בעקבות הפסקת האש הטריפארטיטית בין ישראל, איראן וארצות הברית, נדמה היה כי קיימת האטה זמנית בהסלמה האזורית. ואולם, התפתחויות בזירת האיום החות'י מתימן מלמדות כי האלימות של הציר האיראני נגד ישראל נמשכת במסלולים עוקפי הסכמים. התקיפה החות'ית האחרונה, בשיגור טיל בליסטי לעבר דרום ישראל שיורט על ידי מערכת ההגנה של צה"ל, ממחישה את המשך האיום מצד תנועת "אנצאר אללה", שלוחתה המובהקת של איראן בתימן, אשר אינה רואה את עצמה כפופה להסכמות הפסקת האש בין טהראן לירושלים.
ההצהרות הפומביות של מנהיגי החות'ים מלמדות על רצף עימות בלתי פוסק עם ישראל, הנתפס בעיניהם כחלק ממערכה עקרונית למען הפלסטינים, בפרט נוכח האירועים בעזה. מוחמד אל-בחיתי הצהיר כי הסכמתן של ישראל וארה"ב להפסקת האש מעידה על כך "שהכוח הוא השפה היחידה שהן מבינות", והוסיף כי פעולות הארגון יימשכו כל עוד נמשך המצור על רצועת עזה. גם המנהיג הרוחני והפוליטי של הארגון, עבד אל-מאלכ אל-חות'י, הבהיר כי החות'ים ימשיכו לחסום את הים האדום בפני שיט ישראלי ויתמידו בפעולה צבאית ישירה, כולל שיתוק נמל אילת.
השתיקה האיראנית נוכח ההתקפות החות'יות מתפרשת על ידי גורמים ביטחוניים כעידוד עקיף ואף כהסכמה שבשתיקה לנקיטת צעדים תוקפניים מצד שלוחותיה. איראן, הנמצאת במצב רגיש לאחר פגיעות מדויקות בתשתיות רגישות, לרבות מתקני גרעין, מערכות טילים ואנשי מפתח במשמרות המהפכה, נמנעת מתגובה ישירה מחשש להסלמה נוספת או לחשיפת יכולותיה הצבאיות. בהתאם לכך, החות'ים ממלאים תפקיד מרכזי באסטרטגיית ההרתעה האיראנית החדשה – שימוש בשלוחות מבצעיות מרוחקות, שאינן סובלות מהאילוצים הפוליטיים של חיזבאללה או המיליציות העיראקיות, ופועלות בזירה אזורית עם חופש תמרון נרחב יחסית.
ניתוח עומק של הפעולה החות'ית מלמד כי מדובר ביותר מאשר סולידריות עם עזה. יתכן והחות'ים מבקשים כעת לבסס לעצמם מעמד של שחקן עצמאי, אולי אף חתרני כלפי ההגמוניה האיראנית עצמה, תוך ניסיון להיבדל גם מן הציר הסוני. שאיפה זו מבקשת לייחד אותם ככוח עצמאי בלב המזרח התיכון, הנלחם ישירות למען הפלסטינים, בניגוד לחיזבאללה או למיליציות אחרות שמעדיפות להימנע ממעורבות ישירה לאחר תקיפות ישראל באיראן. זהו ניסיון לגבש זהות אזורית עצמאית, שאינה נתפסת כזרוע איראנית בלבד, אלא כישות אסטרטגית בפני עצמה, כחלק מציר התנגדות שאינו נשען רק על הסהר השיעי המסורתי.
במישור המבצעי, נראה כי החות'ים מעריכים שישראל מתקשה לפעול בזירה התימנית בהיעדר מודיעין איכותי ובנק מטרות אפקטיבי. תחושת העליונות הזו מעניקה להם חופש פעולה, שנתמך גם בתחושת חסינות מסוימת לנוכח המורכבות האסטרטגית של ישראל, שנקרעת בין זירות עימות מקבילות.
התגובה הישראלית לא איחרה לבוא. שר הביטחון ישראל כ"ץ הצהיר כי ישראל תראה בצנעא יעד לגיטימי לתגובה צבאית, בדומה לטהראן, תוך איום מפורש על הנהגת החות'ים ועל תשתיות הארגון. דיווחים מהעולם הצביעו על תקיפה ישראלית אפשרית באמצע חודש יוני, שבה נפגע לכאורה הרמטכ"ל החות'י מוחמד אל-ע'מארי, אף כי הדבר לא אומת. ישראל גם הטילה סגר אווירי וימי על נמלים בתימן והצהירה כי תראה באספקת דלק לתימן יעד לתקיפה צבאית.
גם ארצות הברית עוקבת בדאגה אחר ההסלמה. לפי דיווח של סוכנות הידיעות רויטרס, הגנרל האמריקני אלכסוס גרינקביץ' התריע כי הארגון החות'י ימשיך להוות איום גם לאחר הפסקת האש, מה שמעיד על הערכה מודיעינית אמריקנית הרואה בהתארגנות החות'ית גורם בלתי נשלט ומערער יציבות.
לבסוף, הערכת מצב כוללת מלמדת כי בעוד איראן בוחרת בריסון ישיר, היא מפנה את עיקר מאמצי הנקמה וההרתעה שלה לזירות פריפריאליות, והזירה התימנית בראשן. תנועת אנצאר אללה, אשר נהנתה עד כה ממעמד של שלוחה, מתמקמת מחדש ככוח עצמאי הפועל תוך זיקה לאיראן אך לא תחת פיקודה הישיר. במצב עניינים זה, תימן הופכת לזירת ההתשה המרכזית מול ישראל, וישראל עשויה להיגרר לעימות מחושב ומסוכן בזירה הדרומית, לא מתוך יוזמה אלא מתוך הכרח מבצעי ואסטרטגי.
