מבצע "עלות השחר" נועד להבהיר לג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני, ודרכו לשאר גורמי הכוח בציר האיראני כמו חמאס וחיזבאללה, שישראל לא תשלים עם ניסיונות לכפות עליה כללי משחק חדשים שיפגעו ביכולתה להגן על ביטחונה ועל האינטרסים החיוניים שלה.
הגא"פ ניסה לשנות את כללי המשחק בעזה, כך שיכללו גם אפשרות לארגון להשפיע על חופש הפעולה שיש לישראל במאבק בטרור מיהודה ושומרון. הוא איים לבצע פיגוע מעזה אם ישראל לא תימנע ממעצר בכיריו ביו"ש, ואף נערך באופן מעשי לבצע את הפיגוע. מאמצי ישראל לשכנע את הארגון לוותר על דרישתו ועל כוונתו לבצע את הפיגוע, תוך שהיא מגבילה את תנועת תושביה בסמוך לעזה, לא הועילו. לישראל לא נותרה ברירה אל לפגוע בבכירי הארגון שעמדו מאחורי הפיגוע המתוכנן ובפעילים שהיו אמורים לבצעו.
על התגובה הצפויה של הג'יהאד, באמצעות ירי רקטות נרחב לעבר ישראל, ענתה ישראל בשורת תקיפות ממוקדות נגד יעדי תשתית של הארגון. כעת, המשך המבצע תלוי בג'יהאד האיסלאמי – ככל שימשיך לשגר רקטות כדי לגבות מחיר בנפש, תצטרך ישראל למנוע פגיעות באזרחיה ולהמשיך לגבות מהארגון מחיר כבד.
צריך לזכור שהכללים הנוהגים מול עזה, המכונים "הסדרה" ונועדו להבטיח פסקי זמן ארוכים ככל האפשר של רגיעה, הם נוחים למדי לפלסטינים, כל עוד אינם מפרים את השקט ואינם מבצעים פיגועי טרור נרחבים מעזה נגד ישראל. על פי כללים אלה, ישראל נמנעת מלפעול באורח יזום נגד תשתיות הטרור בעזה, גם לא בתגובה לפיגועים שמתבצעים מיהודה ושומרון או מלבנון. ישראל פועל לשיפור איכות החיים ברצועה ואינה מפעילה סנקציות כלכליות לאורך זמן, מגיבה במידה ובאורח ממוקד על הפרות נקודתיות של השקט על ידי הפלסטינים, נמנעת מפעולה קרקעית ברצועה, איננה פוגעת בבכירי ארגוני הטרור, איננה מגיבה על ההסתה המתמשכת לשנאה ולטרור או על בניין הכוח של ארגוני הטרור ומקפידה על כך שהפעלת הכוח שלה תתבצע על פי חוקי המלחמה והחוק ההומניטרי הבין-לאומי.
כללים אלו מספקים לחמאס ערובה ששלטונו ברצועה איננו מאוים ושהוא ושאר ארגוני הטרור בעזה יכולים להמשיך ולהתעצם כמעט באין מפריע בין סבב לסבב. ישראל מנסה בדרך זו להבטיח שחמאס יהיה מורתע, אך בעל יכולת לשלוט בשאר הארגונים ברצועה.
דווקא על רקע זה, בולט שישראל מפרה בעצמה בסבב הנוכחי כלל נוסף ולפיו היא רואה בחמאס את הגוף הריבון בפועל ברצועה, ולפיכך כאחראית להפעלת הכוח מעזה על ידי כלל הגורמים. הפעם, כמו במבצע "חגורה שחורה" (סיכול בהאא אבו-אלעטא ב-2019), ויתרה ישראל לחמאס על האחריות והחליטה לטפל בבעיה בכוחות עצמה. זאת, מתוך הבנה שחמאס, הנתון בסבך שיקולים סותרים, לא יפתור עבורנו את הבעיה. היתרון הוא שיש סיכוי שחמאס לא ישתלב בלחימה, אך החיסרון הוא שאנו משלימים עם מציאות הפוטרת את חמאס מאחריות ועלולה לחייב אותנו להתעמת שוב ושוב עם מגוון הארגונים הקטנים בעזה. מכל מקום, ברור שאם חמאס יחליט, בסופו של דבר, להצטרף ללחימה, נמצא את עצמנו במציאות מורכבת בהרבה.
איומי הג'יהאד האיסלאמי נשמעים כהדהוד של איומי נסראללה בעניין אסדת הגז "כריש" ואיומי איראן בהקשר הגרעיני. הם משקפים תחושה בציר האיראני שישראל נחלשת, הן בשל חולשת בעלת בריתה העיקרית ארצות הברית, והן בשל המשבר הפוליטי ונוכח מה שמתפרש אצל גורמים אלה כשחיקה עד כדי אובדן של רוח הלחימה הישראלית. כדאי לציין שמזכ"ל הגא"פ, זיאד נחאלה, נמצא בימים אלה בטהראן ואף נפגש עם מפקד משמרות המהפכה האיראניים. בהקשר זה, המסר של "עלות השחר" הוא מעבר להקשר העזתי. דווקא על רקע זה, אסור לישראל לגלות הססנות ולבטל אירועים שתוכננו מראש בירושלים לרגל תשעה באב.
האירועים מחדדים את הצורך לחשוב שוב על האסטרטגיה מול עזה. האם יש צורך בהצבת יעדים אחרים, כמו למשל הסרת האיום מעזה, ואם ניתן לחולל שינוי מהותי במציאות הבעייתית ללא השתלטות מחדש על הרצועה. ערב בחירות איננו הזמן המתאים לחשיבה כזו, אבל בתום ההתמודדות הפוליטית נידרש כנראה לשוב לעניין, ולא רק ביחס לאסטרטגיה מול חמאס והגא"פ בעזה, אלא גם מול איראן וחיזבאללה, המנצלות את האסטרטגיה הנוכחית להמשיך ולהתעצם. זאת, למרות מאמצי ישראל לפגוע בהתחמשותן, בידיהן יכולות אסטרטגיות מסוכנות בהרבה מאלה של הג'יהאד האיסלאמי.
פורסם באתר N12.
