עם התקרב מועד כניסתו של ביידן לבית הלבן, מתגברים ההערכות על טיבו של "תהליך השלום" שבו תבחר ארצות הברית לנהל בין ישראל לפלסטינים.ל אולם לאחר בחינת העמדות של הפלסטינים לא ברור בכלל אם הם מעוניינים בתהליך כזה, ואולי הם מעדיפים לשמור על הקיים, על הסטטוס קוו, והם לא מעוניינים לשנות בו כלום.
לדוגמה, סוג השיחות שהרשות הודיעה שבו היא מעוניינת, ועמדתה הרשמית של הרשות היא שהשיחות צריכות להתנהל כוועידה בינלאומית תחת האפוטרופסות של הקוורטט. כלומר: לא ארצות הברית תוביל את השיחות כמו בימי אובמה וקרי, אלא יישות אמורפית בינלאומית שאיש לא מנהיג אותה. בקיצור: שום כלום. ארצות הברית תהיה רק חברה בקוורטט. זאת גם פגיעה במעמדה הבינלאומי של ארצות הברית כמעצמה מנהיגה.
על פי מקורותינו אלו היו עיקרי חילוקי הדעות בשיחה שקיים אבו מאזן לא מכבר בקהיר עם הנשיא סיסי. הנשיא סיסי שלל מכל וכל את הרעיונות הפלסטיניים והבהיר לאבו מאזן כי מצרים לא תתמוך בשום שינוי מן ההסכמים החתומים ומן התהליכים שכבר היו. כלומר: מצרים רוצה שארצות הברית תוביל את המהלכים, ולא שום גורם אחר.
במאמר מוסגר, אפשר להוסיף כי ביידן מכיר היטב את הסיבות שהביאו לכישלון מאמציהם של קרי ואובמה, העקשנות של אבו מאזן, ואולי תרגילי ההתחמקות של אבו מאזן יסייעו לו שלא לקבל החלטה בעניין חידוש המשא ומתן עם ישראל.
עניין אחר נוגע לשיחות הפיוס בין הרשות וחמאס. מתברר שאחת מן הסיבות שהובילו לשיחות היה לחץ אירופי על רמאללה לחדש את הלגיטימיות של הרשות לקראת חידוש התהליך המדיני עם ישראל.
לרשות הפלסטינית אין אופציה לדחות את הבקשות של אירופה והיא זו שפתחה בשיחות עם חמאס, שכמובן נכשלו. אבל יש לשים לב מדוע הם נכשלו.
הצורך בשיחות עם חמאס נובע מן הצורך לחבר את עזה והגדה כדי להוכיח שמדינה פלסטינית עתידית שולטת על כל שטחה, ותהליך בחירות יחדש את הלגיטימיות של הצד הפלסטיני הנושא ונותן, אבל רמאללה החליטה שאת הבחירות היא תקיים רק בגדה. כלומר: מראש אין לגיטימיות למדינה פלסטינית כי אין לה שליטה על מחצית שטחה.
אז אולי באמת עדיף להניח לפלסטינים לנפשם. טוב להם ככה, ואולי זה יהיה טוב לכולם.
