האפשרות הסבירה שאיראן וארה"ב תסכמנה על חזרה הדרגתית להסכם הגרעין מעוררת דאגה רבה, ובצדק, בצמרת הממשל בישראל, בקרב חברי קונגרס אמריקנים משתי המפלגות ובמדינות המפרץ. הסיבות לכך רבות מאוד. ההסכם הזה מסוכן מלכתחילה מכיוון שהוא סולל עבור איראן נתיב בטוח להשיג בעוד תשע שנים יכולת לייצר ארסנל גדול של נשק גרעיני בלי לחשוש מהצורך לחצות מרחב סף מסוכן, שבו היא עלולה להיות חשופה למהלכי כוח שימנעו זאת ממנה ולהתמודד עם סנקציות כלכליות חריפות.
הצטרפו לטלגרם שלנו – לחץ כאן
ההסכם לא מבטיח פיקוח בכל מקום ובכל עת, הוא מוגבל בזמן, אינו עוסק באמצעי השיגור של פצצות האטום (הטילים), אינו מחייב את איראן לחשוף את האמת על התקדמותה בתוכנית הגרעין הצבאית לפני שנחתם, וההגבלות הכלולות בו מוסרות בהדרגה. חלקן כבר הוסרו ואחרות אמורות לסור בקרוב.
החזרה להסכם כעת היא מסוכנת אפילו יותר. היא מתבצעת לאחר שאיראן כבר השיגה הישגים משמעותיים בתחום טכנולוגיית ההעשרה, שעל פי ההסכם היו אמורים להתרחש רק בעוד כמה שנים (ייצור צנטריפוגות מתקדמות והפעלתן, העשרה לרמה של 60% הקרובה לרמה צבאית), ובתחום תוכנית הנשק (המרת האורניום המועשר למתכת אורניום).
המשמעות היא שבעצם אין אפשרות לחזור להסכם המקורי. יתר על כן, חלק משמעותי מההגבלות על איראן אמור להיות מוסר בלאו הכי בראשית 2024 ובראשית 2026, קרי בתוך 4-2 שנים. אבל חמור מכל זאת, היא מתבצעת כאשר ברור שהתקווה שההסכם יביא לשינוי במדיניות החתרנית של איראן ובתמיכתה בטרור היא חסרת בסיס, וכשאיראן ממשיכה לסרב למסור פרטים על ארבעת המתקנים שנחשפו הודות לארכיון הגרעין שהביא המוסד ושימשו את תוכנית הגרעין הצבאית שלה.
זהו חוסר אחריות מסוכן, במיוחד בשעה שאיראן הולכת ומתעצמת. ברור שעשרות מיליארדי הדולרים שיעמדו לרשות איראן ינוצלו להמשך ההתחמשות ולחישוק מאמצי איראן להרחיב את השפעתה באזור ולהגדיל את יכולתה לאיים במישרין או באמצעות שלוחיה על ישראל, ולהקל את המצוקה הכלכלית החריפה העלולה לערער את יציבות המשטר. חזרה להסכם בתנאים הנוכחיים תהיה זריקת עידוד עצומה למשטר האסלאמי הקיצוני בטהרן ותוצג כעדות לצדקת דרכו ולחולשת המערב וישראל.
הממשל האמריקני מודע לכל הסכנות האלה ובכל זאת נחוש לקדם את החזרה להסכם, פשוט כדי לדחות את הקץ ולהימנע מהצורך בעימות עם איראן. בראשית דרכו הוא ניסה לתרץ זאת בכך שהחזרה להסכם תהיה שלב ראשון בדרך למו"מ עם איראן שיביא לשיפור ההסכם, אך התירוץ הקלוש וחסר ההיגיון הזה כבר נזנח. הבעיה של ישראל היא שהממשל, המגלה גישה רכה ומהוססת כלפי איראן ובהקשרים נוספים, הוא בכל זאת זה המוביל את בעלת הברית החשובה ביותר שלנו. צריך אמנם לנסות למנוע השלכות שליליות על הסכמי אברהם ולהיערך לפעילות עצמאית למנוע מאיראן השגת יכולת לייצר נשק גרעיני, אך ללא תמיכה אמריקנית משימה זו הופכת לקשה הרבה יותר.
