עבור לתוכן העמוד
Menu

הנרטיב הפלסטיני לרגל ציון יום השנה ה-70 להחלטת החלוקה

ההודעות הרשמיות ערב ציון יום השנה להחלטת החלוקה משקפים פעם נוספת את תפיסת הקורבן המאפיינת את התפיסה הפלסטינית הנעדרת הכאה על חטא

ההנהגה הפלסטינית מאמצת את החלטה 181 באופן סלקטיבי. היא מתעלמת מההכרה של האו"ם בהקמת "מדינה יהודית" בארץ ישראל וההחלטה להקים "מדינה ערבית" ולא "מדינה פלסטינית". 

הרשות הפלסטינית אינה רואה בהחלטה 181 של עצרת האו"ם (החלטת החלוקה) מ-29 בנובמבר 1947 יסוד חשוב בתביעתה להכרה במדינת פלסטין בהתבסס על נוסח ההחלטה המורה לחלק את ארץ ישראל לשתי מדינות יהודית וערבית ולאזור (ירושלים) בפיקוח בינלאומי.

בנאום בשמו של מחמוד עבאס (אבו מאזן), הנושא בתארים נשיא מדינת פלסטין, יו"ר הרשות הפלסטינית, ומנהיג אש"ף ותנועת 'פתח', הציג ד"ר יונס עמרו, נשיא אוניברסיטת אל-קודס הפתוחה וחבר המועצה המהפכנית של 'פתח' בפני באי וועידה של ועדת היחסים עם פלסטין בפרלמנט האירופי בבריסל (27 בנובמבר) את הנרטיב הפלסטיני להחלטת החלוקה והשלכותיה:[1]

"לפני שבעים שנה, ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה העצרת הכללית של האו"ם את החלטה 181 המוכרת כהחלטת החלוקה שהורתה על הקמה של שתי מדינות בפלסטין.

"הראשונה ישראל הוקמה ואילו האחרת טרם הוקמה. מדינת פלסטין עדיין ממתינה, ואולם ישראל שהיא הכוח הכובש בארצנו הוקמה בשנת 1948 לאחר שעקרה מחצית מבני העם הפלסטיני מארצו, לאחר מכן גירשה אותו בכוח האש והטרור והשתלטה על שטחי קרקע הגדולים משטח האדמות שהוקצו לה על פי החלטת החלוקה.

"לאחר מכן ישראל כבשה בשנת 1967 את מה שנותר מאדמות אלה ששיעורן 22 אחוזים משטח פלסטין ההיסטורית, והמדובר בגדה המערבית, ובכללה אל-קודס המזרחית, ורצועת עזה. כתוצאה מכך יותר מ-6 מיליון פלסטינים חיים בגלות ובפזורה לאחר שיותר מ-418 כפרים וישובים נהרסו ונימחו לחלוטין".

משרד ההסברה של הרשות הפלסטינית גינה (28 בנובמבר 2017) את יום השנה לציון אישור החלטה החלוקה ומנגד העלה על נס את ציון יום הסולידריות עם העם הפלסטיני ודרישותיו "הצודקות".

החלטה 181, קובע משרד ההסברה הפלסטיני, היא קריאה למימוש החירות וקריאה לקהילה הבינלאומית לפעול לקץ הכיבוש ולכפות על ישראל את מימוש החלטות המוסדות הבינלאומיים, ובראשן החלטת השיבה והפיצויים (החלטה עצרת האו"ם 194), הקמת מדינה פלסטינית והעמדה לדין של ישראל על "פשעיה והטרור המתמשך שלה".[2]

ההנהגה הפלסטינית מאמצת את החלטה 181 באופן סלקטיבי. היא מתעלמת מההכרה של האו"ם בהקמת "מדינה יהודית" בארץ ישראל וההחלטה להקים "מדינה ערבית" ולא "מדינה פלסטינית".

בקרב הפלסטינים קיים קונצנזוס לגבי שלילת ההכרה בישראל כמדינה יהודית, הדרישה לבצע טיהור אתני של שטחי איו"ש מנוכחות יהודית וההתנגדות לביצוע חילופי אוכלוסין במסגרתם יועברו ישובים ערביים ישראליים לריבונות פלסטינית.

ההודעות הרשמיות ערב ציון יום השנה להחלטת החלוקה משקפים פעם נוספת את תפיסת הקורבן המאפיינת את התפיסה הפלסטינית הנעדרת הכאה על חטא או הכרה בטעויות שבוצעו בידי ההנהגה הפלסטינית החל משלילת החלטה החלוקה לאחר אישורה, הכרזת מלחמה על הישוב היהודי בניסיון למחות את הנוכחות היהודית ועשרות שנים של טרור פלסטיני המכוון בעיקר כלפי אזרחים.

לצד הנכונות המוצהרת לדבוק בפתרון שתי המדינות ההנהגה הפלסטינית חוזרת ומדגישה את המחויבות למימוש "זכות השיבה" שמשמעותה המעשית יצירת מדינה דו לאומית בישראל ובסיס לחורבנה באמצעים דמוגרפיים.

[1]    http://wafa.ps/ar_page.aspx?id=K94x5oa805238239674aK94x5o

[2]    http://www.alhaya.ps/ar_page.php?id=3554487y55919751Y3554487