עבור לתוכן העמוד
Menu

פרשנות: מה חמאס רוצה?

למרות המחוות של הכנסת הסולר והרצון של ישראל ומצרים לשמור על רגיעה נדמה כי החיפוש אחר מוצא של כבוד של החמאס מוביל אותו לקיצוניות בהנחיית איראן

שיגור הטיל על באר שבע דווקא אחרי שישראל אפשרה לקטאר לממן את הדלק לעזה, והענקה של מספר מחוות ישראליות בכרם שלום מעוררת את השאלה: מה חמאס רוצה?

לקריאה נוספת:

המתיחות בדרום: דיווח על הרוג ברצועה; דו"צ מטיל את האחראיות על חמאס

סרטון לא מאומת של שיגורי הרקטות הלילה:

המובן מאילו הוא שחמאס היא תנועת ג'יהאד, אנטישמית, שרוצה להשמיד את ישראל. מול זה ישראל חייבת לשמור על עצמה בכוחה הצבאי, ולא לתת לחמאס שום שביב של תקווה שיש בכוחו לבצע את זממו.

אבל גם יש חמאס אחר – חמאס שנמצא במצוקה של שלטון בעזה שלא יכולה לנהל את ענייניה, והיא מסתכנת שבנקודת זמן מסוימת תאבד את רסן השלטון.

איננו יכולים לענות על השאלה, מה גרם לחמאס דווקא אחרי המחוות שנעשו מולו הוא גרם להחמרה הנוכחית, אבל אנו יכולים לנתח את המרכיבים העיקריים בקבלת ההחלטות שלו. מרכיבי הליך קבלות ההחלטות בחמאס שונות לגמרי מכל מה שמוכר אצלנו, או בחברות מערביות.

כתנועה טרוריסטית רודנית חמאס חייבת לשמור על שני  מרכיבי כוח: הטרור הפנימי מול האוכלוסייה שלה, להשגיח על כל צעד וכל התבטאות פנימית, כדי לסכל באיבה כל התחלה של פוטנציאל מרידה. מרכיב כוח שני הוא היוקרה. חמאס חייבת לשמור על יוקרתה כמי שמובילה את המאבק הפלסטיני, וזאת ביחוד מול התחרות הקשה מצד רמאללה.

חמאס לא יכולה להרשות לעצמה מראית עין שכאילו היא נכנעה לאיומים ישראליים, ובכל הסדרה עתידית היא חייבת את מראית העין "שהכניעה" את ישראל, ולא היא זאת  שנכנעה לישראל. מן ההיבט הזה האזהרות והאיומים מצד ישראל לא רק שלא הרתיעו, אלא גרמו לתוצאה ההפוכה.

ההחרפה ביחסים מול רמאללה רק מגבירה את הרצון של חמאס שלא להיראות "כחלש" ו"כמוותר", ויש חשש כי אם ישראל וחמאס ייכנסו לסחרור של הכרזות תקיפות—ניכנס לסבב מלחמה, כדי לתת לחמאס את הכלי להראות שההסדרה לא נעשתה מחולשה ו-וויתורים אלא מעוצמה.

מן הבחינה הזאת, הפסקת האירועים לאורך הגדרות לטובת מחוות הסולר לחשמל לא מספקת את הצורך של חמאס "להיראות גיבור". הוא צריך הרבה יותר מזה—שיקום אמיתי וממשי של הרצועה, ולהיות מוכר כשליט עזה, אם לא דה-יורה אז לפחות דה-פקטו. ראשי חמאס מעלים נוסחאות שונות שעיקרן – הסכמה שגורמים שהם סומכים עליהם, ייקחו את האחריות על עזה וייצגו אותה מול קהילת המדינות התורמות – קבוצה של מדינות ערביות, או הליגה הערבית עצמה. רק לא רמאללה. חמאס שוללת כל מעורבות של רמאללה בשיקום עזה, והיא רוצה את החברות שלה בצמוד לחברות כלכליות ערביות.

אולי כאן טמונה האפשרות שירי הרקטה לבאר שבע אינו אלא "ספוילינג" – "קלקול" של גורמים המתנגדים לקשור את עזה עם העולם הסוני – ואיראן היא החשודה העיקרית. אין זה סוד כי איראן מחופרת עמוק בעזה – פשוטו כמשמעו—על פי כמה ידיעות שיש בידנו, כוחות אל-קודס האיראניים נמצאים במנהרות, והם אשר בונים את הכוח הצבאי של חמאס. הם לא יתנו לעזה להתחבר עם הסונה. בעבר היה להם ניסיון רע עם חאלד משעל, שזנח אותם לטובת קטר, והעמקת הקשר בין קטר עם חמאס באה על חשבונם ומסכנת את מעמדם.

ישראל מאוד כועסת על אבו מאזן שקשיחותו מול עזה יצרה את סבב המתיחות הזאת , אבל גם איננה מעוניינת לפגוע בתיאום הפעולה הביטחוני עם רמאללה שמכוון נגד חמאס.

מבולבלים? אכן מצב מורכב ולא בטוח שיש בידינו כל אבני הפסיפס לראות את התמונה המלאה.