תא"ל במיל’ יוסי קופרוואסר, היה בעברו ראש חטיבת מחקר באמ"ן ומנכ"ל המשרד לעניינים אסטרטגיים, וכיום הוא עומד בראש פרוייקט במכון הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. קופרוואסר תולה את הרקע לפיגועים במצב המדיני ובסיבות לאומיות, הרבה פחות מנושאים אחרים."ההתקדמות המדינית עם מדינות ערב בעקבות הסכמי אברהם מעלה את תחושה שהפלסטינים נדחקים לשולי הבמה ועניינם יורד מהשולחן", הוא מסביר.
"הרשתות החברתיות הפלסטיניות משבחות"
קופרוואסר מציין שתפקיד הרשתות החברתיות חשוב במיוחד. "הסנטימנט ברשתות החברתיות הפלסטיניות מהלל ומשבח. יש לא מעט שכותבים שיעשו פיגוע כשיווצרו התנאים המתאימים". עם זאת הוא מבהיר שהרקע והבסיס זה המאבק הלאומי בין יהודים לערבים: "כל מה שקורה ברשתות החברתיות לא היה קורה בלי הכנה מתמשכת של תשתית תודעתית והטמעה של הנרטיב הפלסטיני הלאומני הבסיסי".
הוא מתייחס גם לערביי ישראל. "בשומר החומות, חמאס וג’יאהד שינו גישה וקראו לערבים שבישראל להצטרף למאבק. יש מי שמקבל את הקריאה – בעיקר האיסלמיסטים הקיצוניים הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית, תומכי דאע"ש ובני הכפר הלאומנים".
האם מדיניות כלכלה טובה יכולה להביא לשקט?
"אני לא חושב שיש קשר הדוק בין כלכלה לשקט. צריך לדאוג לאיכות החיים שלהם, ככל שזה מתאפשר, אבל לא "תמורת שקט". כל פלסטיני נע בין נרטיב המאבק לבין שאיפתו לחיים טובים קיום ומשפחה. השאלה איפה הדגש שלהם קיים, ויש מתח מובנה בהן".
קופרוואסר טוען שכעת צריך להמשיך ולהילחם באיום הבטחוני. "אם יש התלהמות של הציבור הפלסטיני אולי לא צריך להכניס לכאן עוד ועוד פלסטינים (הכוונה לתוספת המתוכננת להיתרי הכניסה לפועלים וכניסה להר הבית ברמדאן, ד"ז). יהיה קשה מאוד לאתר את המפגע הבא, בקרב ההמונים שייכנסו".
"לפעול ביד קשה נגד המטיפים לטרור"
"יש לפעול ביד קשה נגד אלה שמטיפים לטרור, ולא מוכנים להכיר בכלל במדינת ישראל, שם צריכה להיות יד קשה. במסגרת זו יש לאסוף נשק. גם הכיסוי המודיעיני אינו מספק כעת. מי שעוסק בפיגועים צריך לאבד את ההגנות שניתנות לו כאזרח, כמו מעצר מנהלי, יכולות מעקב חודרות ועוד. צריך לטפל בחשודים בפיגועים כמחבלים ולא כאזרחים ישראלים".
קופרוואסר שמע את הודעות הגינוי של מנסור עבאס ואיימן עודה ולא התרשם: "היה צורך בגינוי מובהק יותר. עבאס ציין שנפגעו גם ערבים, עודה הלך לכיוון הפלסטיני".
מה דעתך על תוכניות החומש?
"ההשקעה בחברה הערבית חשובה אבל אין קשר בין מה שמוגדר עוני, קיפוח ותחושות מעמדיות לטרור. הפעילות שלהם היא לאומנית ולא כלכלית חברתית. בלי קשר, בוודאי שצריך לצמצם את הקיפוח. אך גם אם המצב הכלכלי חברתי ישתפר, ההשלכה של זה על העניין הלאומני מעטה. הביטוי לכך הוא במחבלים מאום אל-פחם שבאו ממשפחות מבוססות".
פורסם בעיתון גלובס.
