בחודש מרץ האחרון, אישרה הכנסת את חוק פיצוי נפגעי טרור, שיזם וקידם המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, במטרה לשים זרקור על המדיניות של הרשות הפלסטינית לתגמל מחבלים על ידי יצירת קשר ישיר בין התשלומים לבין הזכות לקבל את הפיצויים לדוגמה. כעת, עתרה הרשות הפלסטינית לבג"ץ בבקשה לבטל את שני החוקים לפיצוי נפגעי טרור מכספיה המוקפאים – עתירה שלא נדחתה על הסף. סא”ל (מיל’) עו”ד מוריס הירש, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, ממובילי החוק, סיפר הבוקר (ד') בגלי ישראל: "מה שמדהים הוא שכשקוראים את העתירה, הרשות הפלסטינית ממשיכה למעשה לעודד טרור ולא מכחישה את תשלומי המשכורות למחבלים. זה פשוט לא ייאמן".
לדבריו, ברגע שהרשות הפלסטינית עותרת נגד החלטה של הכנסת, השופטים היו צריכים להבין שמדובר בצעד חריג, ומלכתחילה לא לדון בעתירה: "ארגון שמעודד טרור, שלא מכחיש את עצם העובדה הזו, לא יכול להגיע לשערי בית המשפט. יותר מזה, הארגון הזה מתעקש שלא לגנות את טבח ה-7 באוקטובר ואף להתגאות בהשתתפותם בזה". סא”ל (מיל’) עו”ד הירש הדגיש כי החוק הנוכחי קובע שכל מי שנעצר על ידי מדינת ישראל ונמצא במאסר זכאי לקבל משכורת חודשית מהרשות. "ככל שהמחבל נמצא יותר זמן בכלא, כך הוא מקבל משכורת גבוהה יותר. הם רואים במחבלים כולם, ללא קשר לארגון, כעובדים של הרשות הפלסטינית ברגע שביצעו מעשי טרור. יתרה מזאת, רבים מהמחבלים מקבלים משכורת גבוהה בהרבה מהשכר הממוצע לשכיר ברשות הפלסטינית", הסביר.
מעבר לעובדה כי הרשות הפלסטינית ממשיכה גם היום לממן את לימודיהם האקדמיים של מחבלים הנמצאים במאסר בכלא הישראלי, סא”ל (מיל’) עו”ד הירש, לשעבר ראש התביעה הצבאית באיו"ש, מוסיף לפי החוקר ברשות הפלסטינית: "מחבלים שישבו בכלא הישראלי והשתחררו ממאסר ממשיכים לקבל כספים מהרשות, קרי פנסיה תקציבית, עד ליומם האחרון. כל שרשרת הפיקוד של חמאס, שהשתחררה בעסקת שליט, ממשיכה לקבל כספים מהרשות כל הזמן הזה. זה פשוט אבסורד שאנחנו לא עוצרים את זה".
אמש, חשף העיתונאי עמית סגל כי הפרקליטות הצבאית הורתה שלא לחסל אזרחים עזתים שהשתתפו בטבח שבעה באוקטובר. על פי הדיווח, בפרשנות של הפרקליטות הצבאית לדיני לוחמה, נטען כי אפשר להרוג במלחמה במכוון רק מי שמשתייך לכוח הלוחם. בסיכום הראיון, התייחס סא”ל (מיל’) עו”ד הירש להנחיה המשפטית, ואמר: "אני מאמין כי כל מי שהשתתף בטבח מוגדר כחלק מהכוח העוין שפעל נגדנו. לא רק שנכון ואפשר לפגוע בו, מדובר בחובה מוסרית לפגוע בו".
