הסלמת המתיחות הביטחונית בגבול רצועת עזה וישראל וסבב העימות הקצר בין ישראל לחמאס בסוף השבוע האחרון העלו מחדש את האפשרות למערכה צבאית גדולה נוספת בניסיון להחליש את חמאס ולכפות עליו הפסקת אש בתנאים משופרים.
ניכר ששני הצדדים אינם מעוניינים במערכה כוללת בנסיבות הנוכחיות. ישראל מעוניינת לרסן את חמאס ולבלום את טרור ההצתות היומיומי ואילו לחמאס עניין במלחמת התשה מתמשכת בעצימות נמוכה תוך איום בהסלמה זמנית המשמשת אמצעי לחץ על ישראל.
כיצד תראה מערכה צבאית כוללת חדשה בין ישראל לחמאס? גדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית/ טרור של חמאס, פרסמה ביולי 2018 את הלקחים של המערכה הצבאית שהתנהלה בקיץ 2014, אשר מהווים נדבך בפיתוח תורת הלחימה לקראת המערכה הבאה.
לצד ניתוח שיטות הלחימה המלמד על תהליך הפיכת המיליציות הצבאיות לצבא סדיר, המסמך של גדודי אל-קסאם שם דגש על גם השימוש בלוחמה פסיכולוגית נגד ישראל, ובמרכזה הפגיעה באוכלוסיה אזרחית מורלית ופיזית כגורם מכפיל כוח כדי להפעיל לחץ על ההנהגה המדינית והצבאית. המסמך מפריז בהישגי גדודי אל-קסאם בלחימה ומתעלם מכשלונות מבצעיים, אך יש בו כדי ללמד את החשיבה הצבאית של חמאס וההיערכות לקראת סבב העימות הבא. להלן עיקרי המסקנות והלקחים המופיעים במסמך שפרסמו גדודי אל-קסאם:
ניהול המערכה התבסס על עקרונות הפעולה הבאים שהחשובים בהם:
מערכת שליטה ובקרה משולבת – חיל הקשר של גדודי אל-קסאם בפיקודו של אל-עטאר הקים תשתית של שליטה ובקרה בטוחה מפני האזנה של ישראל.
הכנה טובה למערכה שבאה לידי ביטוי בתכנון קפדני שכלל:
- לימוד היכולות הצבאיות ושיטות הפעולה של האויב, הכרת צה"ל ואמצעי הלחימה שברשותו, ניתוח התרחישים האפשריים והכנת הכוחות בהתאם לכך.
- הכשרה גופנית, רעיונית ומקצועית של הכוחות למערכה שהחלה כבר בינואר 2009.
ניהול לחימה המבוססת על מידע מודיעיני, מידע על יכולות האויב ותנועותיו, בנק מטרות של האויב ושימוש בו ע"י כוחות הארטילריה, יחידות האיכות, כוחות ההנדסה ויחידות הנ"ט.
החזקת רסן היוזמה ומניעת הדבר מהאויב – מיד לאחר הדיווחים על היעלמות שלושת הנערים הישראליים (שנחטפו ונרצחו בידי פעילי חמאס) הכריזו גדודי אל-קסאם על מצב חירום על בסיס הערכה שהאויב יפנה למהלך התקפי, יחסל בכירים פלסטינים ויבצע מכה מקדימה. עם הסלמת המצב גדודי אל-קסאם שמרו על עירנות גבוהה ובכך נמנע מהאויב אלמנט ההפתעה וההטעייה. במקביל, גדודי אל-קסאם החזיקו ברסן היוזמה בהעסיקם את האויב באמצעות שיגור רקטות לעבר עוטף עזה מבלי שפורסמו הודעות (נטילת אחריות) ומטווחי רקטות אינטנסיביים בתגובה לרצח הנער מוחמד אבו ח'דייר ולהרוגים הפלסטינים בפעולות צה"ל ב-6 וב-7 ביולי. גדודי אל-קסאם שמרו על רסן היוזמה בידיהם ועשו שימוש באלמנט ההפתעה לאורך כל המערכה, כפי שבא הדבר לידי ביטוי ב:
- הים – פעולת הקומנדו הימי של חמאס נגד בסיס זיקים.
- היבשה – תקיפות בעורף הקו וגביית מחיר דמים כבד במערכה היבשתית
- ארטילריה – שיגור טילים לעבר חיפה, סגירת המרחב האווירי של ישראל ושדה התעופה הבינלאומי בגלל איום הטילים, עזיבת אוכלוסיה ישראלית מעוטף עזה, תקיפת ריכוזי צבא.
- אוויר – הפעלת מטוסים ללא טייס לצורכי איסוף מודיעין ותקיפה בעומק האויב, הצלחת הנ"מ לנטרל הפעלת מסוקים בזירת הלחימה.
- ייצור צבאי – שימוש בכלי נשק חדשים מתקדמים, ובכלל זה רקטות, והמשך האספקה והייצור הצבאי במהלך המערכה.
- מלחמה פסיכולוגית ותקשורתית – הנרטיב של המאבק השיג עליונות על פני הנרטיב של האויב ונגרמה לו פגיעה מורלית באמצעות הפצת חומרים מצולמים שכוונו לציבור הישראלי ולזירה הבינלאומית, וזאת במקביל לשמירה על מורל גבוה בחזית הפנימית.
- ניהול אש מחושב כדי לשמור על עוצמת התקיפות והמשכיותן במקביל לתיאום הפעלת האש בין הכוחות בכל שלבי המערכה, ניהול לחימה תומכת במישור המודיעיני, התקשורתי והמלחמה הפסיכולוגית, בהסתמך על תוכנית מוכנה מראש לתרחישים שונים, הערכת מצב לפיו המערכה תהיה ממושכת, גמישות גבוהה והתרכזות בנקודות החולשה של האויב.
נטרול יכולות האויב – יכולת השיריון נוטרלה באמצעות תקיפה בעורף כוחות האויב במטעני נפץ ופצצות קצרות טווח, כוחות החי"ר נוטרלו בלחימה ממרחק אפס, שימוש במעברים תת קרקעיים וקרבות בשטח בנוי בפעולות התקפיות והגנתיות, נטרול יכולות המודיעין הצבאי באמצעות הגבלת הקשר לרשתות אמינות שקשה לאויב לפרוץ אליהן.
תקיפת נקודות התורפה של האויב, ובהן:
- התווך התת קרקעי – גדודי אל-קסאם ידעו שישראל אינה יכולה לאתר את הכוחות מתחת לאדמה, והפעלת הכוח בדרך זו הייתה מהלך אסטרטגי חשוב.
- התווך תת הימי – האויב לא הצליח לאתר פעילות הקומנדו הימי של חמאס כפי שבא הדבר לידי ביטוי בפעולת זיקים.
- אי יכולת של החזית הפנימית של האויב לשמור על עמידה איתנה – על בסיס הנחת יסוד, המרכיב המהותי בתוכנית הפעולה היה העברת הלחימה לשטח האויב באמצעות שיגור רקטות למרבית שטחה של ישראל, שאילצו תושבים לשהות במקלטים והביאו לפינו אוכלוסיה מעוטף עזה, והתושבים המפונים היוו נקודת לחץ על ממשלת האויב והסיבה שדחפה אותה לסיום המערכה.
דפוס המערכה הארוכה – יכולת הארגונים הפלסטיניים לנהל מערכה ארוכה הוא מרכיב בסיסי בהכנות לכל מערכה, כיוון שלאויב אין יכולת מדינית, כלכלית וצבאית לעמוד במערכה ארוכה ומערכת התשה בה ישלם מחיר כבד.
שמירה על התמיכה העממית במאבק – ההנהגה הבינה את חשיבות החזית הפנימית כגורם במערכה והיא פעלה לשפר את המורל של הציבור באמצעות ניהול מלחמה פסיכולוגית ותקשורתית ועדכון על הנעשה בזירת הלחימה, והדבר תרם להשגת תמיכה עממית.
לאחר הלחימה הוקמו ועדות שונות להפקת לקחים ושיפור הביצועים לקראת מערכה חדשה והם כבר שובצו בתוכניות המבצעיות.
מקור: https://www.alqassam.net/arabic/news/details/13875
