העולם הערבי משקיע מאמצים רבים בביסוס ההכרה בלגיטימיות של מנהיגיו. מדינות ערביות רבות בחרו במסלול של אידיאולוגיה פוליטית, תוך שימוש באמצעים כוחניים והתבססות על דוקטרינות ערביות סוציאליסטיות, לצד שימור הלהט של התנגדות לקיומה של מדינת ישראל. המאבק הזה בישראל הוא שהעניק למנהיגים מקור נוסף של לגיטימציה, שהיה נחוץ לביסוס שלטונם.
כמה מדינאים ערבים נועזים כבר פרצו מתוך פרדיגמה זו והגיעו לשלום עם ישראל – הנשיא סאדאת והמלך חוסיין. עתה גם המלך חמד מבחריין ושייח' זאיד מאיחוד האמירויות הצטרפו למגמה זו. שלום עם ישראל אינו אסטרטגיה נטולת סיכונים וכמה מיריביהם של מנהיגים אלו איימו על חייהם, אך הם לא נרתעו ובחרו בדרך השלום.
גם המלך מוחמד השישי הכריז עתה באומץ רב על הצטרפותה של מרוקו למעגל המדינות המכוננות שלום רשמי עם ישראל. הצהרה זו טומנת בחובה סיכונים לא מבוטלים למרוקו. האתגרים הביטחוניים הניצבים לפתחה של מרוקו נעוצים במערב סהרה, אזור שהיה בעבר בשליטתה של ספרד וכיום מתחולל בו מאבק של כוחות גרילה מחזית הפוליסריו נגד כוחות הביטחון של מרוקו, בסיועה של אלג'יריה. למרוקו תביעות מבוססות על חבל ארץ זה, הנתון במחלוקת. לשבטים רבים באזור קשר היסטורי עם בית המלוכה המרוקני. מדובר בסכסוך רציני ורב משמעות עבור מרוקו. כוחות הפוליסריו, הנתמכים על ידי אלג'יריה ולאחרונה על ידי איראן, מאיימים על שלמותה הטריטוריאלית של מרוקו עצמה.
בשנת 2018 הציגה מרוקו מסמכים לממשלה האיראנית, המוכיחים שטהרן מחמשת ומאמנת את הפוליסריו בסיועו של ארגון חיזבאללה. בין היתר, קיבלו מורדי הפוליסריו טילי כתף נגד מטוסים כמו סאם 9 וסאם 11. כתוצאה מכך מרוקו ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם איראן. מתברר כי האיראנים עשו שימוש בשגרירות האיראנית באלג'יר לקיום קשרים עם הפוליסריו. דפוס פעולה דומה אפיין את האיראנים באפריקה, כדי לחדור ליבשת דרך תמיכה צבאית בבעלי ברית פוטנציאליים.
במחצית השנייה של 2019 הגיעו לאו"ם תמונות של נשק בשימושו של צבא לוב הלאומי של חליפה הפטר, כולל טילים מונחים נגד טנקים אשר על פי המשוער יוצרו באיראן. האיראנים אף פעלו להמרת דתם של סונים אפריקנים לאמונה השיעית, וכך החריפו את המתח בין טהרן לבין כמה מדינות סוניות. שייח' יוסוף אל־קרדאווי, המנהיג הרוחני של האחים המוסלמים, האשים את איראן בעיתונות המקומית בכמה מדינות כי בכוונתה לחדור לתוך מצרים, סודאן, תוניס, אלג'יריה ומרוקו.
אז מה עושים? לא מדובר במהלכים כמו העברת מטוסי קרב לצפון אפריקה, אך ודאי שניתן לסכל את שאיפותיה המדיניות של חזית הפוליסריו, שבשנה האחרונה גם הספיקה לאבד את התמיכה שקיבלה בעבר מהאיחוד האפריקני.
העיתוי אפוא הבשיל למהלך של ארה"ב בנוגע לסהרה המערבית. לאחר שכוחות איראניים התפרסו בהמוניהם בסוריה, פרסמה וושינגטון במארס 2019 הצהרה המכירה בריבונות ישראל ברמת הגולן. לאחר שהפוליסריו החליטו לשלב ידיים עם איראן, הצעד ההגיוני היה הכרה דומה בריבונות מרוקו על מערב סהרה. ארה"ב הכירה בקשר המהותי של ישראל לגולן, וגם בזיקה של מרוקו למערב הסהרה. אבל העיתוי מעביר מסר חשוב נוסף לאוזניהם של גורמים אחרים המעורבים בנושא. בדרך זו פעלה ארה"ב לביצורה של מתינות מדינית בכל האזור ולערעורו של הציר הקיצוני. כך נולדה ההכרה בסהרה המרוקנית.
הקשר בין מאמצי ישראל ומרוקו לכינון שלום לבין המצב השורר במערב סהרה הוא ברור. כאשר הקולות המתונים נשמעים באופן צלול וברור במדינות ערביות, השלום הופך למציאות נגד עינינו. אך אם איראן תמשיך בשאיפות ההתפשטות שלה ללא מפריע, עלול השלום להיגדע באיבו. נחישותן של ארה"ב ובעלות בריתה היא המפתח לעידן חדש במזרח התיכון.
פורסם ב"ישראל היום".
