האם איראן בונה נרטיב חדש כתירוץ לחוסר ההתערבות שלה בסוריה? | המלחמה האזורית שישראל חווה מאז ה-7 באוקטובר היא תרחיש שאנליסטים איראנים הזהירו מפניו זה מכבר. מנהיג חמאס, יחיא סנואר, התבקש לדחות מערכה צבאית רחבת היקף כדי לתת לאיראן ובעלות בריתה די זמן להתכונן אליה. סינוואר, לעומת זאת, בחר להמשיך במבול אלאקצא בטענה שמדובר במאמץ פלסטיני ועל האיראנים לנסות ליצור איזון בין "הגנה על פלסטין" לבין "מניעת הסלמה".
ישראל מצידה פתחה במלחמה ללא מעצורים, והאיראנים הבינו את הצורך לחתור להפסקתה לאור התוצאות הקשות של חמאס וחיזבאללה. המסר הזה הועבר לציר ההתנגדות, אבל הבעיה, כפי שאומרים פרשנים בטהרן, הייתה שישראל לא עוצרת. חיזבאללה זקוק כעת לשיקום, והאיראנים זקוקים להפוגה של ארבע שנים כדי להתאושש, לא רק צבאית אלא גם כדי לשקם את הנרטיב שהתהפך ולפתח נרטיב חדש – בניית ניצחון מתוך כישלון.
בעקבות המכה הקשה שנחתה על הכוח המרכזי של טהראן נגד ישראל – חיזבאללה – קרס משטר אסד בתוך 10 ימים. בפועל, איראן ישבה בצד. כפי שתואר ב"ניו יורק טיימס", קיים פער בין הצהרותיה של איראן לבין הוראותיה בפועל – לא להילחם, להסיג את המיליציות ולפתוח בדיאלוג עם המורדים שיוכל להבטיח יציאה בטוחה של הכוחות האיראנים והגנה על המקומות הקדושים לשיעים בתמורה לאי התערבותה של איראן.
כל אלה הובילו את המשטר האיראני למסקנה כי יש צורך בנרטיב חדש שיסביר מדוע לא הגן על משטר שבו השקיע, על פי דיווחים שונים, יותר מ-50 מיליארד דולר במשך עשור. קהל היעד של הנרטיב החדש כולל את מדינות ציר ההתנגדות, המדינות הסוניות המתונות, המעצמות הגיאופוליטיות ומדינות העולם בכלל, ובהן ישראל.
לא פחות חשובה לחמינאי היא הזירה הפנימית. עליו לספק הסבר ל"דור הרביעי של המהפכה" – צעירים קיצוניים שביקשו לצאת לסוריה כדי לתמוך במשטר אסד ולשמור על המקומות הקדושים לשיעים – מדוע ההכרזות על פריסת משמרות המהפכה בסוריה בתוך 24 שעות מתחילת התסבוכת היו לא יותר מדגל כוזב.
הצעד הראשון הוא להאשים את משטרו של אסד בכך ש"לא ירה ירייה אחת על המשטר הציוני במשך חצי מאה". משם ממשיכה טהרן וטוענת כי "פנייתו של אסד למערב, וקבלת תמריצים כלכליים מאיחוד האמירויות בתנאי שיתנתק מציר ההתנגדות, הובילו בסופו של דבר לפגיעה באיראן ובציר ההתנגדות".
צעד נוסף הוא להציג את אסד כמי שאינו שעה לעצת המשטר האיראני בנושאים שונים שלטענתם ניסה לסייע להם, כגון "דמוקרטיה", "תמיכה בממשלתו בשל המצב הכלכלי הקשה", "חולשות צבאו ותשתיות המדינה" ו"סבלו של העם הסורי לאחר חמישה עשורים של דיקטטורה".
כפי שמסכם עלי מטהרי, סגן יו"ר המג'לס לשעבר, את הנרטיב: "איראן לא נקטה עמדה נגד חלק גדול מהעם הסורי שתמך במתנגדי אסד ומנעה מלחמה בין סונים לשיעים ומעשי איבה קטלניים בין מוסלמים – דבר שהיה משרת את האינטרסים של ארה"ב וישראל".
יודגש, עם זאת, כי איראן מודעת היטב לכך שחוסר האונים שלה ניכר לעין כל. מבחינה צבאית, היא לא הייתה במצב לסייע לאסד – לאחר שקצינים בכירים במשמרות המהפכה בסוריה נהרגו בתקיפות ממוקדות שיוחסו לישראל, כאשר חיזבאללה לא הצליח לשלוח תגבורת, וכאשר ישראל מנעה ממטוסים איראניים להגיע לסוריה, ועל רקע תקיפות האמריקאים נגד המיליציות העיראקיות.
התחום התפיסתי, לעומת זאת, חשוב לא פחות במזרח התיכון. איראן בנתה את תדמית "ציר ההתנגדות" המונע על ידי טילים וחזבאללה. אלא שהדימוי הזה קרס במהירות על רקע מבצע הביפר של ישראל וחיסול הנהגת חיזבאללה, כמו גם החלפת הנהגה זו.
"זו תהיה התקופה הקשה ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה האיסלאמית", אמר גורם מוכר ברשתות החברתיות המזוהה עם משמרות המהפכה. הוא הוסיף: "עם הוצאת חיזבאללה מהמשחק והוצאת המשטר האיראני מסוריה, פרויקט ההתנגדות נמצא כעת בקיפאון. איראן חייבת לחשוב מחדש לחלוטין על תפיסת ההגנה שלה. זה סוף הדרך".
במקביל, איראן עובדת על מעבר לרטוריקה חדשה שבה המורדים מהווים יעד פרוקסי חדש. במקום "טרוריסטים", איראן מכנה אותם כעת מתנגדים או "סרבנים אסלאמיסטים". המטרה היא לשמר נתיב לחיזבאללה להעברות נשק, דבר שלדברי אנליסטים באיראן הוא "לא בלתי אפשרי".
מוטהרי אמר כי איראן "חייבת לנהל דיאלוג ולנסות לגבש את הגרעין העיקרי של מתנגדי אסד שמזוהה עם האחים המוסלמים ומתנגד למשטר הציוני". לדבריו, "ייתכן שהם אנטי-שיעים", אך מייחס זאת להתנהגותם של חלק מהשיעים הקיצוניים, כלשונו.
האיראנים, המחפשים ערוץ הידברות עם חיאת תחריר א-שאם (HTS), מדגישים את ניסיונם עם הטליבאן ואת "הדו-קיום" ביניהם, ממעיטים באחריותם לכל פגיעה באוכלוסייה הסורית וכמובן משקרים לציבור.
ב-8 בדצמבר הצהיר שר החוץ האיראני כי "הכוחות האיראנים נמצאים בסוריה כדי להילחם במדינה האסלאמית – ועם סיום הלחימה חזרו לאיראן". זאת, בניגוד מוחלט לקביעה שהשמיע מפקד כוח הארטילריה של משמרות המהפכה לפני כארבע שנים, לפיה ב-2011 שלח חמינאי את קאסם סולימאני לחלץ את סוריה מידי המורדים – לפני שהמדינה האסלאמית הורגשה בנוכחותה.
כדי להציל את הציר ולשמר את היכולת לחמש את חיזבאללה באמצעות המורדים, איראן מבקשת להימנע מלהתעמת עם ארדואן או להאשים אותו. אבל HTS חזקה מספיק בתמיכתו של ארדואן ואינה זקוקה לכסף או לתחמושת מטהרן כדי לשלוט בשטח החדש שבידיה.
שליטתו של ארדואן על המורדים מדגישה את תפקידה הקריטי של טורקיה בניהול האיום על ישראל מהגבול הסורי ואת חשיבות היחסים בין ישראל לטורקיה.
ישראל זקוקה למדיניות שונה כלפי טורקיה, המתחשבת באינטרסים שלה ושל מנהיגה. בבזאר הביטחוני של ישראל, המחייב ריסון המורדים שבשליטת טורקיה, מומחים יאמרו לטורקיה כי יש צורך במטבע חליפין "פלסטיני". עם זאת, הדגש צריך להיות על היחסים עם טורקיה בהקשר הסורי, כאשר ישראל ממשיכה ומבססת את נוכחותה הצבאית ומשקמת את הקשרים שהיו לה עם צבא סוריה החופשי, עם הדרוזים ועם תושבי דרום סוריה, רמת הגולן, בוגרי מבצע "שכנות טובה".
מאמר זה הופיע במקור בג'רוזלם פוסט ב-15 בדצמבר 2024.
