עבור לתוכן העמוד
Menu

פריצת הדרך האיראנית לפצצה – לא רק אורניום

זו תהיה טעות מצדה של ישראל לחשוב כי עומד לרשותה זמן לטפל בגרעין האיראני. טהרן עובדת במקביל על כלל מרכיבי התכנית הגרעינית שלה • ליותר ויותר מומחים כבר ברור: איראן נמצאים בשלבים הסופיים של תהליך ייצור הפצצה • פרשנות

בתחילת חודש אוגוסט, שר הביטחון בני גנץ ושר החוץ יאיר לפיד קיימו תדרוך לשגרירים של מדינות החברות במועצת הביטחון של האו"ם. הרקע להופעתם המשותפת של השניים הייתה עליית המדרגה במתקפות טרור של מל"טים נגד כלי שיט בינלאומיים. עיקר תשומת הלב העולמית התמקדה בהצהרתו של שר הביטחון גנץ: לדבריו איראן הפרה את כל ההנחיות שנקבעו בהסכם הגרעין וכתוצאה מכך התכנית האיראנית נמצאת עתה בטווח של כעשרה שבועות מהחלטה להגיע להעשרת אורניום בדרגה צבאית. זו לא הייתה ספקולציה של פרשן כלשהו, אלא דברים ברורים ונוקבים של שר הביטחון בעצמו.

כמה שבועות לאחר מכן אמר שר החוץ לפיד ל"ידיעות אחרונות" בריאיון חג כי ברצונו להפיג את חששותיהם של הקוראים מכך שאיראן הפכה למדינת סף-גרעינית. הוא ביסס את טענתו על האבחנה בין מדינה שהפכה למדינת סף במלוא מובן המילה לבין מדינה שהפכה למדינת סף רק מבחינת כמות האורניום המועשר שברשותה. אמנם לפיד לא ציין במפורש לכמה זמן זקוקה איראן כדי לייצר פצצה, אך אמר כי לא מדובר בחודשים. כאשר נשאל שוב באיזו מידה קרובה איראן לפצצה, ענה כי "זה הרבה יותר מזה".

מצבה של ישראל מול איראן מציב אתגר דיפלומטי סבוך. מצד אחד הדיפלומטיה חייבת להיות אמינה ומדויקת, וזאת בניגוד לאיראנים המצטיינים במרמה והתחמקויות. אל לה לישראל ללכת בדרך זו. יחד עם זאת, ישראל חייבת לגבש קואליציה בינלאומית נגד הנחישות האיראנית לפרוס כוחות גרעיניים ולסכן את ביטחון ישראל, המזרח התיכון והעולם כולו. עלינו להבהיר לחברים הפוטנציאליים בקואליציה את דחיפות הנושא ואת הצורך לפעול יחד ומיד.

מפעלי הטילים של איראן – חלק מרכזי מפרויקט הגרעין, תוכנית הטילים האיראנית

חשוב להבין מה כוונתם של המומחים כאשר מדובר בתוכנית גרעין מבצעית באיראן. אמירה זו כוללת שלושה היבטים. ראשית, איראן זקוקה למערכת שיגור על מנת להגיע אל היעד. ב-1998 ערכה איראן לראשונה ניסויים בטיל שיהאב-3 המבוסס על טכנולוגיה צפון-קוראנית. ב-2003 הטיל שיהאב-3 הפך למבצעי במסגרת הצבא האיראני. הטווח של הטיל – 1,300 ק"מ – מאפשר פגיעה ביעדים בישראל מבסיסים המוצבים על שטח איראן.

בין השנים 1998 ו-2017 ערכה איראן 21 ניסויי שיגור בשיהאב-3. ב-2015 פרסמו האיראנים סרטוני וידאו אשר הראו לראשונה שאיראן הקימה רשת תת-קרקעית של בסיסי טילים. מהם ניתן לשגר טילים מתוך משגרים קיימים. כלומר הצורך במערכת שיגור לנשק גרעיני לא יעכב עוד את איראן – היעד הזה כבר הושג.

שנית, הפרשנים חוזרים ומדגישים שפיתוח התהליך של קבוצת הנשק אורך זמן רב. אולם הדוחות הרבעוניים של הוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית כללו כבר מ-2011 מידע מדאיג בנושא זה. הדוח ממאי 2011 מציג מחקר צבאי איראני הכולל הסרת מטען נפץ קונבנציונלי מראש השיהאב-3 והתקנת מטען גרעיני במקומו.

מסמכים איראניים שנמצאו בידי הוועדה מאשרים שהפיצוץ של ראש החץ אמור להתרחש בגובה של 600 מטר. זהו בדיוק הגובה של פצצת האטום הראשונה שהושלכה על הירושימה.

שלישית, האורניום מצוי בשני סוגי איזוטופים – U-238 ו-U235, אך רק U-235 מתאים לייצור פצצה גרעינית. אורניום טבעי מכיל רק 0.7% U-235. תהליך ההעשרה נועד להעלאת רמה זו ל-3.5% למטרות אזרחיות ול-90% לנשק גרעיני. ההסכם עם איראן הגביל את רמת ההעשרה המותרת ל-3.5% עד 2019, אך טהרן הגיעה להעשרה של 4.5% ולאחר מכן ל-20% ואף הודיעה כי היא מוכנה להגיע ל-60%.

 

איראן מייצרת אורניום מתכתי

העשרת אורניום היא הצעד המורכב ביותר עבור מדינות השואפות להגיע לנשק גרעיני, ולכן ההשקעה האיראנית האדירה בתחום זה היא האינדיקטור המשמעותי ביותר של הנחישות איראנית להשלים את התהליך עד לפצצה. לבסוף, בתחילת תהליך ההעשרה האורניום מוזרק לצנטריפוגות במצב צבירה של גז, אך ייצור של ראש נפץ גרעיני מחייב אורניום כמתכת. באוגוסט 2021 מצאה הוועדה לאנרגיה אטומית שאיראן מייצרת אורניום מתכתי. כלומר ברור שאיראן נמצאת בשלב הסופי בתהליך ייצור הפצצה, ולא מדובר עוד בשנים או בחודשים אלא בפחות מכך.

זו תהיה טעות מצדה של ישראל לחשוב כי עומד לרשותה זמן – איראן עובדת במקביל על כלל מרכיבי התכנית הגרעינית שלה. מכון המחקר הוושינגטוני ISIS, לו הייתה גישה לחומרי ארכיון הגרעין שנחשפו על ידי ישראל, קבע כי האיראנים עבדו מתוך ההנחה שהם לא יכולים להפריד את העבודה על המרכיבים, אלא צריך להתנהל במקביל.

 

פוליטיקאים בישראל מאשימים זה את זה במצב שנרקם נגד עינינו, אך האשמים האמיתיים הם מנהיגיה של איראן. מיד לאחר הסכמי הגרעין הראשונים בין איראן לבין האיחוד האירופי ב-2005, טהרן הסתירה את ההוכחות לפעילות הגרעינית במספר מתקנים אשר אמורים היו להיות תחת פיקוח. זהו דגם הפעולה האיראני מאז ועד עתה. למרבה הצער מדינות המערב פועלות מתוך נאיביות מחד ומתוך רצון לשמר על קשרי הסחר עם איראן מאידך. חוסר הפעולה של המערב הוא זה שאיפשר לתוכנית הגרעינית להתפתח ולהתעצם ולהצליח לעבוד במקביל על כל מרכיביה של תכנית הגרעינית, מרחק קצר ביותר מהפצצה הראשונה.

פורסם באתר N12.