מדוע המערב מגן על תומכי חמאס בקמפוסים אך מתעלם מטבח המיעוטים העלאווים והנוצרים בסוריה? | ב-8 במרץ עצרו סוכני הגירה פדרליים של ארה"ב את מחמוד ח'ליל, פעיל פלסטיני באוניברסיטת קולומביה, בגין גירוש אפשרי. המעצר הגיע כחלק מהמדיניות החדשה של הנשיא דונלד טראמפ לבטל את הוויזות או הגרין קארד של תומכי חמאס כדי לדכא הפגנות אנטישמיות ותומכות טרור בקמפוסים.
מאז הטבח שביצע חמאס ב-7 באוקטובר 2023, מפגינים בקמפוסים הטרידו סטודנטים יהודים, השחיתו רכוש אקדמי ושרפו דגלי ארה"ב.
ח'ליל בעצמו חילק כרוזים וחומרים מודפסים תומכי חמאס, ארגן פריצות למבנים ולכיתות לימוד בקמפוסים, פרסם רעיונות אנטי-אמריקאיים באינטרנט וקרא ל"מאבק" בפעילותו למען ארגון הסטודנטים Columbia University Apartheid Divest באוניברסיטת קולומביה. אלה עלולות להוות הפרות של חוקים פדרליים נגד תמיכה חומרית בטרור, קשירת קשר לקידום התנהגות לא ראויה והסתה – כולם חריגים לדיבור מוגן.
עם זאת, מעצרו של ח'ליל נתקל בהתנגדות נחרצת, שבאה לידי ביטוי במכתב שנחתם על ידי דמוקרטים בקונגרס, ובאלפי פוסטים ברשתות החברתיות התומכים בו. שופט פדרלי מנע את גירושו של ח'ליל עד למיצוי ההליכים המשפטיים.
המקרה של ח'ליל מעלה שאלות מדוע האמריקנים מגנים על הפגנות תומכות טרור בקמפוסים, תוך התעלמות ממצוקתם של העלאווים והנוצרים המותקפים כיום ומתמודדים עם אלימות וטיהור אתני בסוריה על ידי אסלאמיסטים בעלי אידיאולוגיה זהה לזו של חמאס.
עזה נמצאת במוקד סדר היום העולמי של "זכויות אדם" מאז מתקפת הטרור של חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר 2023. למרות שהמלחמה הקשה והא-סימטרית של ישראל בחמאס החלה רק לאחר רצח יותר מ-1,200 חפים מפשע וחטיפתם של 251 בני אדם, אג'נדה של "זכויות אדם" הפכה לנשק נגד ישראל על ידי ארגונים לא ממשלתיים והקהילה הבינלאומית: האו"ם, בית הדין הבינלאומי לצדק, בית הדין הפלילי הבינלאומי ולעיתים גם האיחוד האירופי.
האו"ם, למשל, קיבל באופן בלתי מוסבר את נתוני המוות שסופקו על ידי משרד הבריאות בעזה, המנוהל על ידי חמאס, וציטט אותם כעובדות. עם זאת, "המשרד" סיפק מספרים לא מבוססים שהוכחו כמפוברקים. לדוגמה, מספר האזרחים שנהרגו לכאורה התערבב עם זה של חמושים. חלק מהמספרים היו בלתי הגיוניים בעליל מבחינה סטטיסטית כפי שדווחו לאורך זמן; רשימות הנפטרים הכילו סתירות ושמות בדויים, וכללו גם מקרים של מוות טבעי.
עם זאת, ארגונים לא ממשלתיים, האו"ם, בית הדין הבינלאומי לצדק ובית הדין הפלילי הבינלאומי, בתביעותיהם נגד ישראל ונציגיה, תיארו את הלוחמה האורבנית של ישראל נגד חמאס, ארגון טרור מוכרז, כ"רצח עם" ו"טיהור אתני". בית הדין הפלילי הבינלאומי הוציא צווי מעצר בגין "פשעי מלחמה" נגד ראש הממשלה ושר הביטחון הישראלי על סמך המידע שבידי חמאס, והאו"ם קרא להפסקת אש מבלי לדרוש מחמאס לשחרר בני ערובה, חלקם ילדים וזקנים.
מוסר כפול ועיוורון מכוון: המערב בעד תומכי חמאס ונגד המיעוטים בסוריה
ניתן להשוות את התגובה הבינלאומית הזו לזו שלאחר הפלת משטר בשאר אל-אסד בסוריה בדצמבר 2024 על ידי היאת תחריר א-שאם (HTS), שבה נרצחו לפחות 1,000 עלווים ונוצרים. למרות הרקע שלו באל-קאעידה ובדאע"ש, וההרג העדתי, המנהיג החדש של סוריה, אחמד א-שרעא, זכה ללגיטימציה בינלאומית.
הוא נפגש עם מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש ב-4 במרץ, בשולי פסגת הליגה הערבית בקהיר. בדצמבר 2024 נפגש עם דיפלומטים אמריקאים, ובינואר נפגש בדמשק עם שר החוץ הצרפתי ז'אן-נואל בארו ושרת החוץ הגרמנית אנאלנה ברבוק, ובמקביל נפגש עם מנהיגים ערבים.
בנוסף, סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה כי שר החוץ של סוריה, אסעד א-שיבאני, צפוי להשתתף בפסגת תורמים שתתארח בבריסל ב-17 במארס – הפעם הראשונה שהממשלה החדשה בסוריה תיוצג באופן רשמי בוועידה שנתית זו.
העיוורון המכוון של המערב להיאת תחריר א-שאם היה מדהים. לכל היותר, מייקל אונמאכט, מיופה הכוח של האיחוד האירופי בסוריה, פרסם הצהרה ב-9 במארס שבה דחק בכל הצדדים "לנהוג באיפוק" ולכבד את המגוון הסורי, מבלי להאשים ישירות את א-שרעא או את היאת תחריר א-שאם.
גרמניה וצרפת גינו את הזוועות ב-8 וב-9 במארס, וגרמניה כינתה את הדיווחים "מזעזעים", אך אף אחת מהן לא מתחה ביקורת מפורשת על א-שרעא, והתמקדה במקום זאת ב"מתן דין וחשבון".
המוסר הכפול של "מתחם התעשייה לזכויות אדם" – ביקורת נוקבת על ישראל, שנלחמה, בהתאמה מלאה לחוק הבינלאומי, בחמושים איסלאמיסטים של חמאס שטבחו באזרחים ישראלים – תוך שהיא מתייחסת לאל-שרעא ולהיאת תחריר א-שאם בכפפות של משי על כך שעשו את אותו הדבר לעלאווים ולנוצרים בסוריה – היא שיא הצביעות.
זו מקבילה מאוד לאירוניה של סטודנטים פרוגרסיביים המוחים בתמיכה בטרוריסטים הרוצחים חמאס, בעוד שבקמפוסים לא נערכו הפגנות למען עלווים או נוצרים שנרצחו.
הזעם הסלקטיבי על מדינת ישראל היהודית הדמוקרטית, תוך העלמת עין או המעטה בערך האלימות העדתית והרצח השבטי הרצחני המבוצע על ידי תומכי היאת תחריר א-שאם בסוריה, הוא עניין של נוחות פוליטית.
ישראל הייתה מטרה ללוחמה פוליטית של "זכויות אדם" משום שנוח להם לרדוף את היהודים ואת המדינה היהודית, בעוד שלא נוח פוליטית – ולא תקין פוליטית – לבקר את מלחמת החמולות השבטיות הסוניות-שיעיות בסוריה או בכל מקום אחר.
זו הסיבה שהקהילה הבינלאומית והשמאל המערבי נכשלו בשמירה על זכויות האדם, ובמקום זאת עסקו בעקירתן מהשורש. הם מבינים שהמפרים האמיתיים מהווים את האיום האמיתי על הציוויליזציה המערבית, כפי שהוכרז בפוסט באינסטגרם של ארגונו של ח'ליל.
משימתו של המערב ברורה. האו"ם והגופים הקשורים אליו חייבים להתגבר ולהתעמת עם הפחד שלהם מפני המטריצה הקיצונית של אל-קאעידה -חמאס -דאע"ש -איראן – פרוקסי אם ברצונם להציל את מה שנותר מזכויות האדם. כישלון בכך יגרור הרס עצמי במערכת כולה, ויתקע את המסמר האחרון בארון הקבורה של שיח זכויות האדם, כפי שהגינוי החלש של המערב לרצח עם חמולתי ועדתי בסוריה המחיש בצורה גרפית כל כך.
מאמר זה הופיע במקור בג'רוזלם פוסט ב-17 במרץ 2025.
