האם אל-ג'ולאני נושא באחריות ישירה לטבח העלווים בסוריה? | בעקבות ההפיכה הצבאית בסוריה והפלת משטרו של הנשיא בשאר אל-אסד, מערכת המודיעין הישראלית גיבשה הערכה אסטרטגית לפיה הנשיא החדש, אבו מוחמד אל-ג'ולאני, מהווה למעשה דמות ג'יהאדיסטית בעלת אוריינטציה אידיאולוגית רדיקלית שהצליחה, בסיוע שירותי המודיעין הטורקיים, להשתלט על מוקדי הכוח בסוריה. מטפורת "הזאב בעור כבש" שנקטו גורמי המודיעין משקפת את הפער המשמעותי בין המצג החיצוני של אל-ג'ולאני לבין הזהות האידיאולוגית והאסטרטגית שלו כפי שהוערכה על ידי גורמי המודיעין.
הדרג המדיני בישראל קיבל את הערכת המודיעין ואימץ גישה חשדנית ופרואקטיבית אל מול המשטר החדש. יישום מדיניות זו בא לידי ביטוי בהרחבה מיידית של אזור החיץ ברמת הגולן ובהשמדה שיטתית, באמצעות תקיפות אוויריות, של תשתית הלחימה של צבא סוריה, במטרה למנוע את העברתה לידי גורמים ג'יהאדיסטים הנאמנים למשטרו של אל-ג'ולאני. ההרחבה העדכנית של היקף התקיפות, המכוונות כעת גם כנגד תשתיות צבאיות של ארגוני חמאס והג'יהאד האסלאמי בדרום סוריה, מצביעה על התפתחות חשיבה אסטרטגית המזהה סינרגיה מתהווה בין המשטר החדש לבין ארגוני טרור פלסטיניים.
גורמי ביטחון בכירים בישראל מייחסים לאל-ג'ולאני אחריות ישירה לפעולות אלימות כנגד המיעוט העלווי בסוריה, המהוות לדעתם דוגמה מכוננת המכוונת ליצור אפקט הרתעתי כלפי קבוצות מיעוטים אחרות במדינה. על פי הערכות אלה, הפעולות בוצעו על ידי לוחמי "הייאת תחריר א-שאם", ארגון הנתון לפיקודו הישיר של אל-ג'ולאני, בשיתוף עם אלמנטים ג'יהאדיסטים ממוצא צ'צ'ני וקווקזי. מבנה הפיקוד הריכוזי של ארגון זה והשליטה ההיררכית הנוקשה מובילים למסקנה כי פעולות בסדר גודל כזה לא יכלו להתבצע ללא אישור מפורש מהדרג העליון ביותר.
בעקבות לחץ בינלאומי, נאלץ אל-ג'ולאני להכיר בקיומן של "הפרות" מצד גורמים המזוהים עם "הייאת תחריר א-שאם", אשר אמורים כעת להשתלב במערכת הביטחונית הממלכתית. לפיכך, הוקמו שתי ועדות חקירה עם הצהרת כוונות להעמיד לדין את המעורבים. אולם, היכולת לממש הצהרה זו מוטלת בספק נוכח הזיקה ההדוקה בין אל-ג'ולאני לבין המבצעים בשטח.
הטענה שהועלתה על ידי גורמים המקורבים לאל-ג'ולאני, לפיה האירועים בוצעו על ידי "גורמים סוררים" ללא קשר ישיר ל"מנגנון הביטחון הכללי", השם הרשמי החדש של כוחות הביטחון הכפופים לארגון, אינה עולה בקנה אחד עם ההיקף והאופי השיטתי של הפעולות האלימות. האירועים התרחשו בריבוי מוקדים לאורך החוף הסורי, באופן המעיד על תכנון מוקדם ותיאום מרכזי, וצביעים על מבצע נקם מאורגן ומתואם.
גורמי הביטחון בישראל מדגישים כי גם בהנחה שהאירועים נבעו מפעילות בלתי מתואמת של גורמים שאינם נאמנים באופן מוחלט ל"הייאת תחריר א-שאם" או למנגנוני הביטחון החדשים, אין בכך כדי לשחרר את המשטר מאחריותו הריבונית, במיוחד כאשר הגורמים הפועלים נהנים מחסות המשטר הנוכחי.
מבחינה אסטרטגית, נראה כי אל-ג'ולאני לא העריך נכונה את הנזק התדמיתי והדיפלומטי שנגרם למשטרו בעקבות אי-מניעת האלימות כנגד המיעוט העלווי. היכולת להשתלט על האירועים באמצעות הנחיות ברורות לדרגי השטח הייתה בהישג ידו, אך אי-מימושה מעיד על חוסר הבנה של השלכות המדיניות הבינלאומיות.
השלכות אי-מניעת האלימות ניכרות כבר במישור הפנימי, כאשר קבוצות מיעוטים בסוריה מבטאות תחושת חרדה גוברת, ויש דרישות גוברות להחלת פיקוח בינלאומי להגנה על מיעוטים. תופעה מעניינת במיוחד היא הקריאות מקרב העדה העלווית לישראל להתערב ולהעניק סיוע, תוך נכונות לשיתוף פעולה – התפתחות בעלת משמעות גאופוליטית ראשונה במעלה.
במישור הבינלאומי, תגובות מדינות המערב אינן מספקות לאל-ג'ולאני את הלגיטימציה המיוחלת, מה שעשוי להוביל להמשך העיצומים הכלכליים שהוטלו על סוריה בתקופת אסד ולמנוע הזרמת משאבים כלכליים חיוניים למדינה. צפוי כי פרסום דו"חות ארגוני זכויות אדם בינלאומיים, המתעדים את האירועים, יסבך עוד יותר את מעמדו הבינלאומי של המשטר החדש.
ההערכה הרווחת בקרב גורמים מדיניים בירושלים היא כי ללא נקיטת צעדים משמעותיים להענשת האחראים לאלימות כנגד העדה העלווית והוכחת שליטה אפקטיבית במצב הפנימי, צפוי אל-ג'ולאני לאבד במהירות את התמיכה הבינלאומית המוגבלת שלה הוא זוכה כעת, ועלול למצוא את עצמו בנתיב דומה לזה של קודמו, בשאר אל-אסד.
