בשבועות המתוחים שלאחר העימות האחרון בן 12 הימים, שבו היו מעורבות ישראל, ארצות הברית ואיראן, זיהו גורמי מודיעין ישראליים ומשקיפים מערביים עלייה חדה במשלוחים צבאיים חשאיים מסין לאיראן. לפחות פעמיים בתחילת 2025 נחתו מטוסי מטען סיניים בשקט על אדמת איראן ופרקו רכיבים קריטיים שנועדו להחיות ולהרחיב את יכולות הטילים הבליסטיים ומערכות ההגנה האווירית של טהרן.
משלוחים אלו הגיעו על רקע תקיפות האוויר הישראליות, שפגעו קשות בארסנל הטילים של איראן ובמערכות ההגנה האווירית הישנות מתוצרת רוסיה. בעוד שבייג'ינג הצהירה בפומבי על ניטרליות, דוחות מודיעיניים חשפו מציאות מורכבת בהרבה: תפקיד סיני מתעצם בשיקום כוחה הצבאי של איראן כחלק משותפות אסטרטגית רחבה יותר שנועדה לבלום את ההשפעה האמריקנית באזור.
ישראל ניצבת בפני דילמה קשה: כל מתקפה ישירה על משלוחים סיניים עלולה להביא להסלמה חדה מול בייג'ינג. בשונה מציוד איראני או רוסי, חבילות צבאיות סיניות נושאות עמן את הסכנה להצית משבר גיאופוליטי רחב, בהתחשב במעמדה העולמי הרגיש של סין ובביטחונה העצמי הגובר. על מקבלי ההחלטות בירושלים לכייל בזהירות את תגובותיהם כדי להימנע מעימות ישיר, תוך ניהול האיום הרחב יותר על ביטחון האזור.
רקע היסטורי: הדרך הארוכה של יחסי סין–איראן
הקשרים בין סין לאיראן נטועים עוד בתקופת דרך המשי, לפני למעלה מאלפיים שנה. היחסים הדיפלומטיים הרשמיים בין הרפובליקה העממית של סין לאיראן נוסדו ב־1971, ונבנו על בסיס גישה פרגמטית שהתפתחה מאז דרך מתיחויות המלחמה הקרה, המהפכה האסלאמית ושינויי בריתות.
לאחר מהפכת 1979, סין הייתה בין המדינות הבודדות שהסכימו למכור נשק וטכנולוגיות דו־שימושיות לאיראן למרות האמברגו הבינלאומי. הקשרים העמיקו במיוחד בסוף שנות ה־80, כשאיראן שמה דגש על פיתוח טילים בליסטיים בעקבות מלחמת איראן־עיראק ההרסנית. סין סיפקה טכנולוגיה ורכיבים חיוניים, וסייעה לאיראן להקים תוכנית טילים משמעותית להרתעה אזורית.
הסכם הגרעין (JCPOA) בשנים 2013–2015 היווה נקודת מפנה דיפלומטית: הוא הקל את הסנקציות ואִפשר לסין להרחיב מאוד את שיתופי הפעולה הכלכליים והאנרגטיים עם איראן, תוך שמירה על שותפות ביטחונית מורכבת. עם ההידרדרות ביחסי סין־ארה״ב בשנים האחרונות, החלה בייג'ינג לראות באיראן שותפה אסטרטגית חיונית לבלימת ההשפעה האמריקנית במזרח התיכון ומעבר לו.
הסיוע הצבאי של סין: החייאת הטילים הבליסטיים וההגנה האווירית
הסיוע הצבאי של סין לאיראן רב-ממדי, ומתמקד בעיקר בטכנולוגיות טילים ובמערכות הגנה אווירית – שני עמודי התווך של האסטרטגיה האיראנית ללוחמה א-סימטרית. לפי דוחות, סין מספקת לאיראן חומרים קריטיים לדלק מוצק לטילים בליסטיים, רכיבים למערכות ניווט, וידע לשיקום קווי ייצור שהושמדו בתקיפות ישראליות ובשל הסנקציות.
בנוסף, סין העבירה לאחרונה לאיראן מערכות טילים מתקדמות נגד מטוסים – גרסאות של HQ-9B – הנחשבות דומות ואף עדיפות בחלק מיכולותיהן על מערכות ה-S-300 הרוסיות. מערכות אלו מאריכות את טווח ההגנה האווירית של איראן ומשפרות את יכולתה לבלום תקיפות אוויריות ישראליות וחדירות של ארה״ב. פריסת ה־HQ-9B נעשתה לאחר שאיראן איבדה חלק ניכר ממערכות ה־S-300 שסיפקה לה רוסיה, כתוצאה מתקיפות ישראליות ב־2024 ובעימות האחרון.
ערכת האיום על ישראל
הטילים הבליסטיים של איראן מהווים איום משמעותי על ישראל בזכות ראשי הקרב הגדולים, מערכות ההנעה המתקדמות והטווח המתארך. חלק מהדגמים כוללים ראשי קרב מתמרנים או טכנולוגיות היפרסוניות המקשות על יירוט. אף על פי שלישראל יש מערך הגנה רב־שכבתי – כיפת ברזל, קלע דוד וחץ – הצליחו מספר טילים איראניים לחדור מערכות אלו בעימותים האחרונים.
הזרמת טכנולוגיות סיניות ומערכות הגנה מתקדמות מחריפה את האיום. ה-HQ-9B מהווה אתגר קשה יותר לחיל האוויר הישראלי, משום שהוא עשוי למנוע גישה למרחב האווירי ולסבך תקיפות מדויקות על מתקני ייצור הטילים. שדרוג זה עלול לפגוע קשות ביתרון הטקטי של ישראל במאזן הכוחות האזורי.
המלצות למדיניות ישראלית
1. הפעלת ערוצי דיפלומטיה חשאית מול סין
בשל הרגישות והסיכון שבעימות ישיר, על ישראל להעדיף ערוצים חשאיים מול בייג'ינג – דרך קשרי מודיעין ורשתות דיפלומטיות – כדי להציב קווים אדומים ברורים נגד אספקת רכיבי טילים והגנה אווירית לאיראן. יש להדגיש בפני סין את הסיכונים הגיאופוליטיים שהיא יוצרת במזרח התיכון ואת המחירים האפשריים למעמדה הבינלאומי.
בנוסף, ישראל יכולה ללחוץ בעקיפין על חברות סיניות רגישות לסנקציות משניות, באמצעות חסימת השקעות ויצירת איום על מסחר, אם התמיכה הצבאית תימשך.
2. חיזוק הלחץ המשותף עם ארה״ב על יבוא האנרגיה הסיני
סין מייבאת כ־10% מהנפט שלה מאיראן – תלות המהווה מנוף חשוב לישראל ולארה״ב. אם בייג'ינג תמשיך לספק לאיראן סיוע צבאי, ניתן להפעיל מגבלות על יצוא הנפט האיראני לסין באמצעות סנקציות מתואמות, בידוק ימי ולחצים פיננסיים. מהלך זה עלול לגרום לסין לשקול מחדש את הסיוע הצבאי בשל המחירים הכלכליים.
3. הרחבת מבצעי מודיעין וסיכול חשאיים
על המודיעין הישראלי להעצים את החדירה האנושית (HUMINT) והפעולות הקיברנטיות נגד ייצור הטילים באיראן, במיוחד במתקנים ששוקמו בעזרת סין. מבצעי חבלה דומים לעבר – נגד חלקי טילים, מפעלי כימיקלים ותשתיות תעשייתיות המקושרות לסין – יכולים לעכב משמעותית את הפעלת המערכות החדשות.
יש להתמקד גם ברשתות הלוגיסטיות שמעבירות את המשלוחים הסיניים. פגיעה חשאית בנתיבי שיט או ברכיבי מטען חיוניים יכולה לעכב את שיקום הכוח הצבאי האיראני, בלי לגרור עימות ישיר עם סין.
4. הגברת הלחץ הדיפלומטי האזורי
על ישראל להעמיק את שיתוף הפעולה עם מדינות המפרץ החוששות גם הן מהמעורבות הסינית באיראן. חזית דיפלומטית אזורית יכולה להפעיל לחץ על בייג'ינג ולמתן את צעדיה, במיוחד לאור קשרי הסחר הענפים של סין עם מדינות המפרץ.
5. דיפלומטיה ציבורית לערעור הנרטיב הסיני
סין מנסה לשמור על דימוי של כוח אחראי, אך קשריה עם איראן חושפים סתירה. ישראל יכולה להבליט את מעורבותה של סין בהפצת טילים איראניים בפורומים בינלאומיים ובתקשורת, וכך לגבות מחיר תדמיתי מבייג'ינג.
סיכום
הזרמת משלוחים צבאיים סיניים לאיראן מסמנת שלב חדש בהחייאת יכולותיה הבליסטיות וההגנתיות של טהרן, ומציבה איום חמור על ביטחון ישראל. אך עימות ישיר מול משלוחים סיניים מסוכן מדי, ומחייב תגובה מתוחכמת ורב-שכבתית.
כדי להתמודד עם האתגר, ישראל נדרשת לאסטרטגיה כפולה: מחד – דיפלומטיה שקטה אך נחושה מול בייג'ינג; מאידך – פעולות חשאיות נרחבות לסיכול שיקום הכוח הצבאי האיראני. שילוב זה, בצירוף שימוש במנופי לחץ כלכליים על תלותה של סין בנפט איראני, יכול לאזן בין מניעת התחזקות איראן לבין הימנעות מעימות ישיר מול סין.
גישה זו – פרגמטית, סבלנית ואסטרטגית – חיונית לשימור היתרון הביטחוני של ישראל בזירה גיאופוליטית מורכבת, הנשלטת יותר ויותר על ידי יריבות בין סין לארצות הברית ושאיפותיה של איראן במזרח התיכון.
