מה עוד אפשר ללמוד מההתקפה הישראלית על החות'ים (השיעים)? ראשית, המרחק בין איראן למטרה הישראלית בחודיידה שבתימן (כ-2,000 ק"מ) הוא מעבר לטווח הטיסה של מטוס הקרב F-35. זה אומר שהישראלים היו צריכים לתדלק במהלך הנסיעה. מכיוון שאמריקה לא עזרה להם, הישראלים מצאו דרך לעשות זאת בעצמם או שמדינה אחרת (סעודיה, אולי?) אפשרה להם לתדלק בתוך ארצם או מעליה או במקום אחר. אלה חדשות הרסניות לאיראנים.
מרחק הטיסה בין ישראל לחודיידה זהה למרחק הטיסה בין ישראל לרוב איראן. טהרן, למשל, מרוחקת רק 1,200 ק"מ מישראל. לפיכך, התקיפה היא אזהרה חמורה למשטר. ממשלת איראן מדברת גדולות, אבל בהתחשב בתרבות האיראנית והערבית, כשאנשים מתרברבים ביכולותיהם, הם בדרך כלל עושים זאת מתוך פחד. הם מקווים שהאויב שלהם יורתע. לפיכך, התרברבות כזו מסתכמת באמירה "עצור אותי כי אני מפחד שהאויב שלי ישמיד אותי".
הפשיטה הישראלית והנזק שהיא גרמה לחות'ים השיעים אפשרו לתימנים הסונים, שהם רוב אוכלוסיית המדינה וניהלו בעבר את הממשלה, להרים את ראשם במרד. פתאום יש הרבה יותר סרטונים ב-X שמראים סונים מתקוממים נגד החות'ים ואיראן.
האם יצליחו הסונים להפיל את השליטה החות'ית-איראנית בתימן? אם לא עכשיו, אז בהחלט ייתכן בעתיד. במזרח התיכון, כאשר אנשים חשים שהאויב שלהם חלש (כפי שישראל הפגינה בתקיפתה), האלימות באה במהרה. אם הייתי שיעי תימני או חבר בממשלה האיראנית, הייתי, בלשון המעטה, מודאג. יתר על כן, העם האיראני בוודאי מעודד מכך שממשלתו לא הצליחה לעצור את התקיפה הישראלית.
עם זאת, למרבה הצער, מה שקירבי הצהיר מאותת על חולשה לתושבי המזרח התיכון. הם בזים לחולשה. התקיפה המוצלחת של ישראל באיראן ובחות'ים בתימן מפגינה עוצמה. זה ניצחון ענק לישראל, אבל ממש לא לממשל ביידן. תושבי המזרח התיכון יסיקו ללא ספק את המסקנות המתאימות. ישראל זכתה לכבוד מחודש בשל נכונותה להשמיד את אויביה.
פורסם לראשונה ב-JNS