האם המימון של אונר"א על ידי אירופה וארה"ב מחזק את הקיצוניות הפלסטינית? | בהתנגדות מוחלטת למטרותיה המוצהרות, המימון המתמשך של סוכנות הסעד והתעסוקה של האומות המאוחדות (אונר"א) על ידי ארצות הברית והמדינות האירופיות משמש כמעצור להשגת פתרון מוסכם לסכסוך הישראלי-פלסטיני. ההכרה הברורה הזאת מתעלמת מהראיות המתרבות על חדירת ארגוני טרור פלסטינים לאונר"א ועל תרומתה לקיצוניות של פליטי פלסטין (ותרומת המימון עצמו המסופק על ידי ארה"ב ואירופה). מאז הקמתה, אונר"א מספקת סיוע, בצורות שונות, לפליטים אלה. בשנת 1950, האומות המאוחדות ציינו כי מספר ה"פליטים הפלסטינים" המקוריים היה "כ-711,000" איש בלבד. נכון לסוף הרבעון השני של 2024, לפי אונר"א, ישנם כיום 5,975,959 "פליטים רשומים" ועוד 805,867 "אנשים רשומים אחרים", להם סוכנות הסעד מספקת שירותים שונים.
בעוד שאונר"א טוענת כי היא "ממומנת כמעט לחלוטין על ידי תרומות וולונטריות של מדינות חברות באומות המאוחדות", הצהרה זו מייצגת רק חלקית את האמת. המציאות היא שבמשך עשורים רבים, אונר"א מומנה בעיקר על ידי מדינות אירופיות ועל ידי ארצות הברית. על פי הדוחות הכספיים השנתיים של אונר"א, שפורסמו בין השנים 2000-2023, 64 אחוזים מהמימון של אונר"א הגיעו ממדינות אירופיות, 26 אחוזים הגיעו מארצות הברית ורק 10 אחוזים הגיעו ממדינות ערב, כפי שמוצג בגרף למטה.
היעדר התמיכה הערבית באונר"א אינו חדש. מדובר במדיניות ממושכת, כאשר כבר בשנת 1952, הגנרל אלכסנדר גלווי, ראש אונר"א בירדן, ציין כי "ברור לחלוטין שמדינות ערב אינן רוצות לפתור את בעיית הפליטים הערבים. הן רוצות לשמור אותה כפצע פתוח, כהשפלה לאומות המאוחדות, וככלי נשק נגד ישראל. למנהיגי הערבים לא אכפת אם הפליטים חיים או מתים".
מטרות סותרות: שמירה על זכויות אדם מול קיצוניות וטרור
למנהיגות הפלסטינית, נושא "פליטי פלסטין" הוא קרדינלי, "זכות מקודשת ונחרצת שאין לשנותה". לפי דברי יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, "הזכות לשוב היא פיקדון שהופקד בידו וקו אדום מבחינת ההנהגה הפלסטינית, שאין לוותר עליו או להזניחו, לא משנה מה יהיו המחירים הגדולים".
גישה זו גרמה לעבאס לדחות את הצעת השלום של ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט ב-2008. לפי דברי המתווך הפלסטיני, סאיב עריקאת, בסבב השיחות הזה, אולמרט הציע לעבאס להקים מדינה פלסטינית בשטח רחב יותר מעזה, יהודה ושומרון לפני 1967, וישראל תאפשר את כניסת 150,000 "פליטי פלסטין" לישראל. עם זאת, עבאס דחה את ההצעה.
סירובו של עבאס לוותר על נושא הפליטים הוביל אותו גם לדחות את הצעת ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ב-2013, לאפשר ל"פליטי פלסטין" בסוריה לברוח ממלחמת האזרחים שם, ולהתמקם ביהודה ושומרון. תנאו היחיד של נתניהו עבור התיישבות מחדש של הפליטים הסורים היה שהם יוותרו על מה שהפלסטינים מכנים "הזכות לשוב" ולהתיישב בישראל. עבאס דחה את ההצעה, והעדיף להפקיר את הפליטים הלכודים בסוריה לגורלם.
לאחר שהציגו את "הזכות לשוב" כל כך הרבה זמן ונתנו לה את הדימוי של נושא שאינו ניתן למשא ומתן, הגיעה ההנהגה הפלסטינית למצב שלא ניתן לחזור ממנו. זה קרה, לכאורה, בזכות התמיכה מצד ארצות הברית והמדינות האירופיות המממנות את אונר"א, כדי שאף מנהיג פלסטיני לא יוכל להגיע להסכמה בנושא.
העמדה המוצהרת של ארצות הברית והמדינות האירופיות, גם לאחר טבח 7 באוקטובר, היא לקדם פתרון "שני המדינות". גישה זו מעלה קשיים רבים בנוגע לפליטי פלסטין, שכן ההנהגה הפלסטינית רואה את התמיכה הפיננסית המתמשכת באונר"א כהבעת הסכמה של ארצות הברית והאירופאים לעמדותיהם הפוליטיות.
אם מעשיו של נשיא ארצות הברית הנבחר, דונלד טראמפ, בתקופתו הראשונה מהווים אינדיקציה, יהיה זה סביר להניח שהממשל הבא שלו יביע את אותם חששות בנוגע לאונר"א. ייתכן כי שוב הוא יעצור את כל המימון האמריקאי לסוכנות. הדבר נכון במיוחד לאור העובדה שבמהלך התקופה שבין ממשלות טראמפ, מספר הפליטים של אונר"א גדל באופן מדאיג ב-346,130 איש.
עוד שחלק מהמדינות הערביות הסכימו לאחרונה לספק מימון חירום נוסף לסוכנות, יהיה פחות סביר שהם ייקחו אחריות על כל הגירעונות האפשריים. אם ארצות הברית והמדינות האירופיות מחויבות באמת לפתרון פוליטי לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומאחר שאין זה סביר שישראל תסכים ל"התאבדות לאומית" ותרתע מהדרישות הפלסטיניות, המדינות המערביות חייבות לשקול מחדש את הגישה שלהן למימון אינסופי של אונר"א. צעד זה עשוי להשתלט על כל פוטנציאל אמיתי להשגת מטרות פוליטיות.
