כיצד ניתן להסביר את הירידה במספר הנוצרים באזורים שנמצאים תחת שליטת הרשות הפלסטינית וחמאס? האוכלוסייה הנוצרית החיה תחת שלטון הרשות הפלסטינית ושלטון חמאס הצטמצמה באופן עקבי בשנים האחרונות. עם תום התקופה העות'מאנית בארץ ישראל ותחילת המנדט הבריטי בשנת 1922 היוו הנוצרים 11% מאוכלוסיית ארץ ישראל הגיאוגרפית, שמנתה 70,429 נפש. בשנת 1946, עם סיום המנדט הבריטי, גדל מספר התושבים ל-145,063 איש, אך הם היוו רק 8% מהאוכלוסייה, נתון המשקף את הגידול היחסי הגדול יותר, עקב הגירה, של יהודים ומוסלמים.
בשנת 1949 עמד מספר הנוצרים שחיו ביהודה ושומרון, אז תחת השלטון הירדני, ששינו את שם האזור ל"הגדה המערבית", על 51,053. מספר זה ירד ל-45,855, על פי מפקד אוכלוסין ירדני שנערך בשנת 1961. עם השתלטות ישראל על יהודה ושומרון בשנת 1967, הצטמצמה עוד יותר האוכלוסייה הנוצרית, שמנתה 42,719 נפש, שהיוו 6% מהאוכלוסייה.
במפקד האוכלוסין הראשון של הרשות הפלסטינית בשנת 1997 תועדו 40,055 נוצרים פלסטינים, שהיוו 1.5% מכלל האוכלוסייה הפלסטינית. מפקד האוכלוסין השני של הרש"פ בשנת 2007 הצביע על גידול קל בגודלה של האוכלוסייה הנוצרית, שמנתה 42,565 נפשות, אך שיעורן באוכלוסייה הכללית ירד ל-1.2% בלבד. במפקד האוכלוסין השלישי של הרש"פ שנערך בשנת 2017 גדל מספר הנוצרים ל-46,850, אך הם היוו רק 1% מהאוכלוסייה.
המקרה של בית לחם ממחיש היטב את המחיקה הדמוגרפית הנוצרית. בשנת 1950 היו בבית לחם ובכפרים הסובבים אותה 86% נוצרים. על פי מרכז המידע הנוצרי, בשנת 1994, כאשר הרשות הפלסטינית השתלטה על בית לחם, היא הייתה העיר הנוצרית המאוכלסת ביותר בארץ הקודש. מאז הצטמצמה האוכלוסייה הנוצרית בבית לחם לכ-10% (על פי מפקד האוכלוסין האחרון שנערך בשנת 2017). משפחות נוצריות עוזבות את בית לחם בשל קשיים סוציו-אקונומיים מערכתיים וחוסר יציבות, אפליה והטרדה (כולל של אנשי דת) מצד פלסטינים מוסלמים והרשות הפלסטינית הנשלטת על ידי האסלאם. היציאה ההמונית של הנוצרים עלולה לערער את הישרדותה של הנצרות במקום הולדתה.
אלימות אנטי-נוצרית, כישלון מנגנוני הביטחון הפלסטינים ומערכת המשפט
בבית לחם, נוצרים מתמודדים לעתים קרובות עם אלימות והפחדה. חמולות מוסלמיות משתמשות בכוח כדי לפתור סכסוכים, ומשאירות משפחות נוצריות חסרות הגנה. בשנת 2022 הואשם גבר מוסלמי בהטרדת צעירות נוצריות בכנסיית האבות האורתודוקסית בבית סאחור שליד בית לחם. זמן קצר לאחר מכן, הכנסייה הותקפה על ידי המון של גברים פלסטינים שיידו אבנים על הבניין בזמן שהמתפללים התכופפו פנימה, וכמה נפצעו בהתקפה. באפריל 2022 נעצר הכומר האוונגליסטי הפלסטיני ג'וני שהוואן על ידי הרשות הפלסטינית באשמת "קידום נורמליזציה" עם ישראל. מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית לא עשו דבר כדי להתמודד עם זה. באוקטובר 2022 ירה חמוש לא מזוהה במלון בית לחם שבבעלות נוצרית, לאחר שסרטון ברשתות החברתיות קישר את המלון לתצוגה שכללה מגזרות קרטון של מגן דוד ומנורה. לא בוצעו מעצרים בקשר לירי.
לכך מתווספת הרדיפה הממסדית שמבצעת משטרת הרש"פ נגד נוצרים. כפי שהסביר אחד מאנשי הכמורה הפרוטסטנטים תחת הרש"פ: "נוצרים מרגישים לא מוגנים בשל כישלונה של משטרת הרש"פ להתערב לטובתם בעימותים עם מוסלמים". כאשר הם נתונים להטרדות וגרוע מכך מצד קיצונים מוסלמים, נוצרים פלסטינים בוחרים בדרך כלל שלא לדווח על תקריות למשטרת הרשות הפלסטינית. לדברי שפיק, איש דת פרוטסטנטי, רבים חוששים מכדי לדון בדיווחיהם, משום שהם חשים שזה מסוכן מכיוון שהוא עלול לעורר רדיפה נוספת, ומתייחסים למשטרת הרש"פ כעוינת. סאנא ראזי נשאש מבית ג'אלא מספרת שהוטרדה על ידי אדם ברחוב. למחרת, בדרכה להגיש תלונה במשטרה, ראתה את הדוקר לובש מדי משטרה של הרשות הפלסטינית. מיותר לציין שהיא לא טרחה להגיש את התלונה.
פלסטינים נוצרים מתמודדים גם עם הטיה משמעותית בבואם לבקש צדק בבתי משפט מקומיים. אפליה בתוך המערכת המשפטית מותירה אותם חשופים לניצול ומנציחה את דחיקתם לשוליים. נוצרים נתקלים במכשולים בגישה לצדק על פשעים שבוצעו נגדם, מה שמוביל לתרבות של פטור מעונש. היעדר פנייה משפטית זו מרתיעה מדיווח על הפרות ומנציחה את הקורבנות. נשים נוצריות פגיעות במיוחד לאפליה חוקית.
כפייה דתית: חופש הפולחן נחנק תחת השלטון הפלסטיני
מלבד חילול הרכוש הפיזי של אתרים דתיים נוצריים בשטחים הפלסטיניים, כולל תקריות של כתובות גרפיטי והצתות, נוצרים בעזה ובגדה המערבית מתמודדים לעתים קרובות גם עם הטרדות אישיות בשל קיום מצוות דתם. קיצונים מוסלמים משבשים לעתים קרובות חגיגות דתיות נוצריות, חגיגות ציבוריות עומדות בפני איומים, והמשתתפים חוששים לביטחונם. עצי חג המולד נשרפים לעתים קרובות על ידי אסלאמיסטים, כפי שקרה בכפר זבאבאדה בשנת 2015.
גם דיווחים על חילול כנסיות והגבלות על שירותי פולחן מציירים תמונה עגומה. בשנת 2019 פרצו ונדליסטים לכנסייה מרונית בבית לחם, חיללו אותה וגנבו ציוד יקר ערך, עם תקריות דומות בכנסיות אחרות, כולל כנסייה אנגליקנית בעבוד. אירועים אלה לעיתים קרובות אינם מדווחים בתקשורת הפלסטינית, שכן הרשות הפלסטינית לוחצת על הנוצרים שלא לפרסם אותם.
גם חופש הדת האישי מוגבל. מומרים מהאסלאם לנצרות בגדה המערבית עומדים בפני איומים ולחץ קיצוני לוותר על אמונתם החדשה. בעזה, מצבם תחת שלטון חמאס מסוכן כל כך, שהם מקיימים את אמונתם הנוצרית בסודיות מרבית, חלק מהגברים הנוצרים גידלו זקנים כדי להשתלב באוכלוסייה המוסלמית הכללית.
מצד שני, נוצרים פלסטינים דיווחו כי התאסלמו בכפייה ונחטפו, מה שמעלה חששות כבדים לגבי הפרות חופש הדת. בשנת 2012 טענה הכנסייה הנוצרית האורתודוקסית בעזה כי אסלאמיסטים חמושים חטפו חמישה פלסטינים נוצרים כדי לכפות את המרת דתם לאסלאם. בשנת 2016, הבישוף אלכסיוס מעזה "אישר כי הנוצרים שהתאסלמו עשו זאת תחת איומים, כפייה, כפייה וכוח". קהילתו הגישה עתירה רשמית למנהיג חמאס איסמעיל הנייה לחקור את הדברים, אך לא זכתה למענה.
אף על פי שבניגוד לחמאס הדתי הקנאי, הרשות הפלסטינית הנשלטת על ידי פתח מציגה את עצמה כישות חילונית ולא-דתית, ההתעללות הנפוצה שלה בנוצרים מוכיחה כי הטיה נגד מיעוטים דתיים היא תופעה תרבותית מושרשת. בעוד המסורת האסלאמית רואה בנוצרים וביהודים את "עם הספר", הם עדיין שומרים רק על מעמד סוג ב' כד'ימי "מוגן", מעמד נחות משום שלא קיבלו את האסלאם. "הסכם ההגנה" הד'ימי משעה את זכותו הראשונית של הכובש המוסלמי להרוג או לשעבד יהודים ונוצרים תמורת מחווה – מס הג'זיה. מלבד אנקדוטות של סובלנות, קהילות ויחידים בני ד'ימי הוכרחו לחיות במצב של השפלה מתמדת ומכוונת על ידי מצוות האסלאם, כדי להדגיש את נחיתותם. הקונסול הבריטי בירושלים כתב שבירושלים עד 1839 נדחפו נוצרים לתוך המרזב על ידי כל מוסלמי, שהיה מקלל: "פנה שמאלי, כלבך". נאסר עליהם לרכוב על הר בעיר או ללבוש בגדים בהירים.
כיום, חוקי השריעה המוסלמיים שולטים
מאה שישים שנה מאוחר יותר, תחת הרשות הפלסטינית, עמדות אלה נמשכות. בהצהרה של משרד ההסברה של הרש"פ משנת 1997 נאמר: "העם הפלסטיני נשלט גם על ידי חוקי השריעה… כל מוסלמי [הממיר את דתו] או מכריז שהוא כופר מבצע חטא חמור שהעונש עליו הוא עונש מוות… הרשות הפלסטינית לא יכולה לנקוט עמדה שונה בעניין הזה". בניסיון להרגיע את הנוצרים, ההצהרה ממשיכה ואומרת כי עונש מוות על המרת דת "מעולם לא קרה, וגם לא סביר שיקרה" בשטחים הפלסטיניים, אך "הנורמות והמסורת יטפלו במצבים כאלה אם יתרחשו". מסגרת משפטית זו בנוגע לכפירה נותרה ללא שינוי. הרשות הפלסטינית עצרה מתנצרים בצפון הגדה המערבית, שכם ורמאללה.
פשעים ספציפיים למגדר וכפייה נגד נשים נוצריות גררו ירידה מספרית ברשות הפלסטינית בשטחי חמאס
חוסר היעילות או חוסר הרצון של הרשות הפלסטינית לטפל בהתעללות בנשים נוצריות הובילו לעלייה משמעותית בהטרדות מיניות ובאונס הנפוצים. אינאז ג'ריס חנא מוסלח, מורה פלסטינית נוצרייה בת 23 בבית הספר ג'וי בבית סחור, אמרה בראיון נדיר בשנת 2002 בבית ג'אללה כי ההטרדות הפומביות כלפי נערות נוצריות החלו עם עליית הרשות הפלסטינית לשלטון "אחרי 1993. לפני כן לא היו דברים כאלה". במקור, "יכולנו ללכת לכל מקום שרצינו; יכולנו ללכת ברחובות", אבל עכשיו, "אני לא הולך לבד ברחוב בגלל הדבר הרע הזה, אז אני מעדיף ללכת עם אחי, אמא שלי, אבא שלי".
בעזה, על פי דיווחים, נשים נוצריות נחטפו או הופעלו עליהן לחצים להתאסלם ולהתחתן עם גברים מוסלמים. מקרים רבים אינם מדווחים בשל חשש מנקמה והיעדר פנייה משפטית.
"ד'ימיטיוד" מודרני: אפליה אנטי-נוצרית בתעסוקה, בעסקים, בדיור ובזכויות קניין, ובמערכת המשפט
נוצרים פלסטינים מדווחים על אפליה שיטתית בתעסוקה, שמאלצת רבים מהם לעזוב את קהילותיהם ולחפש הזדמנויות במקומות אחרים. מחקרים מראים כי נוצרים בגדה המערבית חשים מודרים מעמדות הנהגה, מה שמחליש את השפעתם החברתית. מחקר משנת 2022 הצביע על רצון עז בקרב האוכלוסייה הנוצרית בעזה להגר, פי שניים מזה של המוסלמים. זה מסביר כיצד האוכלוסייה הנוצרית בעזה הצטמצמה מ-5,000 איש לפני שחמאס השתלט על הרצועה ל-1,000 בלבד באוקטובר 2023. הם ציינו סוגיות כלכליות וחברתיות, שחיתות, חששות ביטחוניים ורדיפות דתיות מאז השתלט חמאס על השלטון בשנת 2007. דוחות מתעדים אלימות ואפליה נגד נוצרים בעזה, המובילות לירידה משמעותית באוכלוסייה.
נוצרים פלסטינים נתקלו גם במכשולים משמעותיים בזכויות דיור וקניין, הן ברכישה והן במכירה של קרקעות. אפילו מקומות קדושים המוכרים על ידי הקהילה הבינלאומית בגדה המערבית מאוימים, מושחתים ומחוללים על ידי הרשות הפלסטינית ללא תוצאות.
זהו נוהג ארוך שנים, כאשר רשת המודיעין של פת"ח וערפאת מאיימת ומתעמלת באוכלוסייה הנוצרית בבית לחם באמצעות סחיטה והחרמת קרקעות ורכוש. הם "השאירו אותם לחסדי כנופיות רחוב ופעילות פלילית אחרת, ללא הגנה". מערכת המשפט של הרשות הפלסטינית גם אינה מבטיחה הגנה שווה לבעלי קרקעות נוצרים. בבית לחם השתלטה משפחה מוסלמית מחברון על אדמתה של משפחת קומציה הנוצרית ובנתה עליה ללא היתר מרכז עסקים. בעוד שמשפחת קומציה ניצחה בתחילה בבית המשפט, השופט הפך את פסק דינו ללא תמורה ראויה. בינואר 2022 תקפה קבוצה גדולה של רעולי פנים שנשאו מקלות ומוטות ברזל את האחים הנוצרים דאוד ודהר נסאר בחוותם ליד בית לחם. בתי המשפט הפלסטיניים פועלים להחרמת החווה המשפחתית שברשותם מאז התקופה העות'מאנית.
עסקים נוצריים מוחרמים ונסחטים באופן שיטתי, דוחקים משפחות נוצריות לשוליים ודוחפים אותן לחורבן כלכלי, כשרבים מהם עוזבים כדי לשרוד.
מחיקה תרבותית באמצעות חינוך ונידוי חברתי: סיב נוספת לירידה במספר הנוצרים בשטחי הרשות הפלסטינית
תוכניות הלימודים בבתי הספר של הרש"פ לעיתים קרובות משמיטות או מעוותות את ההיסטוריה הנוצרית בארץ הקודש. זה מטפח בורות ודעות קדומות נגד המיעוט הנוצרי בקרב סטודנטים מוסלמים. האלטרנטיבה היחידה להורים ערבים-נוצרים היא לרשום את ילדיהם לבתי ספר נוצריים פרטיים יקרים. ויליאם מאריי, יו"ר הקואליציה לחופש דת, אמר: "דיברתי עם משפחות נוצריות על מה שמלמדים בבתי הספר. ממה שהם אומרים, אכן יש 'תרבות מוות' הכוללת האדרת מחבלים מתאבדים והכשרה להרוג יהודים ואמריקאים". הפופולריות של חמאס והג'יהאד האסלאמי מחזקת תרבות זו.
כבר בשנת 2000, בדרשת יום שישי ששודרה בשידור חי בטלוויזיה הפלסטינית ממסגד בעזה, הכריז ד"ר אחמד אבו חלביה: "אללה הכול יכול קרא לנו לא לכרות ברית עם היהודים או הנוצרים, לא לחבב אותם, לא להיות שותפים שלהם, לא לתמוך בהם ולא לחתום איתם על הסכמים". סוג זה של נידוי חברתי ממוסד והטרדה נגד נוצרים על ידי חלקים מהרוב המוסלמי יוצר סביבה עוינת, שמאלצת רבים לעזוב.
מתייחסים לנוצרים כאל כלי משחק פוליטי
לעתים קרובות מופעל לחץ על מנהיגים נוצרים פלסטינים לאמץ רטוריקה אנטי-ישראלית שתתאים לנרטיב הפוליטי הרחב יותר, ולהסיט את תשומת הלב מהאפליה שלהם. הם גם עודדו נוצרים מערביים לנטוש את התיאולוגיה שלאחר השואה ולאמץ השקפה של תיאולוגיית על (תיאולוגיית החלפה) המאשימה את היהודים ואת ישראל. על נוצרים פלסטינים מופעל לחץ להאשים את ישראל במצוקתם, בעוד מנהיגים מוסלמים מכחישים את חלקם ברדיפה.
בורות בינלאומית מאפשרת דיכוי
הקהילה הבינלאומית מתעלמת לעתים קרובות ממצוקתה של הקהילה הפלסטינית הנוצרית. בעוד שעימותים מינוריים עם כמה קיצונים יהודים ישראלים מדווחים בתקשורת במיקוד יתר, הרש"פ מדכאת את הדיווחים על תקריות חמורות של דיכוי שיטתי נוצרי, סיפורים שאינם רואים אור יום. לעתים קרובות, נוצרים חוששים לדווח על אירועי שנאה ברשות הפלסטינית מחשש שייעצרו או גרוע מכך. כך נוצרת תמונה מעוותת, שאומצה בשקיקה על ידי ממשלות וכלי תקשורת מערביים. הישרדותה של הנצרות במקום הולדתה תלויה במודעות ובפעולה. השתיקה מחזקת את התוקפים ומשאירה את הקורבנות ללא תמיכה בינלאומית. הדגשת עוולות אלה חיונית לשבירת מעגל ההתעללות.
