לפני כשבועיים ביקר בישראל שר האנרגיה של מצרים, טארק אל-מולא, ותוך כדי שיחותיו נודע על העסקה בין קטאר לחמאס למכירה של גז לעזה ממאגר "לוויתן" של חברת דלק.
הידיעה גרמה לשינוי בתוכנותיו של השר המצרי, והוא נסע לרמאללה כדי לחתום על פרויקט להפקת גז ממאגר "מארין" שמול חופי עזה. את הפרויקט אמורה לבצע קרן ההשקעות הפלסטינית PIF שבשליטת הרשות הפלסטינית ברמאללה.
מול ענינו חזינו במאבק הכוחות הגדול במזרח התיכון. מצד אחד קטאר ותורכיה והמצד השני בעלות הברית הסוניות: מצרים, המפרץ וסעודיה מצד שני, שהן גם בעלות בריתה של ישראל.
השר המצרי הגיע לישראל על מנת לקיים פגישות בנושא שיתוף הפעולה בים התיכון, שבו ישראל, מצרים ומדינות המפרץ הפועלים בעניין הגז בשיתוף קפריסין, יוון, ואיטליה כאשר גם צרפת שותפה בהיבט הצבאי. חילות הים של צרפת ותורכיה עמדו כמה פעמים בפני עימות בלוב וליד קפריסין.
מצרים היא בעלת מפעלי הנזלת גז גדולים והיא מבקשת להגביר את השימוש בהם לצד חיזוק הברית הימית. ההסכם של קטאר עם חברת דלק עמד בסתירה לכוונה של מצרים להעביר גז מתחומה לעזה. כלומר: בעוד מצד אחד, ישראל היא בעלת ברית של מצרים באגן המזרחי של הים התיכון, הרי בעזה, התברר, היא פועלת מחוץ לברית אגן המזרח של הים התיכון, ובכל הקשור לקרע הפנים פלסטיני בין רמאללה לעזה, היא בצד של קטאר, המבקשת לתת לחמאס עזה את הכלים להתקיים כישות הנבדלת מרמאללה ולמנוע את חידוש הקשר בין הגדה לעזה שמדובר בו עכשיו בקשר לבחירות הפלסטיניות.
בבת אחת ישראל עמדה מול הבחירה – ברית הים התיכון עם מצרים, או להעדיף את העמקת הקרע הפנים פלסטיני, ועל פי מקורות ישראליים וערביים – היא העדיפה בהקשר הזה את מצרים ולא את קטאר, ומכאן שסיכויי הגשמת העסקה של דלק עם קטאר למכירה של גז מוויתן לעזה אינה עומדת על הפרק.
אז מה כן? מה שברור שלא יקרה- זה הגשמת הפרויקט שנחתם בבהילות ברמאללה בין מצרים לרשות הפלסטינית על פיתוח הגז בים שמול עזה. זאת הייתה חתימה בעלת משמעות מדינית ולא כלכלית. כל מה שמצרים רצתה זה להפגין שמקור הסמכות לגבי גז עזה נמצא ברמאללה, ברשות הפלסטינית, ולא בעזה, בחמאס.
ההסכם האמיתי שבו מצרים מעוניינת הוא העברת הגז של מצרים לעזה, אבל רק בברכת רמאללה ותוך הסכם איתה. בהתאם לתכנית המצרית, לאחר מכן תחובר עזה לרשת החשמל של מצרים בהסכם עם רמאללה, ועל ידי כך תסלק מצרים את קטאר מעזה, או לפחות תחליש מאוד את השפעתה, ובעימות של חמאס ואש"ף, מעמד אש"ף יתחזק.
לפיכך, מייד אחרי פרסום ההסכם בין מצרים לרשות הפלסטינית הודיע מוסא אבו מרזוק מראשי חמאס, כי בלי חמאס לא יהיה שום פרויקט גז בעזה, וחוסיין א-שיח' מרמאללה ענה לו כי חמאס חשף את פרצופו ואינו רוצה באמת במימוש הפיוס בין עזה לגדה.
מדוע מצרים כל כך מתנגדת לעסקה של קטאר? לא רק בגלל שהיא נמצאת בחזית מול קטאר כמעט לאורכו ולרוחבו של המזרח התיכון, אלא גם בשל הסכנה האסטרטגית אותה היא חשה מכיוון עזה. הגבול שלה עם עזה נחשב כפרצה המסכנת את בטחונה הלאומית של מצרים כי עזה כבר הוכיחה כי שימשה עומק אסטרטגי לכל הקבוצות האסלאמיות הפועלות במצרים, ובמקרה של הפלת מובארכ, אנשי חמאס השתתפו באופן פעיל בקהיר עצמה. מצרים רואה בחיבור עזה לרמאללה כאינטרס עליון, כי אחרת המרץ של חמאס יופנה דרומה, למצרים עצמה.
ברמאללה מבינים כי אם חמאס תקבל את השליטה על כספי הגז, הרי לא יהיה שום מעצור בפני התנתקותה הסופית מרמאללה, וסוף חלום המדינה הפלסטינית, בעוד אם רמאללה תקבל את כספי הגז, הרי היא תתנתק מן התלות בכספי הסיוע מן החוץ. גם יגברו הסיכויים למדינה פלסטינית, שגם תוכל לעמוד על רגליה מבחינה כלכלית.
יש טענה, די מבוססת, שכל עניין סילוק פת"ח מעזה בידי חמאס בשנת 2007 היה בגלל שחמאס חשד שרמאללה עמדה לחתום על עסקה עם בריטיש גז על פיתוח שדה הגז הימי מול עזה. חמאס הבין שרמאללה עשירה, ועוד מאוצרות הגז של עזה, היא לא האינטרס שלו.
החשש הזה עדיין קיים, והתיקו הזה בין עזה לרמאללה יכול מאוד להיות הסיבה ששום תוכנית לא תמומש גם עכשיו.
