בישראל מתחדד בימים אלה הוויכוח הפוליטי בשאלת "היום שאחרי" ברצועת עזה בין מצדדי הקמת משטר צבאי זמני כדי להכשיר שלטון מקומי שלא יהיה עוין לישראל, לבין התומכים בהעברת השליטה לכוח ערבי כשלב לקראת החזרת שלטון הרשות הפלסטינית ברצועת עזה.
נתוני היסוד של הסכסוך אינם מאפשרים לישראל לעצב באופן בלעדי את המציאות ברצועת עזה, ועליה להתחשב בגורמי היסוד של הסכסוך ובזירה הפלסטינית, העולם הערבי ובראש ובראשונה מצרים, ארה"ב והזירה הבינלאומית.
אמנם המערכה הצבאית פגעה קשות בתשתית הצבאית של תנועת ההתנגדות האיסלאמית – חמאס אשר הייתה עודנה הכוח השלטוני ברצועת עזה בשיתוף פעולה הדוק עם הג’יהאד האיסלאמי וארגוני טרור פלסטיניים אחרים.
ואולם, ההישגים בשדה המערכה לא הביאו לשינוי בשני העוגנים הרעיוניים האיתנים בחברה הפלסטינית, האיסלאם והלאומיות, הדוחים כל אפשרות להשלמה עם שלטון זר, ובוודאי לא יהודי – ישראלי, בשטח פלסטיני כלשהו, או עם שלטון פלסטיני הנתפס כמשרת את האינטרסים של השלטון היהודי – ישראלי. בכירי חמאס חזרו והבהירו, כי כל כוח זר שישהה ברצועת עזה ייחשב כאויב ומטרה לגיטימית.
לרשות הפלסטינית רואה במצב הנוכחי הזדמנות היסטורית לחיבור מחדש של רצועת עזה תחת השלטון המרכזי ברמאללה לאחר שנים בהם רצועת עזה תחת שלטון חמאס פעולה הלכה למעשה כישות מדינית נפרדת באופן שנתפס כמשרת את האינטרס הישראלי לסכל הקמתה של מדינה פלסטינית מאוחדת.
יחד עם זאת, הרשות הפלסטינית לא תסכים לקבל את השלטון ברצועת עזה על כידוני צה"ל כמשתפת פעולה עם ישראל אלא במסגרת של נתיב המוביל ישירות לעצמאות פלסטינית באיו”ש וברצועת עזה, כלומר תשלום מדיני מצד ישראל המשנה באופן מהותי את המציאות המדינית של הסכסוך.
שלטון של הרשות הפלסטינית ברצועת עזה אינו סוגר את שערי הסכסוך עם ישראל ואינו מבטיח כלל פעולה נגד ארגוני הטרור הפלסטיניים או חיסול תשתית טרור, ולראייה המדיניות כיום של הרשות הפלסטינית בנוגע למאבק נגד ישראל.
רשמית תומכת הרשות הפלסטינית ב"מאבק העממי בדרכי שלום" נגד ישראל, והלכה למעשה מונח זה כולל בתוכו גם פעולות טרור במתווה של השלכת בקבוקי תבערה, הפעלת מטעני נפץ, ירי, דקירה ועוד. הנהגת הרשות הפלסטינית חוזרת ומדגישה את מחויבותה הבלתי ניתנת לערעור לתמוך כספית בפלסטינים שהיו מעורבים במאבק נגד ישראל, הווה אומר בפעולות טרור.
יתר על כן, בניגוד לטענות בדבר היחלשות השליטה של הרשות הפלסטינית בערים המרכזיות באיו"ש, ניכר כי הרשות הפלסטינית מרוויחה מהמצב הנוכחי המאפשר את פעילותן של מליציות טרור נגד ישראל בעוד היא יכולה לרחוץ בניקיון כפיה כאילו אין הדבר נתון תחת שליטתה ואחריותה. במילים אחרות, בחדלונה המכוון מעניקה הרשות הפלסטינית אור ירוק לטרור הפלסטיני משטח איו"ש, הנתפס בעיניה כחיוני להמחשת מחיר הכיבוש בדרך לסילוק מוחלט של הנוכחות הצבאית והישובים היהודיים.
אשר על כן, ברשימת הטרור המוכרזים ע"י הרשות הפלסטינית נכללים רק מתנחלים וארגוני המתנחלים, ואין בה אזכור כלשהו לחמאס, הג’יהאד האיסלאמי, החזית העממית ושאר ארגוני הטרור הפלסטיניים. אדרבה, ההנהגה הפלסטינית בראשות מחמוד עבאס (אבו מאזן) רואה בהם ארגונים לגיטימיים וחותרת לשלב אותם ברשות הפלסטינית ובמוסדות אש"ף שהוכר ע"י האו"ם כנציג היחיד והבלעדי של העם הפלסטיני ומדינת פלסטין.
בתנאים של פיוס היסטורי, החייאת שלטון הרשות הפלסטינית ברצועת עזה עשוי היה לאפשר בסיס לעתיד של דו קיום בשלום, ואולם פניה של הרשות הפלסטינית ואש"ף אינם מופנים לוויתורים. בראיית ההנהגה הפלסטינית, הם קרובים כמטווחי קשת להקמת המדינה באמצעות מועצת הביטחון של האו"ם, והם ממשיכים לחתור אך ורק ל"שלום צודק", אשר בראייה הפלסטינית משמעותו מימוש מלא של כל הזכויות, ובראשן "זכות השיבה" של מיליוני הפליטים וצאצאיהם לדורותיהם לשטח ישראל. החיבור מחדש בין איו"ש לרצועת עזה יעניק לפלסטינים עמדה טובה יותר בהמשך המאבק נגד ישראל, אשר צפוי להמשיך בדומה לדפוסי הפעולה הקיימים.
