חזון או הימור? זו האסטרטגיה של טראמפ למזרח התיכון בקדנציה השנייה שלו | כעת, יותר מחודשיים לתוך כהונתו השנייה, הנשיא דונלד טראמפ מנווט ברשת מורכבת של משברים בינלאומיים תוך קידום חזון שאפתני למזרח התיכון. האסטרטגיה שלו בנויה על שלושה עמודי תווך מרכזיים: הרחבת הסכמי אברהם כדי לשלב מדינות נוספות במסגרת שלום אזורית, חיזוק הקישוריות הכלכלית והביטחונית באמצעות פרויקטים כמו IMEC+, והתמודדות עם השפעות יריבות מצד איראן, טורקיה ושחקנים מערערי יציבות אחרים. תוך איזון בין איומים ביטחוניים דחופים, משא ומתן דיפלומטי ויוזמות כלכליות, הממשל פועל באופן פעיל ליישום עמודי התווך הללו תוך התמודדות עם התנגדות מצד יריבים והאתגר של שימור שותפויות אזוריות בסביבה הפכפכה יותר ויותר.
נורמליזציה דיפלומטית וקישוריות כלכלית
אחד מסדרי העדיפויות העיקריים של טראמפ במדיניות החוץ יהיה הרחבה נוספת של הסכמי אברהם, הסכמי הנורמליזציה ההיסטוריים בין ישראל לכמה מדינות ערביות. ההצלחות הדיפלומטיות של הקדנציה הראשונה הביאו לכך שאיחוד האמירויות הערביות, בחריין, מרוקו וסודאן הכירו רשמית בישראל. ממשל טראמפ שני ידחוף באגרסיביות לצרף את ערב הסעודית, מתוך הכרה בכך שהשתתפותה של ריאד תסמן שינוי מהפכני בגיאופוליטיקה האזורית.
טראמפ מקיים דיונים דיפלומטיים בדרג גבוה עם יורש העצר מוחמד בן סלמאן (MBS) כדי לשכנע את סעודיה להצטרף להסכמי אברהם, והציע לארה"ב ערבויות ביטחוניות ותמריצים כלכליים בתמורה. עד כה, השיחות הללו היו על רקע תפקיד התיווך של ערב הסעודית בין ארה"ב לרוסיה ובין ארה"ב לאוקראינה. עם זאת, מכיוון שטראמפ צפוי לבקר בסעודיה בעוד חודש או חודשיים, סביר להניח שהוא יחדש את הדיונים הללו באופן תקיף הרבה יותר פנים אל פנים.
בינתיים, ממשל טראמפ ממנף הסכמי סחר ויוזמות השקעה גדולות, כולל שיתוף פעולה עם חזון 2030 הסעודי, כדי ליצור תלות כלכלית המעודדת נורמליזציה דיפלומטית.
הכללתה של איטליה במסדרון הודו-המזרח התיכון-אירופה מבטיחה השקעות והשתתפות אירופיות רחבות יותר, מה שהופך את היוזמה לאטרקטיבית יותר עבור מדינות המפרץ השוקלות נורמליזציה.
עם זאת, הממשל טרם גיבש תגובה אסטרטגית לשורה של מכשולים שצצו מאז כהונתו הראשונה של טראמפ. ריאד ממשיכה לנהוג בזהירות בשל שיקולים פוליטיים פנימיים ותפקידה כאפוטרופוס של המקומות הקדושים ביותר לאסלאם, מה שהופך את הנורמליזציה עם ישראל לנושא רגיש. יתר על כן, העולם שלאחר ה-7 באוקטובר, המלחמה בעזה, התפשטות התעמולה של חמאס בכל האזור והנורמליזציה של ריאד עם איראן בתמיכת סין הוסיפו שכבות של מורכבות דיפלומטית, פוליטית, ביטחונית וכלכלית לכל דיון על קידום נורמליזציה. מדיניות החוץ הסעודית לא השתנתה מאז 2002: ריאד לא תנרמל עם ישראל ללא צעדים לקראת הקמת מדינה פלסטינית, דבר שאינו סביר כרגע יותר מאי פעם בשנים האחרונות.
אין ספק ששום בניית מדינה לא צפויה להתרחש עד שחמאס יודח סופית מהשלטון. גם תוכנית ממשל לעזה לאחר המלחמה נמצאת באוויר. האם ממשלת נתניהו תסדיר כיבוש זמני או ארוך טווח של עזה? האם מחווה סמלית לרשות הפלסטינית תפתור את הסוגיה מבחינת ריאד? עד שהשאלות הללו יישקלו ויטופלו כראוי, כל המסגרת לאסטרטגיית העל של טראמפ נשענת על בסיס רעוע.
הסעודים אינם השחקנים המהססים היחידים באזור. הסכסוך הישראלי-פלסטיני הבלתי פתור ממשיך להוות נקודת מחלוקת, כאשר מדינות ערב נזהרות מתגובת נגד מצד האוכלוסייה שלהן אם ינרמלו או ימשיכו להבליט ולהרחיב את היחסים ללא ויתורים לפלסטינים. במילים אחרות, לפני שנדון בהרחבת הסכמי אברהם ובהרחבת שיתוף הפעולה הביטחוני האזורי, יש להציל, לשמר ולחזק את היחסים המקוריים של הסכמי אברהם כדי להסביר את החורים הקודמים שאפשרו להם להידרדר במהירות עם סימן הצרות הראשון.
בנוסף, סין ורוסיה פועלות באופן פעיל כדי לאזן את השפעתה של ארה"ב באזור, ומציעות שותפויות כלכליות וביטחוניות חלופיות המקשות על טראמפ לגבש הסכמים ארוכי טווח. גם קטאר שמחה למלא תפקיד מתווך בכיר בסכסוך בעזה, אך אינה מתלהבת מהסיכויים שישראל תשתלב באופן מלא במדינות המפרץ וסביר להניח שתפעל מאחורי הקלעים כספוילר.
לוחמה בטרור ויציבות אזורית
ממשל טראמפ מעורב כעת באופן מלא באסטרטגיה אגרסיבית להתמודדות עם האיומים מצד איראן וטורקיה. חזרתו לתפקיד הביאה להסלמה מיידית בצעדים שנועדו לשתק את השפעתה של טהראן תוך הגבלת שאיפות ההתפשטות של טורקיה בסוריה ובמזרח הים התיכון.
הממשל הטיל מחדש והרחיב סנקציות כלכליות המכוונות לייצוא נפט איראני, רשתות בנקאיות ומפעלים הקשורים לצבא כדי להגביר את הלחץ על כלכלת טהראן.
הכוחות האמריקאים הוצבו מחדש באזור, במיוחד בעיראק ובמפרץ הפרסי, כדי להרתיע את התוקפנות האיראנית נגד בעלות בריתה של ארה"ב, כולל ישראל וסעודיה.
טראמפ אישר מספר תקיפות צבאיות ממוקדות נגד מיליציות הנתמכות על ידי איראן בעיראק, סוריה ותימן, ושיבש את יכולתה של טהראן להקרין כוח באמצעות שליחיה האזוריים.
הממשל שלו הסלים את פעולות הסייבר ההתקפיות נגד תשתיות הגרעין והצבא של איראן, ושיבש את רשתות הפיקוד והבקרה.
טראמפ אותת בעבר על התנגדות נחרצת למאמצי טורקיה להשתלט על בסיסים צבאיים בסוריה, כולל בסיס חיל האוויר T4, והזהיר את אנקרה מפני פלישה לשטחים שבשליטת הכוחות הכורדים הנתמכים על ידי ארה"ב. עם הפנייה לרוסיה והחששות המדווחים על ידי ישראל, התנגדות זו עשויה להימשך למרות שתדלנות אגרסיבית מצד אנקרה. השאלה היא האם טראמפ יפעיל לחץ נוסף על ארדואן בנוגע לתוכנית קרובה לכאורה להשתלט על הבסיסים, או שמא אנשי קשר מהימנים כמו טום באראק יסייעו להשיג מדיניות של פשרה.
ממשל טראמפ הטיל סנקציות ממוקדות על חברות טורקיות המעורבות בייצור צבאי, במיוחד כאלה הקשורות לפיתוח מל"טים וטילים, כדי להגביל את שאיפותיה האזוריות של אנקרה.
טראמפ ממנף בריתות בתוך נאט"ו כדי להגביל את פעולותיה המשבשות של טורקיה, דוחף להסכמים צבאיים להפחתת הסלמה ומחפש דרכים לרסן את עסקאות הנשק הטורקיות עם רוסיה.
ארה"ב מחזקת את תמיכתה בכוחות הכורדים בסוריה ובעיראק, ומבטיחה שהם יישארו משקל נגד להתערבות האיראנית והטורקית באזור. עם זאת, השיחות על נסיגת ארה"ב מסוריה נמשכות. טראמפ כבר ביקש כמה אפשרויות נסיגה; עם השלמת ממשלת מעבר סורית חדשה לעת עתה, וכאשר ארה"ב מביעה תמיכה בשילוב כוחות ההגנה הסוריים (SDF) בצבא המאוחד, ייתכן שארה"ב מבקשת למזער את תפקידה כמו גם את ההוצאות הכרוכות בתמיכה נוספת בבעלות בריתה בטווח הארוך.
טהרן פיתחה שיטות מתוחכמות לעקוף את הסנקציות הכלכליות של ארה"ב, כולל סחר לא חוקי ומינוף תמיכה מסין ורוסיה.
אנקרה ממשיכה לתמרן בין המערב לבריתותיה עם רוסיה וקטר, מה שמקשה על וושינגטון לבודד אותה לחלוטין.
פעולה צבאית מוגברת של ארה"ב באזור טומנת בחובה סיכון להצית עימות רחב יותר, שעלול למשוך מעצמות עולמיות ולערער את היציבות בשוקי הנפט.
פיתוח ביטחון ותשתיות
IMEC+ וקישוריות כלכלית: דרך משי חדשה למזרח התיכון
מסדרון הודו-המזרח התיכון-אירופה (IMEC+) הוכרז כיוזמת קישוריות טרנספורמטיבית שנועדה להתחרות ביוזמת החגורה והדרך של סין (BRI) תוך חיזוק הסחר והתשתיות באזורי מפתח. הקדנציה השנייה של טראמפ תראה הרחבה של IMEC+ כך שתכלול את איטליה, תחזק עוד יותר את דריסת הרגל שלה באירופה ותבטיח זרמי סחר חוצי יבשות חזקים.
IMEC+ שואפת לחבר את הודו, המפרץ הערבי ואירופה באמצעות שילוב של נתיבי רכבת ונתיבים ימיים. מסדרון זה יפחית את התלות ברשתות הסחר הסיניות, ישפר את האינטגרציה הכלכלית האזורית ויחזק את השפעתה של ארה"ב בשרשראות האספקה הגלובליות. עם השתתפותה של איטליה, IMEC+ משיגה גישה רבה יותר לשווקים האירופיים, מפחיתה את התלות במדיניות הבלתי יציבה של טורקיה ומבטיחה נתיבי מעבר חלופיים לאנרגיה וסחורות.
הקדנציה השנייה של טראמפ רואה כעת הרחבה של IMEC+ כך שתכלול את איטליה, מה שמחזק עוד יותר את דריסת הרגל שלה באירופה ומבטיח זרמי סחר חוצי יבשות חזקים.
הממשל פועל להקמת מסדרונות תחבורה ואנרגיה העוקפים את איראן וטורקיה, ומצמצמים את התלות באזורים לא יציבים.
טראמפ נותן עדיפות לאבטחה דיגיטלית בתוך IMEC+ כדי להגן על תשתיות קריטיות מפני איומי סייבר הנשקפים על ידי שחקנים עוינים.
חברות אמריקאיות מעודדות להשתתף בפרויקטי תשתית, מה שמבטיח אינטגרציה כלכלית ארוכת טווח בין ארה"ב לשחקני מפתח באזור.
ובכל זאת, היוזמה הזו רצופה מכשולים לוגיסטיים ופוליטיים. תיאום ההשקעות בתשתיות בין מדינות מרובות – שלכל אחת מהן אינטרסים רגולטוריים, פיננסיים ואסטרטגיים שונים – ידרוש דיפלומטיה זהירה. בנוסף, חוסר יציבות אזורית, במיוחד באזורים כמו הים האדום וחצי האי ערב, מהווה סיכון ביטחוני לתפקוד חלק של המסדרון.
פרויקטי תשתית באזורים המועדים לסכסוך כמו תימן ועיראק מתמודדים עם חבלה פוטנציאלית מצד קבוצות עוינות, המעכבות את היישום ומגדילות את העלויות.
מדינות מעבר מרכזיות כמו עיראק ומצרים מתמודדות עם תהפוכות פוליטיות פנימיות שעלולות לשבש הסכמי סחר ארוכי טווח.
אנקרה רואה ב-IMEC+ מתחרה ישיר לשאיפות הכלכליות שלה, מה שמגדיל את הסבירות להתערבות טורקית בפרויקטים אזוריים.
אתגרים לפרויקטים של קישוריות ואבטחה
למרות האופי השאפתני של האסטרטגיה של טראמפ במזרח התיכון, כמה מכשולים עלולים להקשות על יישומה. האתגר המיידי ביותר הוא התנגדות פוליטית פנימית בארה"ב, במיוחד מצד פלגים הספקנים לגבי מעורבות עמוקה יותר באזור. התנגדות הקונגרס לסיוע צבאי או לתמריצים כלכליים עלולה להאט את ההתקדמות בהסכמים מרכזיים.
בחזית הבינלאומית, סין ורוסיה ינסו באופן פעיל לאזן את יוזמותיו של טראמפ. סין, שהעמיקה את קשריה הכלכליים עם מדינות המפרץ באמצעות יוזמת החגורה והדרך, תנסה לשבש את IMEC+ על ידי הצעת חבילות השקעה אטרקטיביות יותר. בינתיים, הדחיפה של רוסיה לחזרה לנוכחות צבאית בסוריה ויחסיה האסטרטגיים עם איראן מסבכים את מאמציה של ארה"ב לרסן את יריביה האזוריים. למרות שצבאה נאלץ לעזוב את סוריה לאחר נפילת משטר אסד, רוסיה עדיין שומרת על השפעה פוליטית באזורים העלווים ובחלקים אחרים של המדינה. מוסקבה רואה בסוריה נכס אסטרטגי ולא תוותר על מאמציה לעשות קאמבק מלא, בין אם על ידי ניצול הנסיגה האמריקאית הפוטנציאלית ובין אם על ידי התקשרות בהסכמי הגנה זמניים עם ארה"ב כדי להשיג דריסת רגל עד שתיווצר הזדמנות טובה יותר.
בנוסף, הנורמליזציה האחרונה של היחסים בין איראן לערב הסעודית – בתיווך סין – ממחישה כי שחקנים אזוריים מגוונים את המעורבות הדיפלומטית שלהם. ממשל טראמפ יצטרך לשכנע את מדינות המפרץ ששיתוף פעולה הדוק עם ארה"ב הוא אסטרטגיה מועילה יותר לטווח הארוך מאשר גידור ההימורים שלהן עם מעצמות עולמיות רבות.
ניהול בריתות וקשרים אזוריים
ממשל טראמפ שני יצטרך לנווט בזהירות בין בריתות, ולהבטיח שארה"ב תשמור על אמינותה כשותפה אמינה. שינוי פרו-רוסי מהיר, הצעות שנויות במחלוקת לשיקום עזה וגישה כללית של עסקאות למדיניות החזית כבר מאתגרים ומעכבים על היחסים הללו. נושא מרכזי אחד יהיה איזון האינטרסים של ישראל וסעודיה. בעוד ששתיהן בעלות ברית של ארה"ב, יש להן סדרי עדיפויות שונים; ישראל מתמקדת בעיקר בהתמודדות עם האיומים האיראניים, בעוד סעודיה מחפשת צמיחה כלכלית וערבויות ביטחוניות.
מערכת יחסים מורכבת נוספת היא זו עם מצרים, הממלאת תפקיד קריטי ביציבות האזורית. טראמפ צפוי לחזק את הקשרים הכלכליים והצבאיים עם קהיר תוך הפעלת לחץ עליה ליישר קו עם היעדים האזוריים של ארה"ב.
יתר על כן, טיפולו של טראמפ בעיראק יהיה מכריע. כאשר המיליציות הנתמכות על ידי איראן משפיעות על בגדד, ארה"ב חייבת להבטיח שעיראק לא תיטה לחלוטין לכיוון טהרן. חיזוק ריבונותה של עיראק באמצעות תמריצים כלכליים וסיוע ביטחוני יכול לשמש משקל נגד להסגת הגבול האיראנית.
עם זאת, יוזמה זו רצופה מכשולים לוגיסטיים ופוליטיים. תיאום ההשקעות בתשתיות בין מדינות מרובות – שלכל אחת מהן אינטרסים רגולטוריים, פיננסיים ואסטרטגיים שונים – ידרוש דיפלומטיה זהירה. בנוסף, חוסר יציבות אזורית, במיוחד באזורים כמו הים האדום וחצי האי ערב, מהווה סיכון ביטחוני לתפקוד חלק של המסדרון.
השפעת השינוי הפרו-רוסי של טראמפ על האסטרטגיה במזרח התיכון
לפנייה של טראמפ לשיתוף פעולה עם רוסיה יש פוטנציאל לעצב מחדש את הנוף הגיאופוליטי של המזרח התיכון. אם מוסקבה ו-וושינגטון ימצאו מכנה משותף בייצוב סוריה, בהתמודדות עם ההשפעה האיראנית או במשא ומתן על הסדר ביטחוני אזורי מובנה יותר, הדבר עשוי לחזק את שלושת עמודי התווך של טראמפ על ידי מינוף קשריה של רוסיה עם שחקני מפתח באזור. עם זאת, היערכות זו מציבה גם אתגרים, שכן בעלות בריתה של ארה"ב – במיוחד ישראל ומדינות המפרץ – עשויות להמשיך לחשוש ממעורבות רוסית בהחלטות אסטרטגיות. על פי הדיווחים, חלק מהישראלים מנהלים שיחות בדרג גבוה עם רוסיה ואף פעלו כדי שארה"ב תאפשר לרוסיה לחזור לבסיסים הצבאיים כדי לאזן את השפעתה הגוברת של טורקיה. עם זאת, אחרים עדיין חוששים מתפקידה של רוסיה בעבר ומההסתבכות הפוליטית שלה עם איראן, כמו גם מתמיכתה בחמאס ובחיזבאללה. בנוסף, כל ויתור לכאורה למוסקבה עלול לעודד את איראן או לסבך את המאמצים לשמור על חזית מאוחדת נגד השפעות יריבות באזור.
הפוטנציאל להסכם גרעין חדש עם איראן
בעוד טראמפ בוחן הסכם גרעין חדש עם איראן, שעשוי להיות בתיווך רוסיה, ההימור על הביטחון והדיפלומטיה האזוריים הוא עצום. הסכם מתוקן עשוי להקל על חלק מהלחצים הכלכליים על טהרן, להפחית את התמריץ שלה לממן מיליציות פרוקסי ולהסלים את המתיחות עם בעלות בריתה של ארה"ב. עם זאת, נותרה ספקנות לגבי האם איראן תציית לתנאים נוקשים יותר או פשוט תשתמש במשא ומתן כטקטיקה של עיכוב. יתר על כן, אם רוסיה תמלא תפקיד מתווך, היא תוכל להשתמש בהשפעתה כדי לסחוט ויתורים שאולי לא יעלו בקנה אחד עם המטרות האסטרטגיות הרחבות יותר של טראמפ. להצלחה או לכישלון של עסקה כזו יהיו השלכות מרחיקות לכת על חזונו של טראמפ במזרח התיכון, וישפיעו על הסכמי אברהם, על עוצמת IMEC+ ועל היכולת להכיל את שאיפותיה האזוריות של איראן.
הדרך קדימה
אסטרטגיית העל של טראמפ במזרח התיכון בקדנציה השנייה היא גישה רב-שכבתית המבקשת להרחיב את השותפויות הכלכליות והביטחוניות תוך הכלת השפעות יריבות. הרחבת הסכמי אברהם ו-IMEC+ מדגישה חזון של קישוריות ושיתוף פעולה אזורי, בעוד שעמדתו הנוקשה כלפי איראן וטורקיה מסמנת גישה בלתי מתפשרת לאיומים ביטחוניים.
עם זאת, הצלחתה של אסטרטגיה זו תלויה בהתגברות על אתגרים משמעותיים, כולל יריבויות גיאופוליטיות, חסמים לוגיסטיים והתנגדות פנימית הן מצד שותפות אזוריות והן מצד מבקרים מבית. על ידי ניהול קפדני של בריתות, הבטחת גמישות דיפלומטית ושמירה על עמדת הרתעה חזקה, לממשל טראמפ יש פוטנציאל לעצב מחדש את הנוף האסטרטגי של המזרח התיכון לשנים הבאות.
מאמר זה פורסם במקור על ידי RealClearDefense ב-7 באפריל 2025, ופורסם מחדש כאן באישור הכותבת.
