נתניהו ואורבן מובילים חזית אחידה נגד הלגיטימציה הבינלאומית המזויפת | לנוכח המלחמה בעזה – תגובה שנכפתה עליה על ידי המתקפה האכזרית של חמאס שמטרתה להשמיד את האומה – יש נטייה מטרידה לשכוח את ההקשר, את הסיבה ואת ההכרח של פעולותיה. נראה שאותה אמנזיה מחלחלת לפרשנות סביב ביקורו האחרון של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בהונגריה והגינוי המשותף שלו ושל ויקטור אורבן מבית הדין הפלילי הבינלאומי.
כפי שציין העיתונאי יורי מריה פראדו, בית הדין הפלילי הבינלאומי נחשב לעתים קרובות – אפילו על ידי המגינים הנלהבים ביותר של הפורמליזם המשפטי – כ"מרכז אורקולרי של אוריינטציה". זה לא יכול להיות ברור יותר היום. תקשורת המיינסטרים מתייחסת לנתניהו כפושע מלחמה כברירת מחדל, ונוזפת בו על פגישתו עם אורבן, הכבשה השחורה של האיחוד האירופי. בבסיס התמרמרות זו עומדת ההנחה הסמויה שיש לגנות את ישראל תמיד, ללא קשר לנסיבות.
כשמדובר במלחמה, העולם ממהר לבקר את ישראל תוך מחיקת המציאות שלפיה יש להביס את חמאס למען עצם הישרדותה של ישראל. האשמות הומניטריות, שרבות מהן מוגזמות או מפוברקות בעליל, רוקדות סביב העובדות: ישראל צייתה לחוקים ההומניטריים הבינלאומיים, סיפקה מזון, פרסמה אזהרות לפני התקפות והפגינה איפוק למרות פרובוקציה חסרת תקדים. מספרי הנפגעים המוזכרים שוב ושוב מנופחים בפראות ואינם נתמכים על ידי עיתונות חוקרת רצינית.
