ישראל זה עתה הפכה את הבלתי נתפס למציאות! בתקיפת מנהיגי חמאס בדוחא, ישראל חצתה סף שישנה את דינמיקת הכוח והדיפלומטיה במזרח התיכון. במשך עשרות שנים הציבה את עצמה קטאר כבת ברית של ארה"ב מחד ותומכת בחמאס מאידך. היא אירחה את הנהגת הארגון, מימנה את פעילותו, וניצלה את פלטפורמת אל-ג'זירה כדי להציג את טרור חמאס כ"מאבק" או "התנגדות". במקביל ביקשה לרכוש לגיטימציה מערבית בכך שתיווכה, אירחה שיחות שלום והציגה עצמה כחיונית למשא־ומתן על שחרור חטופים. האיזון השברירי הזה נשבר כעת.
כצפוי, התקשורת הערבית והצהרות רשמיות מיהרו למסגר את קטאר כ"קורבן". פרשנים התלוננו: כיצד העזה ישראל לתקוף בתוך גבולותיה של "מתווכת רחבת לב" כמו קטאר, שכביכול "עזרה" בהשגת עסקה לשחרור חטופים? האירוניה צורבת. יום אחד בלבד לפני התקיפה שיבחו באל-ג'זירה פיגוע אוטובוס בירושלים עליו לקח חמאס אחריות. מנהיגי חמאס בדוחא היללו אותו כמעשה "הרואי" וקראו לפיגועים נוספים. כשמפקדי חמאס בעזה ביצעו את טבח 7 באוקטובר 2023, שידר אל-ג'זירה בשידור חי את מנהיגי הארגון בדוחא חוגגים את ההתקפה בתפילת הודיה.
קטאר אינה יכולה לארח, לממן ולהעצים את מתכנני הטרור ובה בעת להעמיד פני מופתעת כשהטרוריסטים הללו עצמם מושכים את האש הישראלית אל אדמתה. מדינה אינה יכולה ליהנות מהיוקרה של נותנת חסות לטרוריסטים ובמקביל לצפות לחסינות מהשלכות. ריבונות פועלת לשני הכיוונים. אם קטאר מאפשרת לחמאס לתקוף מדינה ריבונית שכנה, ישראל בהכרח תרחיב את שדה הקרב גם לקטאר עצמה.
זו לא ההשפלה הראשונה של קטאר ב-2025. מוקדם יותר השנה תקפו כוחות איראניים את דוחא כאזהרה למונרכיות המפרץ מפני התקרבות יתר לוושינגטון וירושלים. כעת ישראל העבירה מסר משלה. נדיר שמדינה אחת הופכת יעד הן לאיראן והן לישראל באותה שנה. משחקי הדו פרצופיות רוויי השנים של קטאר – מימון חמאס תוך אירוח בסיסי ארה"ב בשטחה, פייסנות מול איראן תוך חיזור אחרי וושינגטון, טיפוח האחים המוסלמים תוך חיפוש בריתות עם שכנות ערביות – לא הגנו עליה כפי שסברה, אלא הפכו אותה ליעד של כל הצדדים. כמאמר הפתגם הערבי: "מי שמנסה לשבת על שני כיסאות בבת אחת, נופל ביניהם".
עבור ישראל, התקיפה הייתה יותר מנקמה – זו הייתה הכרזה על דוקטרינת הרתעה חדשה. מנהיגי חמאס האמינו שהם חסינים תחת חסות מלכותית בדוחא. נאומיהם ותוכניותיהם נוסחו בבתי מלון מפוארים, שודרו למיליונים דרך אימפריית התקשורת של קטאר, והוגנו בידי המעמד הדיפלומטי של האמירויות. שבירת אשליית הביטחון הזו שינתה את כללי המשחק. כעת אין מקלט בטוח, אפילו לא במגדלי הזכוכית הנוצצים של דוחא. המסר מרעיד את האזור כולו. טורקיה, לבנון, ואף בירות אירופיות התומכות בשקט ברשתות אסלאמיסטיות חייבות להתמודד עם מציאות חדשה: ישראל מוכנה לפגוע בחמאס לא רק בעזה או בגדה אלא בכל מקום בו יתכנן את פיגועיו הבאים.
טענת קטאר כי היא מתווכת בסכסוך בין ישראל לחמאס קרסה. תיווך מחייב אמינות, ולו חלקית, ואילו מימונה של קטאר את חמאס והפצת נרטיבים אסלאמיסטיים פוסלים אותה מכך. כל "עסקת הפסקת אש" בעזה בה התהדרה קטאר בשנתיים האחרונות, לא נועדה להשגת שלום אלא להצלת חמאס.
כפי שציינתי במחקרים ומאמרים קודמים על מגמות האזור, המזרח התיכון מעוצב יותר ויותר על ידי עימות בין שחקנים המחויבים ליציבות לשחקנים המשקיעים בהנצחת קונפליקטים. קטאר עומדת בעקביות לצד האחרונים. הרטוריקה הריקה של הליגה הערבית על פירוק חמאס מנשקו חלולה באותה מידה. במשך שנים ממשלות ערביות סבלו בגלל האסטרטגיה הכפולה של דוחא כי כך הן חסכו מעצמן את העלות שבעימות ישיר עם חמאס. סבלנות זו אינה בת קיימא יותר. אם התקיפה הישראלית מוכיחה דבר אחד – הרי שהמחיר על סובלנות לטרור על אדמתך (או על אדמת שכניך) הוא כבד.
כעת קטאר ניצבת בפני בחירה קשה בין ברית עם הטוב או עם הרע. היא יכולה להמשיך בריקוד החטאים עם חמאס, איראן ואחרים. אך היא אינה יכולה עוד לטפח את האשליה שתוכל לקנות את הגנת וושינגטון או לחמוק מנקמת ישראל. לפני שיהיה מאוחר מדי, על קטאר לבחור באופן חד משמעי בין מסלול של מדינתיות בונה למסלול של חסות לטרור.
התקיפה בדוחא היא יותר מהודעה מישראל, זו אזהרה לאזור כולו. המזרח התיכון מצוי בנקודת מפנה. ארבעה תהליכים כבר מעצבים את עתידו: שקיעת מרכזי הכוח הערביים המסורתיים, עליית שחקנים חמושים לא-מדינתיים לתפקידי כוח פוליטיים, שחיקת בריתות ישנות, והנכונות הגוברת של מדינות כמו ישראל לפעול חד צדדית כשהישרדותן מונחת על כף המאזניים. מצבה של קטאר כיום משקף את ארבעתם.
ריבונות אינה יכולה לשמש מגן למדינות המאפשרות טרור. תיווך אינו יכול לשמש כסות למימון קיצונים. ודיפלומטיה של מותרות אינה תחליף לממלכתיות אחראית. בתקיפת מנהיגי חמאס בקטאר, ישראל שרטטה מחדש את מפת האחריות במזרח התיכון. כעת על קטאר לבחור: האם תצטרף לכוחות היציבות, השלום והאחריות, או שתמשיך לאחוז באשליית החסות האסלאמיסטית והנצחת הסכסוך? העולם כולו צופה מהצד.
