- 24% משטחי העיר העתיקה בירושלים מצויים בבעלות הוואקף המוסלמי – (כ-210 דונם ובכלל זה הר הבית ששטחו 144 דונם)
- עוד 29% נמצאים בבעלות כנסיות ומוסדות דת נוצרים ( 255 דונם)
- 27% מהקרקעות בעיר העתיקה נמצאות בבעלות ערבית פרטית (כ-235 דונם)
- 20% בלבד נמצאים בבעלות מדינת ישראל – 170( דונם)
כך עולה מדו"ח של מכון ירושלים למחקרי מדיניות שמפרסם חוקר ירושלים הותיק, ישראל קמחי. הדו"ח יצא במסגרת מחקר תשתית והערכה על השכונות הערביות במזרח ירושלים שמבצע המכון כבר שנים אחדות.
מתוך 870 הדונם בעיר העתיקה – כ-450 דונם משמשים למגורים, 270 דונם למוסדות דת וחינוך, 75 דונם לפעילות מסחרית, 50 דונם לארכיאולוגיה ו-26 דונם לא בשימוש.
מהנתונים בדו"ח עולה עוד, כי בעיר העתיקה יש 6,187 דירות. 3,622 מתוכן נמצאות ברובע המוסלמי, 1295 ברובע הנוצרי, 677 ברובע הארמני ו-493 ברובע היהודי.
בתחומי העיר העתיקה שבין החומות חיים כ-35 אלף נפש: 25,367 ברובע המוסלמי, 4,249 ברובע הנוצרי, 3022 ברובע היהודי ו-2205 ברובע הארמני.
צפיפות האוכלוסייה בחלק מהעיר העתיקה היא מהגבוהות בישראל. האיזור הצפוף ביותר הוא הרובע המוסלמי, שבו צפיפות האוכלוסיה (רק בשטחים המשמשים למגורים) מגיעה ל-158 תושבים לדונם, ברובע הנוצרי – 85 תושבים לדונם, בארמני – 60 לדונם וביהודי – 80 תושבים לדונם (מדובר כאמור בחישוב נטו, רק בתוך השטחים ברבעים אלה שמשמשים למגורים).
מחבר הדו"ח, ישראל קמחי מציין כי "בשל היות העיר העתיקה מקום המאוכלס ברציפות אלפי שנים, הוא בנוי נדבך על גבי נדבך, דבר שאינו מבטיח את יציבות המבנים. כאשר נוספים לכך גורמים חיצוניים של הצפות ונזילות ביוב ומים – ערעור יסודות הבתים מתגבר.
רוב הבתים", לדברי קמחי, "סובלים מהזנחה בתחזוקה, דבר המתבטא בחדירת רטיבות בעונת הגשמים, תפיחה של קירות, התמוטטיות ולחות מתמדת בדירות, הפוגעת בבריאות התושבים. צנרות לקויות פוגמות בחזות המרחב הציבור, ולכל אלה מצטרפת בעיית הניקיון במרחב הציבורי, הפוגעת בציבור המתגורר במקום ובתיירים הרבים. על אף הנסיונות הרבים לשיפור המצב", הוא כותב, "עדיין נדרשת עבודה רבה בתחום זה…"
ממצא נוסף שעולה מהדו"ח נוגע להתפלגות המגורים בין הרבעים:
"תוספת הדיירים בעיר העתיקה" – כך מסתבר – "לא התחלקה באופן שווה בין קבוצות האוכלוסייה המשתייכות לדתות השונות. האוכלוסייה המוסלמית גדלה בהתמדה מאז 1967 ועד היום ומספרה ביובל השנים האחרון כמעט הוכפל.
יש לכך שתי סיבות: האחת, שאיפה פלסטינית לשמר את אופייה הערבי והאסלאמי של העיר העתיקה; השנייה, מצוקת דיור נוכח מדיניות התכנון והבנייה שהכבידה על בנייה חדשה לערבים במזרחה של ירושלים.
כתוצאה מהגידול המואץ עלה גם משקלה היחסי של האוכלוסייה המוסלמית מ-70% מכלל תושבי העיר העתיקה ב-1967 ל-77% כיום. האוכלוסייה היהודית שלא הייתה נוכחת כלל בעיר העתיקה בשנת 1967, מונה כיום כ-3,500 נפש ומהווה כ-10% מתושבי העיר העתיקה. מאז 1995 היא גדלה ב-1.5% בלבד.
לעומת זאת, האוכלוסייה הנוצרית, לפי הדו"ח של מכון ירושלים, "פחתה במקצת ומשקלה היחסי בהשוואה לבני הדתות האחרונות – ירד. לאורך השנים חלה ירידה במספר הנוצרים שחיים ברובע המוסלמי והם התכנסו בהדרגה אל תוך הרובע הנוצרי. מנגד – מספר המוסלמים שעברו להתגורר ברובע הנוצרי הוכפל מאז 1967.
ברובע הארמני יש מגמה ברורה של ירידה במספר התושבים וגידול מסויים במספר המוסלמים, בעיקר בעשור האחרון (קמחי מעיר שחלקו הגדול של האיזור הסטטיסטי של הרובע הארמני מאוכלס בפועל במשפחות יהודיות המשתייכות לרובע היהודי).
קמחי גם מציין כי ברובע המוסלמי ישנם כיום כ-75 נכסים שבהם מתגוררים יהודים, וכי "נכון לשנת 2019 היו בשכונות המוסלמיות והנוצריות בעיר העתיקה 46 מתחמי מגורים של יהודים, שבהם מתגוררים כ-600 יהודים".
נדב שרגאי מציין, כי במניין זה לא כלולים תלמידי ישיבות ופנימיות של ישיבות, שחיים באזורים אלה של העיר העתיקה. יחד איתם מגיע מספר היהודים שחיים מחוץ לרובע היהודי לכ-1,400.
