון לרחובות.
העת לפעול – לא להתפתות לדיאלוג
טראמפ רוצה לחזור לשולחן המשא ומתן כך גם האיראנים. בקרוב מאוד יווכחו אולי בפעם הראשונה שנותרו ללא קלפים בידיהם .הם ירצו לסיים את העימות הנוכחי טרם תפרוץ התקוממות עממית. כאן על ישראל לרתום את הממשל האמריקאי לתכלית אחת – מיטוט המשטר באמצעות לחץ כלכלי וצבאי בד בבד עם תמיכה ממשית נרחבת בכל ניצני מרי אזרחי באיראן. ישראל – והמערב – חייבים להבין: משטר האייתוללות זקוק לפסק זמן. לנו דרושה הכרעה.
המאמר פורסם לראשונה בישראל היום.
