חיסול הנייה עבר ללא הפגנות ענק בגדה המערבית, ולמנהיגי חמאס יש את הזכות המלאה להתאכזב מהפלסטינים בגדה על שלא יצאו בהמוניהם לרחובות כדי להתאבל על מותו של יו"ר "הלשכה המדינית" של ארגון הטרור. למרות שסקרי דעת קהל שנערכו בשנים האחרונות הצביעו על עלייה בתמיכה בחמאס בקרב הפלסטינים בגדה המערבית, מספר המפגינים שיצאו לרחובות למחות נגד הפגיעה בהנייה ב-31 ביולי 2024 היה נמוך באופן בולט. חמאס קיוותה כי ההרג יגרום ל"רעידת אדמה" בגדה המערבית, כמו גם בכמה מדינות ערביות ומוסלמיות. יתרה מזאת, כמה בכירים בחמאס קראו לקיים "יום זעם" בגדה המערבית במהלך תפילות יום השישי. בחברון, מעוז ותיק של תומכי חמאס, נענו רק פלסטינים מעטים לבקשות לקיים הפגנה ציבורית על מותו של הנייה. חלק ממבקרי חמאס לעגו לנוכחות הדלה ברשתות החברתיות. הפגנות קטנות דומות התקיימו ברמאללה, בית לחם, שכם, ג'נין וטולכרם.
עם זאת, בעוד שחיסול הנייה הסתכם בהיעדר הפגנות ענק משמעותיות, שיעור ההשתתפות הנמוך אינו מעיד על ירידה בתמיכת הפלסטינים הללו בגדה בחמאס. יש כמה סיבות לכך שחיסולו של הנייה לא הוביל להפגנות ענק בגדה המערבית. ראשית, ההרג לא בא בהפתעה. למעשה, זה היה משהו שפלסטינים רבים ציפו לו בעקבות המתקפה על ישראל בהובלת חמאס ב-7 באוקטובר. ואכן, ידיעות על מותם של בכירי חמאס והג'יהאד האיסלאמי הפכו לדבר שבשגרה בקרב הפלסטינים, במיוחד בעשרת החודשים האחרונים.
שנית, הנייה נהרג בטהראן, בירת פטרוניו האיראנים, שערכו הלוויה המונית למנהיג חמאס. בקרב פלסטינים רבים, אין אהבה לאיראן. בנוסף לכך, הרשות הפלסטינית הזהירה את הפלסטינים באזורים מסוימים שלא להניף דגלי חמאס או לנצל את זמן האבל שלהם כדי להביע תמיכה בארגון הטרור. נכון שהרשות הפלסטינית גינתה בפומבי את רצח הנייה וציינה יום אבל רשמי, אבל הפעולות הללו היו רק מס שפתיים שנועד לצרכים פנימיים.
מאז ה-7 באוקטובר חווה הגדה המערבית תנאים כלכליים וביטחוניים קשים ביותר, בעיקר כתוצאה מכך שהרשויות הישראליות אוסרות או מגבילות את כניסתם של עובדים פלסטינים לישראל. זאת בנוסף לדיכוי ביטחוני מאסיבי וחסר תקדים של ישראל נגד ארגונים חמושים, במיוחד בצפון הגדה המערבית. לדברי מקורות פלסטיניים, יותר מ-500 איש, רובם חמושים, נהרגו בידי כוחות הביטחון הישראליים בגדה המערבית מאז ה-7 באוקטובר. לפיכך, פלסטינים רבים נוטים פחות לעסוק בפעילות כלשהי שעלולה להחמיר את המצב.
לבסוף, אט אט גוברת ההכרה בכך שחמאס אילץ את הפלסטינים בעזה לחוות "נכבה" (אסון) נוספת כתוצאה מההתקפה שלו על ישראל ב-7 באוקטובר. עבור חלקם, הנייה ומנהיגי חמאס שבסיסם בקטאר, חיו בתנאים טובים ובאורח חיים עשיר בחו"ל בזמן שבני עמם ברצועת עזה סבלו. אחרים זועמים על מנהיגי חמאס ברצועת עזה, בהם יחיא סינוואר ומוחמד דף, על שזרעו הרס בקרב אנשיהם. עבור פלסטינים אלה, הנייה, חאלד משעל ומנהיגי חמאס אחרים החיים בקטאר כבר הצטרפו למועדון המושחת של פקידים אמידים המשרתים את עצמם, שעד לפני כמה שנים היה שמור להנהגת הרשות הפלסטינית בלבד.
