עבור לתוכן העמוד
Menu

עיתון קנדי מפרסם: שיר הלל למאבק הפלסטיני

השיר המעלה על נס את המאבק של רצועת עזה, ופרסומים אחרים ברוח דומה בעיתונות הערבית בקנדה, עשויים להעמיק את הניכור בין הקהילה הערבית לבין הקהילה היהודית, ולסמן את הארגונים היהודיים התומכים בישראל כאויבים של המאבק לשחרור פלסטין

העיתון הקנדי אח'באר אל-ערב (ِArab News) פרסם (19 בספטמבר 2018, עמוד 5) שיר פרי עטו של האני אל-ברגותי, המתגורר בטורונטו והמגדיר את עצמו "פלסטיני בזהותו, וערבי בלאומיותו".

 

לשיר נלווה איור שבו נכתב "עזה משלמת את מחיר הערכים הנשגבים". להן תרגום מערבית של מילות השיר:[1]

 

יליד עזה

 

אני יליד [העיר] עזה

 

בה [בעיר עזה] מאבק/ התנגדות וערכים נשגבים

 

חייתי בחורבות

 

יצרתי מהאבן דף

 

כדי לכתוב עליו את ההיסטוריה של השיבה

 

ומהעט סכין

 

אני יליד עזה

 

אני מתנגד שבארצי יהיו ציונים

 

איני מקבל על עצמי את ההשפלה וההיכנעות

 

עירי אינה מסכימה למקח וממכר

 

בה [בעזה] נשים המעניקות מחסה ל[פעילי/ ארגוני] המאבק/ ההתנגדות

 

ולעומתן במולדת הערבית הנהגה

 

שאין בידיה תחבולה כלשהי

 

אלא מאבק באלה אשר מעניקות מחסה ל[פעילי/ ארגוני] המאבק/ ההתנגדות

 

אצלנו יש גברים הנושאים על כתפיהם רובה

 

והם [ההנהגה הערבית] נושאים על גבם את הציונות

 

אני יליד פלסטין, מ[העיר] עזה בירת המאבק/ ההתנגדות

 

השיר מביע מסר תמיכה ברור בארגוני "המאבק" הפלסטיניים הפועלים ברצועת עזה. למילה "מקוואמה" (مقاومة) משמעות כפולה – מאבק והתנגדות, והיא גם משמשת כמילה נרדפת לכוח הצבאי של חמאס, גדודי אל-קסאם.

 

המשורר הקנדי ממוצא פלסטיני מציג את הנאמנים לדרך ההתנגדות והמאבק המזוין כמייצגים ערכים נשגבים של דבקות ללא פשרה בדרך העימות עם ישראל והחתירה לממש את מה שהפלסטינים מכנים "זכות השיבה" של מיליוני הפליטים וצאצאיהם לדורותיהם לשטח ישראל. המשמעות המעשית של מימוש "זכות השיבה" היא בהכרח טרנספר של האוכלוסיה היהודית בישראל על מנת לקלוט במקומה את הפלסטינים וחורבנה המוחלט של מדינת ישראל.

 

"אני מתנגד שבארצי יהיו ציונים", נכתב בשיר, הווה אומר המאבק בין הלאומיות הפלסטינית לציונות הוא משחק סכום אפס, והיעד הפלסטיני הסופי הוא סילוק מוחלט מאדמת "פלסטין הכבושה" (הכוללת לטענת הפלסטינים גם את שטח ישראל) של כל היהודים המגדירים עצמם ציונים (כ-6 מיליון יהודים על פי המשקל הפוליטי של המפלגות הציוניות בכנסת).

 

ההנהגה הערבית מתוארת בשיר כבוגדת בערכי היסוד הלאומיים ב"כניעתה" לציונות, ובשיתוף פעולה עם ישראל נגד פלסטינים הפעילים בתחום המאבק לשחרור פלסטין.

 

שנאת "הציונים" ו"הציונות" הינה מוטיב דומיננטי בעיתונות הערבית בקנדה, ברשתות החברתיות

ובהפגנות נגד ישראל בהם נוטלים חלק פעילים מהקהילה הערבית קנדית ופעילי שמאל.

 

ארגונים אלה טוענים בתוקף, כי שלילת הציונות אינה ביטוי לאנטישמיות כיוון שאינה מכוונת נגד העם היהודי, אלא כלפי אלה המאמצים את המצע הרעיוני של הציונות הרואה בארץ ישראל מולדת היסטורית ודתית של העם היהודי. הם רואים בהצהרת בלפור עוול היסטורי שנגרם לעם הפלסטיני ועל בסיס זה הם שוללים את הזכות של העם היהודי להקים את ביתו הלאומי בארץ ישראל, שכן חבל ארץ נתפס בעיניהם כשייך בלעדית לעם הפלסטיני.

 

שיר זה, בדומה לפרסומים אחרים ברוח דומה בעיתונות הערבית בקנדה, עשויים להעמיק את הניכור בין הקהילה הערבית לבין הקהילה היהודית, ולסמן כאויבים את הארגונים היהודיים וקנדים ציונים (יהודים ולא יהודים) התומכים בישראל.

[1]    https://drive.google.com/file/d/1il9YQkdZcpf2hW1vZkBMFCjGVHr7WT0D/view?usp=sharing