שוויון מגדרי ברשות הפלסטינית? מאז 2007, האיחוד האירופי תרם יותר מ-1.8 מיליארד אירו לפלסטינים כדי לקדם "שוויון מגדרי". יותר כספים של האיחוד האירופי נתרמו להשגת מטרה זו מכל מטרה אחרת. למרות התמיכה המשמעותית, הרשות הפלסטינית נמנעה מלאמץ את צעדי החקיקה למימוש מטרה זו. למרות שהייתה לה סמכות מלאה לחוקק חוקים חדשים, במשך למעלה מ-30 שנה החוקים הנוגעים למעמד אישי ולעבירות פליליות שמיישמת הרשות הפלסטינית הם עדיין חוקי המנדט הבריטי, החוק המצרי (בעזה) והחוק הירדני (ביהודה ושומרון). בעוד הרשות הפלסטינית מוכנה לקבל את התרומות המשמעותיות של האיחוד האירופי, החברה הפלסטינית, המושרשת עמוק בחוקי השריעה האסלאמית, דוחה את "השוויון המגדרי". על מנת להבטיח שהסיוע של האיחוד האירופי לפלסטינים ינוצל להשגת המטרות שלשמן הוא נתרם, על האיחוד האירופי לקבוע אמות מידה ברורות, שאינן ניתנות למשא ומתן, שעל הרשות הפלסטינית לעמוד בהן, לפני שיינתן מימון נוסף.
מאז 2007 תרם האיחוד האירופי יותר מ-19.7 מיליארד אירו לתמיכה בתוכניות, פרויקטים ויעדי פיתוח הקשורים לפלסטינים. יעד הפיתוח שקיבל את הגדול ביותר1 סכום המימון של האיחוד האירופי, 1.81 מיליארד אירו, מקדם "שוויון מגדרי" ב"הגדה המערבית ורצועת עזה".
ניתוח נוסף של מעקב הסיוע של האיחוד האירופי2 מראה כי מתוך סכום זה, יותר מ -800.7 מיליון יורו ניתנו ל"ממשלה המרכזית". המשמעות היא שיותר מ-44% מהכסף הועבר ישירות לרשות הפלסטינית.
בהתחשב במרכזיות המטרה, ובסכום שנתרם על ידי האיחוד האירופי לקידומה, חשוב להעריך באיזו מידה התרומות השיגו את מטרתן.
הגדרת שוויון מגדרי
אסטרטגיית האיחוד האירופי לשוויון מגדרי 2020-2025 הגדירה "שוויון מגדרי"3 כמצב שבו "נשים וגברים, נערות ונערים, על כל גווניהם, חופשיים להמשיך בדרך שבחרו בחיים, יש להם הזדמנויות שוות לשגשג, ויכולים להשתתף ולהוביל באותה מידה את החברה האירופית שלנו". נשות האו"ם4 מגדיר שוויון מגדרי כ"ביטול אפליה נגד נשים ונערות, העצמת נשים והשגת שוויון בין נשים וגברים כשותפים ומוטבים של פיתוח, זכויות אדם, פעילות הומניטרית ושלום וביטחון".
מדיניות האיחוד האירופי כלפי "שוויון מגדרי" ברשות הפלסטינית
"האסטרטגיה האירופית המשותפת לתמיכה בפלסטין, 2021-2024, לקראת מדינה פלסטינית דמוקרטית, אחראית ובת קיימא"5 לעתים קרובות מתייחס למטרת הפיתוח של "שוויון מגדרי", אך הוא אינו מגדיר במה מטרה זו כרוכה. באופן פרדוקסלי, האסטרטגיה עצמה מציינת כי "למרות רצונה של הרשות הפלסטינית וצעדים מעטים שננקטו לחיזוק השוויון המגדרי וזכויות נשים, נשים ונערות ממשיכות לחוות אלימות בבית ובחברה".6 עוד צוין כי "בנוסף, הגישה למשאבי טבע ורכוש מוגבלת וחשופה לאפליה על רקע מגדרי".7 וכי "הגישה להון, קרקע, עבודה והזדמנויות יזמיות, עדיין מאופיינת בהטיה מגדרית נרחבת".8
מסקנות עקרוניות אלה באסטרטגיית 2021-2024 לא היו חדשות. "האסטרטגיה האירופית המשותפת לתמיכה בפלסטין, 2020-2017, לקראת מדינה פלסטינית דמוקרטית, אחראית ובת קיימא"9 הכיל ניסוח דומה, וציין כי "על אף רצונה של הרשות לחזק את השוויון המגדרי ואת זכויות הנשים, נשים ונערות ממשיכות לחוות אלימות בבית ובחברה".10 וכי "בנוסף, הגישה למשאבי טבע ורכוש מוגבלת וחשופה לאפליה על רקע מגדרי".11
מאחר שהאיחוד האירופי עצמו מודה כי הסיוע המשמעותי שניתן לרשות הפלסטינית לשיפור "השוויון המגדרי" לא השיג את מטרותיו, עדיין חשוב להציג את התמונה הרחבה, ולו רק כדי להמחיש עד כמה גדול היה הכישלון.
חקיקת הרש"פ או היעדרה12
מבחינה היסטורית, משנת 1948 ועד 1967 נשלטו יהודה ושומרון (המכונה הגדה המערבית) על ידי הממלכה ההאשמית של ירדן, ורצועת עזה נשלטה על ידי מצרים. אף שהרשות הפלסטינית הוקמה בשנת 1994, היא מעולם לא אימצה חוקים חדשים המסדירים את ענייני המעמד האישי. בהתאם לכך, כשרידים מהתקופה הירדנית והמצרית, אימצה הרשות הפלסטינית ויישמה שני חוקים נפרדים.
כך, בנושא המעמד האישי, ביהודה ושומרון, יישמה הרשות הפלסטינית את חוק המעמד האישי הירדני משנת 1976,13 וברצועת עזה, היא פעלה בהתאם לחוק זכויות המשפחה המצרי משנת 1954.14 שני חוקים אלה מתעללים בנשים ויש להם שורשים בחוקי השריעה. לדוגמה, חוקים אלה קובעים כי גיל המינימום לנישואין לבנות נמוך יותר מאשר לבנים, גברים יכולים לשאת עד ארבע נשים, נשים זקוקות לאפוטרופוס גבר כדי להתחתן, נשים מקבלות רק מחצית ממה שגברים מקבלים בירושה, וגברים יכולים בקלות להתגרש מנשותיהם. נשים, לעומת זאת, צריכות לספק הוכחות ולעתים קרובות נאלצות לוותר על מחיר המוהר ועל כל תביעה לתמיכה כספית.15 בנוסף, עירוי השריעה16 המשפט בתחומי החיים בחברה הפלסטינית תורם לחוסר שוויון זכויות זה, ובפרט החוק המסדיר את ענייני הירושה הקובע כי לאישה יש זכות לחצי מחלקו של גבר.
בנושא המשפט הפלילי, ביהודה ושומרון פועלת הרשות הפלסטינית על פי חוק העונשין משנת 1960 ובעזה פועלת על פי חוק המנדט הבריטי משנת 1936. ב-15 במאי 2011,17 צו נשיאותי השעה את סעיף 340 18 של חוק העונשין הירדני ו-18 לחוק העונשין משנת 1936.
רצח "על רקע כבוד המשפחה"
סעיפים אלה אפשרו למבצעי רצח על רקע "כבוד המשפחה" לקבל עונשים מופחתים בנסיבות מסוימות. בעוד שהשעיה זו סימנה צעד משמעותי לקראת סוג כלשהו של "שוויון מגדרי" בחוק, הצו לא התייחס להוראות אחרות באותן מסגרות משפטיות שממשיכות להציע הקלות לרצח על רקע כבוד המשפחה. באופן ספציפי, סעיף 62 לחוק העונשין הירדני משנת 196019 מאפשר לבתי המשפט לפסוק לטובת אב שהורג את ילדו אם מעשים כאלה מוצדקים על ידי "מנהגים מקומיים". באופן דומה, סעיף 9820 מאותו קוד מעניק עונשים מופחתים למי שמבצע רצח על רקע כבוד המשפחה אם הוא טוען לחוסר יכולת לשלוט בזעמו.
בשנת 2018 תיעד מרכז הנשים לסיוע וייעוץ משפטי (WCLAC)21 בסך הכול נהרגו 23 בני אדם: 10 בעזה ו-13 בגדה המערבית. דו"ח WCLAC על רצח נשים לשנת 202122 הוסיף כי רוב הקורבנות היו נשים צעירות; 37% היו בני 18-29 ו-18% היו מתחת לגיל 18. הדו"ח ציין כי רבים ממקרי רצח נשים אלה רשומים כ"מקרים אובדניים" או "מקרי מוות מסיבות לא ידועות" ואינם נספרים על ידי ישויות משפטיות רשמיות. זאת עד כדי כך שחלק מהתיקים הללו (בעיקר ברצועת עזה) נסגרים לאלתר ואינם נחקרים כלל.
הרשות הפלסטינית אמנם ניסחה טיוטה משלה לחוק העונשין בשנת 2011, שהחליף את החוק הירדני ואת החוק מתקופת המנדט, אך הטיוטה מעולם לא אומצה כחקיקה. יתר על כן, עיון מדוקדק בתוכן הטיוטה מגלה כי לא תוכננה התקדמות משמעותית בעבירות המציגות פערים מגדריים גדולים בהשוואה לחוק הישן. כך, למשל, כפי שציין אחד הפרשנים,23 סעיף 486 [להצעת החוק – מ.ה.], למשל, קובע כי רצח נשים במקרים של פגיעה בכבודה של המשפחה, בדומה לסעיף 340 לחוק הירדני; במקום לנסות לעקור את רצח על רקע כבוד המשפחה, היא מעגנת זאת בחוק".
מחקר24 של האו"ם משנת 2018, ממצאיה עדיין רלוונטיים, סיכם את מעמדן החקיקתי של זכויות נשים באמצעות אינפוגרפיקה מקודדת בצבע.
הרשות הפלסטינית מאמצת את האמנה לביעור כל צורות האפליה נגד נשים (CEDAW)
בשנת 2009 אימץ הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס את האמנה לביעור כל צורות האפליה נגד נשים (CEDAW).25 בשנת 2014, בעקבות הכרת האו"ם ב"פלסטין" כמדינה משקיפה שאינה חברה, עבאס קיבל רשמית את CEDAW בשם "מדינת פלסטין". בכך התחייבה הרשות הפלסטינית לפעול בהתאם לקווים המנחים ולדרישות המפורטים באמנה כדי להבטיח כראוי שוויון מגדרי ולמגר אפליה נגד נשים. בעוד שהאמנה כוללת הוראות שאינן נהנות מקונצנזוס רחב במדינות ערביות ואסלאמיות, בניגוד למדינות אלה, עבאס אימץ את האמנה מבלי לרשום הסתייגויות כלשהן.
בשנת 2019, במהלך חמש השנים הראשונות של ההערכה בנוגע ל-CEDAW, חמולות פלסטיניות בגדה המערבית הודיעו על דחייתה ומתחו ביקורת על הרשות הפלסטינית על מחויבותה אליה מלכתחילה. בנוסף, הן קראו "לאסור על קבוצות פמיניסטיות בגדה המערבית וברצועת עזה". לטענתם, אמנת CEDAW מנוגדת לנורמות ולתורות ערביות ואסלאמיות.26
בזמנו, בפוסט ששיתף בעמוד הפייסבוק שלו, השופט השרעי העליון של הרש"פ ויו"ר המועצה העליונה לשריעה השופט מחמוד אל-הבאש ציין27 :
אשרור אמנת CEDAW על ידי הנשיא [עבאס] בשנת 2009 (כך במקור, 2014) הותנה במה שעולה בקנה אחד עם החוקה הפלסטינית, עם חוק היסוד… יש לנו חוק יסוד שאומר: "ההלכה האסלאמית היא מקור החקיקה"… למען האמת, גם אם היינו חותמים על אמנת CEDAW איננו מחויבים לה כלל, למעט מה שעולה בקנה אחד עם ההלכה האסלאמית.
בדו"ח 2018 של נציבות זכויות האדם של האו"ם28, שפורסמה לאחר סדרה של פגישות, חלקה הוועדה כמה המלצות לגבי מה שעל "המדינה שהיא צד" (כך במקור, הרשות הפלסטינית) לעשות.
בדו"ח הדגישה הוועדה את הצורך של הרשות הפלסטינית "לאמץ, ללא דיחוי, אסטרטגיה מקיפה לחיסול סטריאוטיפים מפלים בנוגע לתפקידים ולאחריות של נשים וגברים במשפחה ובחברה".29 הוועדה ציינה גם דאגה בנוגע לעובדה שחוק הגנת המשפחה נמצא בניסוח "זמן רב מדי" והדגישה כי יש לתת עדיפות לאימוצו, כדי להבטיח שנשים ונערות "מוגנות מפני אלימות מגדרית".30 הוועדה העלתה גם דאגה לגבי השכיחות הגבוהה של רצח על רקע כבוד המשפחה ואלימות במשפחה ואלימות מינית, "שנותרו מקובלות חברתית ולא מדווחות מספיק בשל הסטיגמה ממנה סובלות הקורבנות".31
הוועדה הציעה להגביר את המאמצים כך ש"מבצעי אלימות מבוססת מגדר, במיוחד מה שמכונה "רצח על רקע כבוד המשפחה" יועמדו לדין וייענשו כראוי".
בהיעדר יישום ההמלצות, בשנת 2023 צוין בדו"ח של ארגון הנשים של האו"ם32 כי "למרות המדיניות, האסטרטגיות, התוכניות וההתערבויות הרבות שיושמו במשותף על ידי שותפים ממשלתיים, לא ממשלתיים ובינלאומיים, ההתקדמות לקראת שוויון מגדרי משתרכת. זאת בשל היעדר הרצון הפוליטי הנדרש, המשאבים הכלכליים והנורמות החברתיות והתרבותיות המאפשרות זאת".
מעמד האישה – עמדות הפלסטינים
במחקר של האו"ם משנת 2019,33 דווח כי 15% מהנשים הנשואות בעזה חוו בשנה הקודמת תקריות של התעללות מינית מצד בעליהן. יותר ממחציתם חוו זאת שוב ושוב (שלוש + פעמים). למרבה התדהמה, הדו"ח הוסיף כי 50% מהנשים הפלסטיניות ו-63% מהגברים הפלסטינים הסכימו שאישה צריכה לסבול אלימות כדי לשמור על המשפחה מלוכדת.
במחקר משנת 2015,34 בשיתוף פעולה עם ארגון הנשים של האו"ם בפלסטין נמצאו נתונים מדאיגים יותר. חלקם כוללים; 25% מהנשאלים הגברים ו-22% מהנשים דיווחו כי היו עדים להכאת אמם על ידי אביהם או קרוב משפחה גבר במהלך ילדותם. כ-80% מהגברים וכ-60% מהנשים הסכימו שתפקידה החשוב ביותר של האישה הוא הטיפול בבית. 76% מהגברים אמרו שבנים אחראים להתנהגות אחיותיהם, גם אם הן צעירות מאחיותיהם, ו-34% מהגברים אמרו שיש פעמים שלאישה מגיע לקבל מכות.
בעוד שברמה הבינלאומית, הרשות הפלסטינית העמידה פנים של פתיחות רבה יותר לקידום זכויות במשפחה, כולל זכויות נשים, פרשנים הציעו35 שמטרתם הייתה קודם כל "לשמר מימון זר… לעשות רווחים פוליטיים ולזכות באהדה".
כך, בעוד שהיא מקרינה לקהילה הבינלאומית נכונות לכאורה לקדם "שוויון מגדרי", בפועל המסרים של הרשות הפלסטינית מציגים תמונה שונה.
לדוגמה, בשנת 2018, מחמוד אל-הבאש, אותו בכיר ברש"פ שדחה את CEDAW, הסביר בטלוויזיה הפלסטינית כי גברים רשאים להכות את נשותיהם בגין "אי ציות".36 בתוכנית אחרת ששודרה בטלוויזיה הפלסטינית, המופתי של עזה הסביר את המסגרת שבה גברים פלסטינים יכולים להכות את נשותיהם בצורה נכונה.37
זכויות נשים פלסטיניות תחת חמאס
מאז 2007 שולט ברצועת עזה חמאס, ארגון הטרור הבינלאומי. יחסה של חמאס לזכויות נשים היה גרוע אף יותר מזה של הרשות הפלסטינית.
בשנת 2013, למשל, הנהיג חמאס חוק הפרדה מגדרית בכל בתי הספר בעזה, לרבות בתי ספר פרטיים, בתי ספר נוצריים ובתי ספר המנוהלים על ידי האו"ם. גברים אינם יכולים ללמד בבתי ספר לבנות וחובה גם כיתות נפרדות לבנים ולבנות מעל גיל תשע.38
בנוסף, מעודדים נערות להתלבש באופן שמרני ונענשות אם אינן עומדות בסטנדרטים אלה. נערות התבקשו לעטות חיג'אב ואוימו בגירוש39 אם הם לא מצליחים "לשתף פעולה". לנשים נאמר כי "החיג'אב הנכון הוא הדרך שלך לגן עדן"40 ונשים שלובשות חיג'אב אך עם ג'ינס הושוו לשטן.41
קוד הצניעות אינו קשור רק ללבוש. הוכחה לכך הייתה ביטול מרתון אונר"א בעזה בשנת 201342 כאשר התקבלה החלטה ע"י חמאס לאסור על השתתפות נשים. מקרי אלימות נגד עיתונאיות43 על אי לבישת חיג'אב, נרשמו גם כן.
בשנת 2021 פסק בית משפט אסלאמי המנוהל על ידי חמאס כי נשים זקוקות לאישור של אפוטרופוס גבר כדי לנהוג. ההחלטה קבעה כי אישה לא נשואה אינה רשאית לנהוג ללא אישור מ"האפוטרופוס" שלה, המתייחס לאביה או לקרוב משפחה גבר אחר.44
מסקנות
במשך יותר מ-15 שנה, האיחוד האירופי סיפק לרשות הפלסטינית ולחברה הפלסטינית תרומות משמעותיות לשיפור "השוויון המגדרי". כדי לקדם מטרה זו, האיחוד האירופי תרם יותר מ-1.8 מיליארד אירו לרשות הפלסטינית ולגורמים פלסטיניים אחרים. התרומות המצטברות של האיחוד האירופי להשגת "שוויון מגדרי" ברשות הפלסטינית גבוהות מתרומותיו להשגת כל מטרה פלסטינית אחרת, לרבות שיפור החינוך, הבריאות והרווחה.
בעוד הרשות הפלסטינית העמידה פנים פעמים רבות של נכונות לקדם "שוויון מגדרי" לצריכה של הקהילה הבינלאומית, פרקטיקות הפנים שלה מציגות תמונה שונה לחלוטין.
למרות שהיו לה שלושה עשורים לגבש ולהעביר את החקיקה הנדרשת לקידום זכויות נשים, בפועל הרשות עדיין נשענת ומיישמת חקיקה ארכאית, שהוקפאה בזמן. באופן דומה, אף שהיא מצטרפת הצהרתית, ללא סייג, ל-CEDAW, בפועל, הרשות הפלסטינית מפרה באופן יסודי רבות מהוראותיה המרכזיות. גישותיה ומדיניותה של הרש"פ, המבוססות על חוקי השריעה הדתית האסלאמית, עדיין מבססות אפליה ממסדית ותרבותית נגד נשים, כולל, בין היתר, תמיכה באלימות נגד נשים.
אף על פי שתוכניות פיתוח רב-שנתיות רצופות של האיחוד האירופי-פלסטין הכירו בכך שהרשות הפלסטינית נקטה צעדים מעטים לקידום השגת יעד זה, זרם התרומות של האיחוד האירופי נמשך ללא הפוגה.
בעוד שקידום "שוויון מגדרי" בחברה הפלסטינית הוא היעד החשוב ביותר של האיחוד האירופי, מבחינה כלכלית, ניסיונותיו של האיחוד לרכוש ולכפות ערכים אירופיים, כגון "שוויון מגדרי" על החברה הערבית, על שורשיה העמוקים בהלכה, בתרבות ובמסורת האסלאמית, נדונו לכישלון. לכישלון התווספה העברת הכספים לרשות הפלסטינית הבלתי מתפקדת, שאין בה כל מראית עין של ממשל דמוקרטי או תקין.
המלצות
השגת "שוויון מגדרי" בכלל, ובחברה הפלסטינית בפרט, היא מטרה נעלה. מיגור האפליה המוסדית והחברתית ובה בעת שיפור מעמדן ומעמדן של הנשים הפלסטיניות הוא ללא ספק בעל חשיבות עליונה. עם זאת, השלכת תרומות מהאיחוד האירופי ללא מטרה על הרשות הפלסטינית ועל ארגונים פלסטיניים מבלי לפתח תחילה אמות מידה כמותיות ואיכותיות למדידת השפעת התרומות הוכחה כחסרת תועלת.
לפיכך, כדי למנוע בזבוז נוסף של כספי האיחוד האירופי, על האיחוד האירופי לפעול להשעיית כל המימון והתרומות לרשות הפלסטינית ולארגונים פלסטיניים לקידום "שוויון מגדרי".
כדי לחדש את המימון, על האיחוד האירופי לדרוש, לכל הפחות, מהרשות הפלסטינית לאמץ וליישם את כל שינויי החקיקה הנדרשים המהווים תנאי מוקדם לשינוי בתחום חשוב זה. שינויים אלה צריכים לכלול שינויים יסודיים בחוקים המסדירים את המעמד האישי, ולהתאים אותם לפרקטיקות של האיחוד האירופי. בדומה לכך, יש להתאים את החוקים הפליליים של הרשות הפלסטינית לערכי האיחוד האירופי ולכלול הוראות האוסרות על כל צורה של התנהגות אלימה נגד נשים, ובמיוחד אוסרות על כל קבלה, טקטיקה או מפורשות, של "רצח על רקע כבוד המשפחה".
