הפור נפל וארדואן זכה בבחירות לנשיאות. מעכשיו הוא נשיא אקזקוטיבי בעל סמכויות נרחבות מאד. מועמד האופוזיציה המרכזי לנשיאות מוחרם אינצ'ה שקיבל 30% מן הקולות הודה בכישלונו, אבל אמר דברים חמורים. לדבריו "הבחירות לא היו הוגנות" וכי "טורקיה נכנסת למשטר מסוכן של איש אחד". נראה שדבריו הם ביטוי מתון למציאות שהתהוותה בטורקיה בשנים האחרונות. ארדואן, תומך האחים המוסלמים, איש אמביציוזי וחסר מעצורים, הצליח תוך שנים למחוק את מורשתו של מצטפא כמאל אתאטורק. אתאטורק ביטל את מוסד הח'ליפות, הפריד בין האסלאם למדינה והקים משטר דמוקרטי חילוני. הוא גם התרחק ממדינות ערב שבהם ראה נטל הפוגע בקדמה של ארצו ופיתח מדיניות עם הפנים למערב. המצב שנוצר כיום מעלה ספקות וחששות.
לראיון בנושא:
קודם כל ספקות ביחס לתוצאות. בנגוד לכל הסקרים שניבאו לארדואן פחות מ- 50% וקיום סיבוב בחירות שני הוא השיג מה שנראה עדין בגדר טעות מקובלת בסקרים – 52,5%. מפלגתו, כפי שניצפה, קיבלה 42,5% וזכתה ב- 293 מנדטים בפרלמנט בן ה- 600 מושבים כלומר 8 מנדטים פחות מן הדרוש לרוב מוחלט. אלא שהמפלגה הלאומית שעימה כרת ברית זכתה בצורה מפתיעה ב- 50 מושבים והבטיחה לארדואן רוב נוח להעברת חוקים בפרלמנט. האם אלה התוצאות הנכונות? אולי, אבל לא בטוח. יצוין ששעה אחת אחרי סגירת הקלפיות, בשעה 18:00, השלטונות כבר דיווחו על ספירה של 60 אחוז מן הקלפיות וכי ארדואן מוביל ברוב של 58%. האופוזיציה דיווחה באותו זמן על ספירת 44% מן הקלפיות. איש לא יידע את האמת שכן האופוזיציה בראשותו של אינצ'ה לא תסתכן בריב חזיתי עם ארדואן שלא יהסס להפעיל כוח. יתרה מכך, ארדואן הכין את נצחונו הרבה זמן קודם לכן. הוא הקים מיליציות עממיות הצועדות מפעם לפעם בערי השדה, מפחידות את האוכלוסייה וקוראות לתמוך בארדואן.
מיליציות אלה הצילו את ארודאן בזמן ההפיכה הצבאית ביולי 2016 כאשר נענו לקריאתו ונעמדו מול החיילים. אחרי כישלון ההפיכה הוא עצר או פיטר מתפקידיהם כ- 150.000 איש ביניהם פוליטיקאים, עיתונאים שופטים, פקידים ואנשי צבא ומשטרה וגם סגר מספר כלי תקשורת. זאת ועוד, ארדואן הורה לפתוח בתי ספר אסלאמיים בהם מלמדים את הילדים לאהוב את הג'האד ולהגן על "טורקיה האסלאמית החדשה", בתנאים אלה, לאחר שהאופוזיציה נפגעה או נוטרלה בחלקו, היה קשה למועמדים המתחרים לקיים עצרות בחירות משמעותיות בערי השדה וידוע שחלק מן העצרות הותקפו באלימות ופורקו.
ארדואן פעל במשך שנים לחזק את מעמדו ולהעמיד את עצמו בראש הפירמידה. הוא התחיל כחבר פרלמנט ב- 2002, המשיך כראש ממשלה, אחר כך כנשיא סמלי חסר סמכויות ולבסוף הצליח להעביר בפרלמנט שינויים בחוקה להקמת נשיאות אקזקוטיבית. הבחירות לנשיאות החדשה היו אמורות להתקיים בדצמבר 2019, אך הוא הקדים אותן בשנה וחצי מתוך ביטחון עצמי כי הוא זה ששולט בזירה הפוליטית הפנימית מה עוד שהצליח לגייס לצדו את המפלגה הלאומנית שנתנה את הערך המוסף הקטן שהוא היה זקוק לו. עכשיו ארדואן זכה בכל הקופה. בתפקידו החדש כנשיא אזקוטיבי הוא מחזיק בסמכויות רחבות ביותר שאינן מקובלות במערב. במשטר החדש בוטל תפקיד ראש ממשלה וארדואן יהיה מפקד המשטרה והצבא וממונה ישיר על שרי הממשלה ודרכם על הארגונים הפוליטיים, הכלכליים, והחברתיים שהם הבסיס לניהול מדינה. הוא ימנה את מחצית השופטים העליונים ואת התובעים הכלליים. הפרלמנט, שם יש לארדואן רוב, ימנה את הנותרים. ארדואן הצליח להקים משטר דיקטטורי אישי בחסות הדמוקרטיה.
מפלגות האופוזיציה יידרשו לנחישות ולשת"פ כדי לעמוד מול שלטונו של ארדואן. האם יוכלו לעשות זאת ולגייס את הציבור למחאה ובמידת הצורך גם לעימות נגד השלטון? ימים יגידו, אך זה לא יהיה קל.
הפן השני באמתחתו של ארדואן הוא מדיניות החוץ ובעיקר שאיפתו להחזיר את העטרה ליושנה של האימפריה העותומנית ולהציב את טורקיה כמדינה הגמונית במזרח התיכן. ואכן בשנים האחרונות נקט ארדואן במספק יוזמות שהציבו את טורקיה בעמדת כוח באזור. הוא התפייס עם רוסיה לאחר תקרית הפלת מטוס הקרב הרוסי והפך למשתתף פעיל בפורום אסטנה יחד עם רוסיה ואיראן המתיימרות לקבוע את מפתה החדשה של סוריה. צבאו פעל מספר פעמים נגד הכורדים בסוריה, בני בריתם של ארה"ב, והצליח למנוע את התבססותה של הפדרציה דה פקטו הכורדית שהוקמה לאורך הגבול עם טורקיה. צבאו גם פלש לצפון עיראק כביכול להיאבק במורדים כורדים וחייליו מאמנים את האוכלוסייה הטורקמנית באזור. בנוסף הקימה טורקיה בסיס צבאי בקטר, בת בריתו התומכת באחים המוסלמים, ושיגרה לשם יחידות צבא מול פעולה אפשרית של ערב הסעודית שהטילה חרם על קטר. היא גם הקימה בסיס צבאי בסומליה לאימון הצבא המקומי ואף חכרה מסודאן את האי סואכן השוכן בים האדום מול ג'דה שם נראה כי תקים בסיס צבאי. טורקיה נוכחת אפוא בכל רחבי המזרח התיכון מן המפרץ דרך סוריה ועיראק ועד לים האדום.
גם היחסים עם ישראל הם חלק מדיניות זו. ארדואן הרע את היחסים עם ישראל בכוונה תחילה במטרה ברורה להשיג את אהדת הערבים לתוכנותיו. ניתן אפוא להניח כי הוא ימשיך במדיניות מבוקרת זו של עימות מבלי לנתק לגמרי את היחסים הכלכליים שהם ללא ספק בעלי ערך לטורקיה.
צדק אפוא מוחרם אינצ'ה כאשר אמר כי "טורקיה נכנסת למשטר מסוכן של איש אחד”.
פורסם לראשונה במעריב ב 26.6.2018
