ב-12 בספטמבר אישרה העצרת הכללית של האו"ם ברוב של 140 מול 10 (עם 12 נמנעים) הצהרה הקוראת להקמת מדינה פלסטינית ריבונית. צרפת, בריטניה, קנדה ואוסטרליה הן בין המדינות החברות הרבות שצפויות להודיע בימים הקרובים על הכרתן בפלסטין עצמאית, ורואות בכך צעד הכרחי לקראת שלום באזור.
אך המהלך הנוכחי הוא אינו התקדמות מדינית, אלא כ"שותפות דיפלומטית" לג'יהאד והצדקת הטרור ככלי פוליטי בינלאומי. השיח המערבי מתעלם מכך שהקמת מדינה פלסטינית בפועל בעזה, שהוקמה ב-2007, סללה את הדרך לזוועה ההמונית חסרת התקדים של 7 באוקטובר 2023. הקמת מדינה ריבונית בגדה המערבית על בסיס הרשות הפלסטינית – הנגועה בשחיתות, הרדיקלית והנתמכת על ידי איראן – לא רק שלא תביא שלום, אלא גם תגביר משמעותית את האיום על ביטחונה של ישראל.
התמיכה הפלסטינית ב-7 באוקטובר
הראיות תומכות בתזה שמדינת טרור פלסטינית נוספת ותשתיותיה העיקריות בהרי יהודה ושומרון המשקיפים על מישור החוף של ישראל יהוו איום אסטרטגי על מדינת ישראל. סקר של המרכז הפלסטיני למחקרי מדיניות וסקרים (PCPSR) ממאי 2025 מספק תזכורת מפוכחת לכך שהחברה הפלסטינית תומכת באופן גורף בזוועות ה-7 באוקטובר, ומשקפת עשרות שנים של אינדוקטרינציה והקצנה.
למרות ההשלכות ההרסניות של הטבח בחמאס ב-7 באוקטובר, 50% מהפלסטינים עדיין סבורים שהחלטת חמאס לפתוח במתקפה זו היא "נכונה" – עלייה ל-59% בגדה המערבית. למרות התבוסה הצבאית של חמאס, 32% מהפלסטינים עדיין תומכים בארגון, מה שהופך אותו לפלג הפופולרי ביותר. יתר על כן, 85% מהנשאלים בגדה המערבית ו-64% בעזה מתנגדים לפירוק חמאס מנשקו, מה שהופך את התנאי המערבי לפירוז המדינה הפלסטינית העתידית לחסר משמעות.
המיתוס של הרשות הפלסטינית המתונה
ההכרה של מנהיגי המערב נשענת על ההנחה שהרשות הפלסטינית ה"מתונה" תשלוט בכל מדינה עתידית. לראש ממשלת ישראל המנוח יצחק רבין היו הסתייגויות משלו מההתחלה. באוקטובר 1995, בעת הצגת הסכמי הביניים של אוסלו ב' בפני הכנסת, אמר ראש ממשלת ישראל דאז יצחק רבין כי ישות פלסטינית עתידית תהיה "פחות ממדינה". ספקותיו של רבין היו מוצדקים. במשך שלושה עשורים, הרש"פ מפיצה עלילות דם נגד יהודים וישראלים, קידמה תמריצים כספיים לטרור, והיא אשמה בשחיתות מסיבית.
יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס נמצא היום בשנה ה-20 לכהונתו בת ארבע השנים, ומנהיג את אחד המשטרים המושחתים ביותר בעולם. סקר PCPSR מראה ש-81% מהפלסטינים רוצים שאבו מאזן יתפטר, אך מנהיגי המערב מתכננים להעניק לממשלתו הבלתי לגיטימית מדינה.
ברגע הנוכחי, אבו מאזן ומנגנוני הביטחון שלו אינם מציעים ביטחון לפלסטינים. מלבד רמאללה, הם אפילו לא מפעילים שליטה פוליטית על הערים שתחת סמכות השיפוט הרשמית של הרשות הפלסטינית. במקום זאת, המשטר האיראני והמיליציות הפרוקסי של חמאס והג'יהאד האסלאמי שולטים בערים ובעיירות של הרשות הפלסטינית, ומוכיחים את כישלון תום הלב של הרשות הפלסטינית כרשות לגיטימית לפני המדינה. פלגים מפוצלים כמו התנזים של הפתח בג'נין ובשכם הפכו לאזורים אסורים עבור כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית, בעוד קבוצות הנתמכות על ידי איראן זוכות לשליטה טריטוריאלית.
אם הרשות הפלסטינית לא תוכל לשמור על הסדר בערים שבשליטתה לכאורה, היא תתקשה להבטיח מדינה ריבונית. מרחיקת לכת עוד יותר, במציאות שלאחר ה-7 באוקטובר, ישראל לעולם לא יכולה להרשות לעצמה לאבד את יכולותיה המודיעיניות בערי יהודה ושומרון הפלסטיניות כפי שאיבדה את רשתות המודיעין האנושיות שלה בעזה.
לקחים מהתקדים הריבוני בפועל של עזה
ההפיכה העקובה מדם של חמאס ברשות הפלסטינית בעזה ב-2007 וביסוס השליטה הממשלתית והביטחונית שבאה בעקבותיה הפכו במהרה לשלטון טרור המזכיר את משטרו של סדאם חוסיין בעיראק ומשטר אסד בסוריה, חדור בקיצוניות האסלאמית של דאעש. חומרים שנחשפו לאחרונה על ידי צה"ל חושפים העתקים של "מיין קאמפף" של היטלר, יחד עם סמלים סלפיים ג'יהאדיסטים, המשקפים את משנתו של עבדאללה עזאם הפלסטיני, מורו של אוסמה בן לאדן ומנסח אמנת חמאס מ-1988. ה-7 באוקטובר היה שיאם של עשרות שנים של הקצנה בעזה.
בין השנים 2007 ל-2023 ניצל חמאס את ריבונות המדינה דה-פקטו כדי לבנות את רשת המנהרות הנרחבת ביותר בהיסטוריה המודרנית: בסיס טרור תת-קרקעי באורך 500 ק"מ שבו צבר חמאס עשרות אלפי רקטות, סיפק כיסוי לפלישת "מבול אל-אקצא" ושימש כמפקדה אסטרטגית למלחמת ההתשה שנמשכה שנתיים. ההתפתחות הזו לא זוהתה על ידי המודיעין הישראלי, שהוא מהמכובדים בעולם.
האיום על גבולות ברי הגנה
לכן, לאחר ה-7 באוקטובר, לא ישראל ולא כל מדינה מערבית אחרת יכולות להרשות לעצמן להסתכן בג'יהאד נוסף הנובע מישות פלסטינית ריבונית אחרת ביהודה ושומרון. בהתחשב בגיאוגרפיה של הגדה המערבית, הסיכון גבוה בהרבה מאשר בעזה. מדינה פלסטינית עתידית תאיים על 70% מאוכלוסיית ישראל ו-80% מהקיבולת התעשייתית שלה הממוקמת על החוף, יחד עם צירי התנועה הראשיים ומרכזי התחבורה שלה.
השטח הגבוה של יהודה ושומרון – יותר מ-1,200 רגל מעל פני הים – הופך את מישור החוף של ישראל למטרה קלה לטרוריסטים. משם, רקטות ופצצות מרגמה בסיסיות ישתקו את שדה התעופה, הכבישים המהירים ומרכזי האוכלוסייה של ישראל. המרחק בין שטחי הגדה המערבית לחופי ישראל הוא 9-15 ק"מ בלבד – בהישג יד של סוגי הרקטות קצרות הטווח ששימשו ב-7 באוקטובר. גם אם ישראל תמשיך לשלוט בבקעת הירדן, המדרונות המערביים המוגבהים יישארו בידי הפלסטינים ויספקו עמדות מבצר טבעיות המשקיפות על ערי ישראל.
הסכמי פירוז אינם מציעים פתרון. ה-7 באוקטובר בוצע באמצעות כלי נשק פשוטים – רובי AK-47, RPG וחומרי נפץ מאולתרים – שלא ניתן לפקח עליהם ביעילות.
הגדה המערבית: תשתית הטרור של איראן
מאז תחילת שנות ה-2000, גילויים של ספינות נשק איראניות שהיו בדרכן לעזה העידו על התמיכה החומרית המסיבית שמקבלים ארגוני הטרור הפלסטינים מהמשטר בטהרן. משמרות המהפכה של איראן חדרו לגדה המערבית יחד עם עזה. בינואר 2025 הכריז הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני על הקמת חדרי מבצעים משותפים, בתיאום עם חמאס וגדודי חללי אל-אקצא בפיקוח איראני.
משמרות המהפכה מספקים באופן פעיל נשק, אימונים ומימון לקבוצות פלסטיניות מיליטנטיות בגדה המערבית כחלק מאסטרטגיה רחבה יותר שהורתה ההנהגה האיראנית "לחמש את הגדה המערבית". דיווחים מצביעים על כך שמשמרות המהפכה הזרימו לשטח נשק קל, רובים אוטומטיים, משגרי רימונים, RPG, מוקשים נגד טנקים וחומרי נפץ, תוך שהם מספקים מומחיות בייצור רקטות, חומרי נפץ וטקטיקות גרילה.
העברות אלה מתואמות באמצעות יחידות מיוחדות של כוח קודס של משמרות המהפכה, לעתים קרובות באמצעות נתיבי הברחה דרך סוריה, לבנון וירדן. תוכניות פיננסיות כמו "טופאן-1" ו"טופאן-2" מימנו רכש נשק בשווי עשרות מיליוני דולרים, ואילו תא"ל סעיד איזאדי, מפקד הגיס הפלסטיני של משמרות המהפכה, פיקח על רוב המבצע עד לחיסולו ב-2025. יחד, מאמצים אלה מראים שאיראן פועלת באופן שיטתי להרחבת היכולות המיליטנטיות הפלסטיניות בגדה המערבית, בדיוק כפי שעשתה זה מכבר בעזה.
חמאס הקימה תשתית לייצור רקטות בג'נין בניהולו של צאלח אלעארורי. "גדוד אל-עיאש" כבר שיגר שבע רקטות קסאם מתוצרת מקומית משטח הגדה המערבית. איראן טיפחה קשרים בתוך הזרם המרכזי של ההנהגה הפלסטינית באמצעות דמויות כמו ג'יבריל רג'וב ועבאס זכי, שקראו בגלוי לשיתוף פעולה פלסטיני-איראני.
רשת הברחות הנשק האיראנית פועלת דרך סוריה וירדן, הגבול הארוך והאסטרטגי ביותר של ישראל, ומכניסה מטעני חבלה ורכיבי רקטות איכותיים לשטחי הגדה המערבית. פיגוע מטען חבלה נגד רכב צה"ל בג'נין ביוני 2023 המחיש כי לארגוני הטרור בגדה המערבית יש כעת יכולות ברמה של עזה. התגובה הישראלית הגיעה בדמות מבצע "קיר ברזל" בינואר 2025, שכוון נגד תשתיות מיליטנטיות בג'נין, טול כרם ושכם, כדי למנוע מאיראן להקים "חזית טרור" קבועה – כזו שלא ניתן יהיה לטפל בה בתנאים של ריבונות פלסטינית.
עצמאות אש"ף והתעצמות הטרור
התיעוד ההיסטורי מוכיח כי ההכרה הבינלאומית במדינה פלסטינית גמלה ועודדה באופן עקבי את הטרור במקום לקדם את השלום.
בעקבות הכרזת העצמאות החד-צדדית של ערפאת באלג'יר ב-1988, שהוכרה על ידי 78 מדינות, התקפות הטרור הפלסטיניות הסלימו באופן דרמטי. בתקופת הסכמי אוסלו, כאשר אש"ף זכה ללגיטימציה בינלאומית חסרת תקדים והוקמה הרשות הפלסטינית, הגיעו פיגועי הטרור לרמות חדשות של אינטנסיביות, והרגו יותר אזרחים חפים מפשע מאשר בתקופה שבין מלחמת 1967 לחילופי המכתבים של אוסלו ב-1993.
בבורותו המכוונת של ערפאת, פתח חמאס במסע פיגועי ההתאבדות הראשון שלו לאחר אוסלו. הוא כלל את הפיגוע באוטובוס בעפולה ב-1994 שבו נהרגו שמונה בני אדם, את הפיגוע בתל אביב באוקטובר 1994 שבו נהרגו 22 בני אדם, ואת הפיגוע בצומת בית ליד בינואר 1995 שבו נהרגו 22 בני אדם. בין השנים 1994 ל-2005 נהרגו 735 ישראלים ונפצעו 4,554 פיגועי התאבדות, כאשר התקפות כוונו נגד אזרחים באוטובוסים, במרכזי קניות ובמסעדות.
הדפוס ברור: הלגיטימציה הבינלאומית לשאיפות הפוליטיות הפלסטיניות חפפה באופן עקבי להסלמה באלימות הטרוריסטית, שכן קבוצות קיצוניות רואות בניצחונות דיפלומטיים אישור לאסטרטגיות האלימות שלהם.
כניעה מערבית
תמיכת המערב במדינה פלסטינית מגיעה ברגע קריטי במיוחד. מדינות אירופה בהובלת ממשלות שמאל פרוגרסיבי בצרפת ובספרד מתמודדות עם הגירה מסיבית ממדינות מוסלמיות. הם נואשים לגייס תמיכה מהאוכלוסיות הללו, שהפכו לקהל בוחרים קריטי לממשלות פרוגרסיביות כדי לשמור על כוחן. אבל מדיניות מונעת פחד כזו צפויה להוביל לתוצאות הפוכות.
תמיכתם במדינה פלסטינית עתידית תספק סיוע, תמיכה ועידוד לקבוצות ג'יהאד אחרות במזרח התיכון ובאירופה לבצע פיגועי טרור כמו המתקפה הקטלנית של אל-קאעידה בלונדון ב-7/7, הפיגוע במדריד באפריל 2004 והדקירה בבית ספר צרפתי, אם להזכיר רק כמה התקפות על אירופה.
מדינה פלסטינית הנתמכת על ידי עשרות מדינות מערביות מעבירה מסר ברור לקיצונים ברחבי העולם: הטרור משתלם, וככל שהמעשה נתעב יותר, כך התגמול הדיפלומטי גדול יותר.
היא תערער עוד יותר את היציבות בישראל ובמדינות ערב הסובבות אותה, ומרחיקת לכת ביותר, היא תכשיר את הקרקע להתגברות הטרור הג'יהאדיסטי נגד המערב.
לאן אנחנו הולכים מכאן?
הפלישה הג'יהאדיסטית ב-7 באוקטובר הייתה אמורה לשלול את הקמתה של מדינה פלסטינית לפחות לשנים הקרובות. הסקרים הישראלים משקפים באופן עקבי התנגדות ציבורית מסיבית למדינה פלסטינית נוספת הנתונה לאינדוקטרינציה עמוקה והקצנה ומקדמת תמריצים לטרור ולתיאוריות קונספירציה אנטי-יהודיות.
שינוי הדפוסים החתרניים הללו אינו אתגר קצר טווח, אלא תהליך דורי. החובה המוסרית מוטלת כעת על מעצמות המערב לדרוש עיצוב מחדש של החברה הפלסטינית והנהגתה. המערב אינו יכול להמשיך במדיניות של סטנדרטים כפולים: כזו המכירה באופן רפלקסיבי במדינה פלסטינית שאינה משקפת אף אחד מהעקרונות הדמוקרטיים היקרים להן במדינות אלה.
למרבה הצער, הניסיון של ישראל והמערב הוכיח שהרשות הפלסטינית לא עמדה באף אחת מהנורמות הליברליות והדמוקרטיות הבסיסיות העומדות בבסיס חברה בת-קיימא. סביר להניח שהיא לא תבדיל את עצמה מרוב הדיקטטורות הערביות במונחים של הפרות זכויות אדם, שחיתות והיעדר דמוקרטיה.
הנהגה פלסטינית ריכוזית הוכיחה את עצמה כבלתי אפשרית בעידן זה. האפשרות המעשית יותר תואמת את המבנה האורגני יותר של המזרח התיכון הערבי המוסלמי, המאורגן לפי משפחה, חמולה ושבט.
השיח'ים המובילים של חברון, שנפגשו עם כותב שורות אלה, הביעו עניין בקשר ישיר עם ישראל שיכלול שיתוף פעולה כלכלי, ביטחוני, חברתי ומדיני הדדי. וחשוב מכל, ההנהגה המקומית מתנגדת לשלטון הדיכוי המאפיין את הרשות הפלסטינית ב-32 השנים האחרונות ביחסיה הבעייתיים ומלאי המתיחות ברחבי יהודה ושומרון.
רעיון הפדרציה הערבית הראשונה של חברון יכול לשמש מודל ליחסים ידידותיים יותר, בטוחים יותר ומשגשגים יותר בין ישראל לשכנותיה הפלסטיניות. מערך כזה יספק תיקון להסכמי אוסלו השגויים, שגרמו לאבדות עצומות בחיי אדם.
לא פחות חשוב, הוא הביא לפרדוקס כואב שבו הרשות הפלסטינית עיצבה מחדש את ישראל כשתל זר קולוניאליסטי-מתנחלי במזרח התיכון. זוהי הונאה שההנהגה המקומית דוחה. הם מוכנים להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, כזו שיש לה קשר של 3,600 שנה למזרח התיכון הקדום.
מאמר זה הופיע במקור ב-The Insider ב-19 בספטמבר 2025.
