ישראל ממשיכה במימון הרשות הפלסטינית למרות ההחלטה שהתקבלה בעצרת הכללית של האו"ם בשבוע שעבר (ד'), והייתה לשיא חדש במלחמה של ההנהגה הפלסטינית להביא להשמדת המדינה. ההחלטה קודמה על ידי הרשות הפלסטינית (הרש"פ) בתמיכה רחבה של מדינות רבות. על פי ההחלטה, מדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד שאין לה אפילו את הזכות הבסיסית להגנה עצמית. עוד דרשה ההחלטה לפרק את כל ההתיישבות הישראלית, לא רק ביהודה ושומרון – אלא גם בירושלים. לקינוח, הוסיפה ההחלטה דרישה לכל מדינות העולם להטיל סנקציות על מדינת ישראל. הלכה למעשה, משמעות ההחלטה היא להחיות מחדש את החלטת האו"ם משנת 1975 אשר השוותה בין ציונות לגזענות.
עם זאת, החלטה זו לא התקבלה בהפתעה. היא תוכננה זמן רב. החל מבקשת העצרת הכללית של האו"ם, בדצמבר 2022 (ביוזמה פלסטינית כמובן) שבית הדין הבינלאומי לצדק יתן חוות דעת מייעצת ביחס להשלכות של מה שהוגדר מראש כ"כיבוש הישראלי המתמשך והבלתי חוקי של השטחים הפלסטינים". בהתאם לבקשה, ביולי 2024, הרכב השופטים בהובלת השופט נואף סלאם, שופט לבנוני בעל עבר עשיר בתקיפות נגד מדינת ישראל, נתן את חוות הדעת הצפויה.
אחת, מיני רבות אין ספור, מהקביעות המופרכות הופיעה בסעיף 178 של חוות הדעת המייעצת. למרות שהיו גורמים שטענו שלמדינת ישראל וליהודים בכלל יש קשר עמוק לשטחי יהודה, שומרון וירושלים, וטענות משפטיות חזקות ביותר לריבונות על השטחים האלה, על פי הסעיף בית הדין "לא נדרש להכריע" ביחס לטענות ההיסטוריות, וממילא, לא הוצג לו מידע כדי לבסס את אותן הטענות.
במילים אחרות, מצד אחד, כבסיס שבלתו אין, בית הדין היה מוכן לשכתב את ההיסטוריה ולאמץ את הרעיון שאכן קיימים "שטחים פלסטינים" ש כוללים את כל יהודה, שומרון, מזרח ירושלים ורצועת עזה. כל זאת, תוך התעלמות מההיסטוריה האמיתית. בית הדין לא הסביר מדוע שטחים אלה לא הוכרו, על ידי אף אחד, כ"שטחים פלסטינים" בשנים שבהן אזורים אלה היו תחת כיבוש מצרי וירדני, או מדוע בשנים אלה לא הוקמה המדינה הפלסטינית. יתר מזאת, בית הדין לא הסביר מתי בדיוק הפכו שטחים אלה ל"שטחים הפלסטינים".
מאידך, בית הדין היה מוכן להתעלם לא רק מהיסטוריה ברורה, אלא גם מקביעות של ליגת האומות, שהפכה בהמשך לאו"ם, בהן ניתנה הכרה רשמית לקשר ההיסטורי של העם היהודי לאזור. באותן קביעות, הוכרה גם הזכות של העם היהודי לכונן מחדש את הבית היהודי הלאומי בכל האזור שבין הים התיכון לנהר הירדן.
לאחר פרסומה, פעלה ההנהגה הפלסטינית בראשות אש"ף והרש"פ חיש מהר להפוך את חוות הדעת המייעצת להחלטה של העצרת הכללית. למרות שהמהלך היה צפוי, ומועד הדיון בעצרת הכללית היה ידוע לכל, מדינת ישראל נותרה דוממה.
במקום להיערך לאירוע כנדרש ולנסות לגדוע את הענף הרעוע שעליה ישבה ההחלטה, כמיטב המסורת, גורמים מדיניים ישראלים העדיפו להבליט את סדר היום המעוות וההטיה האנטי ישראלית של האו"ם. בדרך פעולה זו, התעלמה מדינת ישראל מכך שמי שעמדו מאחורי המהלך היו אש"ף והרשות הפלסטינית. נראה שמדינת ישראל העדיפה להעלים עין מהעובדה שפעילות זו של אש"ף ושל הרש"פ מהווה הפרה בוטה של הסכמי אוסלו.
מכוח אותם הסכמי אוסלו, מדינת ישראל גובה ומעבירה לאש"ף ולרש"פ מאות מיליוני שקלים בכל חודש, גם בימים אלה לאחר טבח השבעה באוקטובר. על פי דוחותיה, כספים אלה מהווים כ-65% מכלל תקציב הרשות הפלסטינית. כלומר, מתוך כל מאה ש"ח שאש"ף והרש"פ השקיעו כדי לקדם את המהלך הזה, מדינת ישראל תרמה לה 65 ש"ח. כספים אלו, מהווים מנוף לחץ אדיר מול אש"ף והרש"פ. בלעדיהם, הגופים האלה וכסותם החדשה "כמדינת פלסטין" אינם יכולים להתקיים.
בניגוד למדינות המפורסמת של בן גוריון ("או"ם שמום") שמזלזלת בהחלטות של העצרת הכללית, למרבה הצער, להחלטות האלה יש חשיבות ומשמעות. למרות שלהחלטות האלה אין כוח משפטי, הן בכל זאת מהוות בסיס לשורה ארוכה של פעולות דה-לגיטימציה של מדינת ישראל, הן בקרב הציבור הרחב והן בקרב ממשלות עוינות.
ברם, מאז קבלת ההחלטה, למעט הוצאת קיטור על האו"ם, לא עשתה מדינת ישראל דבר.
לא התרענו בפני הפלסטינים, לבל יקדמו את ההחלטה, ואם יעשו כן, מדינת ישראל תציב בפניהם אולטימטום: אם תבחרו בהחלטות באו"ם תחדלו מלהתקיים. לא ביטלנו את כלל אישורי האח"מים שמאפשרים לבכירי הרש"פ ואש"ף להסתובב בעולם ולהעליל עלילות שווא על המדינה שלנו. ביום קבלת ההחלטה, מדינת ישראל הייתה צריכה להודיע מיידית, קבל עם ועדה, שבמעשיהם אש"ף והרש"פ הביאו לביטול הסכמי אוסלו בפועל, וכי להחלטה זו תהיה השלכות מידיות, ובכללן הפסקת העברת כספי המיסים.
גם כלפי האו"ם האנטי-ישראלי, לא עשינו דבר. משרד החוץ השיק דף חדש במרשתת ובו פירוט של מקצת עוולות שחוללו נציגויות האו"ם שפועלים בישראל, כלפי מדינת ישראל ואזרחיה. כתב האישום הזה התווסף לדו"ח המפורט שפרסם משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות שמתמקד באונר"א.
למרות הטענות הקשות, לא חדלה לפעול בישראל ולו סוכנות או"ם אחת (מתוך 22 שפועלות בשטחה). אונר"א ממשיכה לפעול, לא רק בעזה, אלא גם ביו"ש ואפילו בתוך ירושלים. למרות שנגד אתר אונר"א בגבעת התחמושת יצא צו הריסה, בשל בנייה בלתי חוקית שכוללת הקמת תחנת דלק ללא פעולות רישוי או פיקוח בטיחותי, האתר עדיין עומד על תילו. משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), הסוכנות שמפיצה את נתוני ההרוגים השקריים של חמאס בעולם, ממשיכה גם היא לפעול מתוך ירושלים.
כך, במקום ליזום מהלכים מניעתיים ועונשיים הן כלפי אש"ף, הרש"פ ו"מדינת פלסטין" הלא קיימת, והן כלפי האו"ם וסוכנויותיו שמשרתות את האויב, נגררה מדינת ישראל בשתיקה הרועמת לעוד החלטה שהתקבלה ביוזמת הפלסטינים, וכוללת גינויים חסרי בסיס ונזק של ממש לתדמית המדינה.
למרבה הצער, טרם הפנמנו כי השתיקה הרועמת הזאת פוגעת באופן קשה ביותר במדינת ישראל. טרם הפנמנו כי אם אין מחיר לתוקפנות של אש"ף, הרש"פ והאו"ם נגד מדינת ישראל, תוקפנות זו תימשך ללא לאות. עם זאת, לא אלמן מדינת ישראל. יש מה לעשות. יש מהלכים שניתן לקדם.
