עבור לתוכן העמוד
Menu

מחלוקת במחנה הפלסטיני ביחס לארגוני השמאל הישראליים

 הרשות הפלסטינית רואה בארגוני השמאל הישראליים נכס חשוב להפעיל לחץ על ממשלת ישראל, ולעומתה ארגון ,חיזב א-תחריר, סבור שמדובר באויב החותר לפגוע בזכויות הלאומיות הפלסטיניות

 הרשות הפלסטינית רואה בארגוני השמאל הישראליים נכס חשוב להפעיל לחץ על ממשלת ישראל, ולעומתה ארגון ,חיזב א-תחריר, סבור שמדובר באויב החותר לפגוע בזכויות הלאומיות הפלסטיניות.

 ההתייחסות לקבוצות הישראליות המכונות "תנועות השלום" (ומחנה השמאל) נתונה במחלוקת בין החוגים המרכזיים במחנה הפלסטיני.

הרשות הפלסטינית רואה ב"תנועות השלום" הישראליות גורם חשוב באמצעותו היא מעוניינת להשפיע על דעת הקהל בישראל ועל מדיניות הממשלה. לשם כך, היא מקצה הרשות הפלסטינית משאבים ליוזמה העוסקת בהידוק השיח עם מחנה השמאל הישראלי, והדבר בא לידי ביטוי גם במפגשי עדכון עיתיים בין יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס (אבו מאזן) לראשי מפלגות שמאל בישראל ולנציגי ארגוני שמאל ישראליים.

 

חמאס מקבלת באופן עקרוני את גישת הרשות הפלסטינית ואף היא מעודדת באופן כללי את שיתוף הפעולה עם ארגוני שמאל (מבלי לציין את הישראליים), וכל עוד הדבר משרת את היעד של הגברת הלחץ המדיני על ישראל וגיוס התמיכה בעמדות הפלסטיניות.

 

הן הרשות הפלסטינית והן חמאס אינן מקבלות את תפיסת העולם של תנועות השמאל ואין הן מוכנות לבצע ולא שינוי קל בעמדות היסוד הפלסטיניות בכל הנוגע ליישוב הסכסוך. מבחינתן מדובר בשיתוף פעולה אד הוק שנועד להסתייע בארגוני השמאל בדרך למימוש היעדים הפלסטיניים במלואם.

 

הארגון האסלאמי, חיזב א-תחריר, מייצג גישה שונה המסרבת להשלים עם הטקטיקה המדינית של הרשות הפלסטינית ובמידה מסוימת גם חמאס. מגזין "אל-וועיי" של חיזב אל-תחריר פרסם (ינואר 2017) מאמר פרי עטו של חמד טביב שכותרתו "תנועות השלום היהודיות הצד השני של המטבע של הציונות".

 

טביב טוען ש"תנועות השלום" הישראליות מאיימות על האינטרסים הלאומיים הפלסטיניים, ובמילים אחרות הוא מגדיר אותן כאויב מסוכן. במאמרו התמקד טביב בארגון "שלום עכשיו" אשר לדבריו פועל בדפוסים הבאים:[1]

 

  • הפצת שחיתות מוסרית באמצעות פעילות חברתית משותפת בין צעירות יהודיות וצעירים מוסלמים.
  • השרשרת תפיסת קבלת האחר והנורמליזציה עם "הישות היהודית".
  • הרגלת העם הפלסטיני לשכוח את מה מה שנגזל ממנו ב-1948 באמצעות שכנוע המשכילים הפלסטינים שהפתרון חייב להיות בשטחי 1967 ללא ירושלים.
  • קידום היעד המוסווה של עידוד ההגירה לחו"ל וויתור על הזכות הפלסטינית.
  • כיסוי על "פשעי הישות היהודית" ועל היהודים באופן כללי באמצעות הפצת תפיסה לפיה היהודים מתנגדים לאלימות וזאת למרות שחברי כל התנועות הללו משרתים בצבא ומעדיפים את היהודי על פי הערבי.
  • עיסוק בזכויות של העם הפלסטיני על מנת לדחוק את תפיסת השחרור והמאבק נגד "הכובש".
  • הפלת פלסטינים בפח של שיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל.

 

[1]    https://khelafah.wordpress.com/2017/12/31/حركات-السلام-اليهودية؛-وجهٌ-آخر-للصهي/