הוויכוח על ארסנל הנשק של חזבאללה ממשיך לשלוט בזירה הפוליטית בלבנון. בעוד שחלק מהמפלגות קוראות לארגון להתפרק מנשקו ולהשיב את המונופול של המדינה על השימוש בכוח, חזבאללה נותר נחוש לשמר את מעמדו הצבאי והפוליטי – גם במחיר של הסלמה במתיחות הפנימית.
נאומו האחרון של מזכ"ל חזבאללה, השייח' נעים קאסם, ב-15 באוגוסט, ממחיש היטב את עמדתו הבלתי מתפשרת של הארגון.
קאסם חזר על הצהרות קודמות והבהיר כי כל ניסיון לאלץ את חזבאללה להניח את נשקו יגרור "תגובה חריפה" ואף הזהיר כי מאמצים כאלה עלולים להידרדר למלחמת אזרחים. הוא הדגיש: "מי שחושב שהם יכולים לקחת את הנשק שלנו טועה טעות חמורה. נגן עליהם בכל האמצעים".
גורמי ביטחון ישראלים אומרים כי חיזבאללה הולך על חבל מסוכן בשאלת פירוק הנשק, וכי נאומו של קאסם קשור ישירות לביקורו האחרון של עלי לאריג'אני, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, בלבנון.
לדברי אותם מקורות, לאריג'אני סיפק הבטחות להמשך התמיכה האיראנית, הן בנשק והן בכספים, כדי לעודד את התנגדות חזבאללה לדרישת ממשלת לבנון להתפרק מנשקו. הבטחות אלה, לטענתם, העניקו לחיזבאללה זריקת ביטחון והבטיחו את יכולתו להתחמש מחדש צבאית ולבנות מחדש את בתי לוחמיו שנהרסו במהלך המלחמה בדרום לבנון וברובע הדאחיה בביירות.
נאומו המתלהם של קאסם לא רק משקף את החזון האסטרטגי של חיזבאללה, אלא גם מעביר מסר ברור ליריביו הפוליטיים: הארגון מוכן לעשות מאמצים רבים כדי לשמר את מאזן הכוחות הקיים. הנשק משמש אפוא לא רק כגורם מרתיע נגד ישראל, אלא גם כערובה לדומיננטיות של חזבאללה במערכת הפוליטית בלבנון.
ב-16 באוגוסט טען חבר הפרלמנט של חיזבאללה, אבראהים מוסאווי, כי "נשק ההתנגדות" נותר אמצעי ההגנה האמיתי של לבנון מפני מזימות ישראליות לפצל את האזור. הוא גם טען כי דבריו של קאסם עוותו במכוון על ידי גורמים מסוימים שביקשו להציג את חזבאללה כמי שדוחף את המדינה למלחמת אזרחים.
בינתיים, גוברים הקולות בלבנון הקוראים ליישם את החלטות מועצת הביטחון של האו"ם הדורשות מכל המיליציות להתפרק מנשקן. ואולם, לאור עמדתו הנחרצת של חיזבאללה, המחוזקת בדבריו של קאסם, נראה כי מהלך כזה לא יתרחש ללא טלטלה פנימית חריפה.
לדברי גורמי ביטחון ישראלים, המאבק המשמעותי ביותר של חיזבאללה אינו עוד נגד ישראל או השלטון המרכזי בלבנון, אלא יותר ויותר בתוך העדה השיעית עצמה. ארסנל הנשק של הארגון מתפקד לא רק ככלי צבאי אלא גם כמנגנון פוליטי וחברתי מורכב המשרת שלוש מטרות עיקריות: שימור דימוי ה"התנגדות" נגד ישראל, ביסוס השפעתו של חזבאללה על מוסדות המדינה ושימור השליטה הבלעדית על הייצוג השיעי.
חזבאללה נהנה במשך שנים מתמיכה פנימית ואזורית שאפשרה לו לאחד את המטרות הללו תחת דגל "ההתנגדות". אבל בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז הפסקת האש האחרונה עם ישראל, הנוסחה הזו החלה לקרטע.
עימות רחב היקף עם ישראל נראה בלתי סביר לאחר הכישלונות של חיזבאללה במלחמה האחרונה. בה בעת, התעקשותה של ממשלת לבנון על כך שהנשק יישאר בשליטת המדינה מערערת את הלגיטימיות של ארסנל הנשק של חזבאללה.
מצעדי האופנועים של חיזבאללה בביירות והפגנות הכוח הפומביות שלו הם פחות הפגנת כוח ויותר סימנים להצטמצמות מרחב התמרון בעקבות היחלשות צבא הארגון. מבחינת חיזבאללה, האתגר העיקרי הוא שמירה על אחדות השיעים מאחורי הנהגתו. כל ההיגיון האסטרטגי שלה, מהרטוריקה הביטחונית ועד למדיניות הפנים שלה, מבקש לחזק את התפיסה שהנשק שלה הוא הערובה לביטחון השיעים בלבנון.
המסר של "הגנה על לבנון" מכוון בראש ובראשונה לציבור השיעי, שקורא לראות בחיזבאללה לא אופציה פוליטית אחת מני רבות, אלא מגן הכרחי של העדה. בהיעדר מלחמה פעילה עם ישראל, ארסנל הנשק של חיזבאללה מתפקד כמטבע פוליטי. השליטה בנשק מעניקה לארגון מנוף להכתיב את סדר היום לא רק בתוך העדה השיעית אלא גם בזירה הלאומית.
בכך הופך הנשק למקור חלופי של לגיטימציה, המאפשר לחזבאללה למצב את עצמו ככוח מקביל למוסדות החוקתיים של לבנון. עם זאת, פרשנים לבנונים טוענים כי חזבאללה אינו יכול להתעלם מהמציאות לנצח. כמו כל אזרחי לבנון, השיעים חיים במסגרת מדינה אחת.
ניסיונות העבר לעקוף או לערער את המדינה הלבנונית הובילו למשברים כלכליים, קריסה חברתית וחולשה פנימית קשה. השאלה נותרת בעינה: האם חזבאללה יכול להמשיך להתעלם מדרישות המדינה הלבנונית ורוב אזרחיה להתפרק מנשקם? לעת עתה, נראה שהארגון מהמר על התרסה ומסתמך על תמיכתה של איראן.
עם זאת, הכדור חוזר למגרש של ממשלת לבנון. בסופו של דבר, היא תצטרך לעמוד בפני ההחלטה הקשה אם לפרק את חיזבאללה מנשקו בכוח.
