
זהו המכון המשפיע ביותר על מדיניות הימין של ישראל | שבועון משמרות המהפכה באיראן, "סובח-י צאדק", פרסם לאחרונה מאמר המתאר את המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון (JCFA) כגוף מרכזי בעיצוב המדיניות והדיפלומטיה הציבורית של ישראל. המרכז, שנוסד בשנת 1976 על ידי פרופ' דניאל אלעזר, מתואר כמשפיע מרכזי על השיח הביטחוני-אסטרטגי הישראלי, בתמיכת דמויות מפתח כמו שלדון אדלסון. המכון פועל מבניין "בית מילקן" ההיסטורי בירושלים וממלא תפקיד חשוב בגישור בין האקדמיה, האליטה הפוליטית ומערכות הביטחון.
הכותב, שמזוהה עם משמרות המהפכה, מציין במאמר כי המרכז מתמקד במדיניות הימין הקיצוני ומפרסם דוחות אסטרטגיים כמו Jerusalem Issue Briefs ומקיים כנסים בינלאומיים, דוגמת "אירופה וישראל: פרדיגמה חדשה", המכוונים להשפעה על דעת הקהל העולמית. המאמר האיראני טוען כי המרכז מייצר לגיטימציה אקדמית ל"מדיניות הכיבוש וההתרחבות" של ישראל ומדגיש את פעילותו כתשתית למכונת הדיפלומטיה הציבורית של ישראל, במיוחד בעידן שלאחר הסכמי אברהם. חוקרי המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון תרגמו את הדברים, כפי שהם מוצגים במאמר האיראני.
מבט על מכון המחקר של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה: אדריכל התדמית של המשטר הציוני
המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה (JCPA), שנוסד על ידי דניאל אלעזר בשנת 1976, הוא אחד ממכוני המחקר המשפיעים ביותר של המשטר הציוני בתחום הדיפלומטיה הציבורית ומדיניות החוץ, הממלא תפקיד מרכזי בעיצוב השיח הביטחוני-אסטרטגי של משטר זה. המרכז, שמכנה את עצמו "השגרירות העולמית של ישראל", פועל באופן שיטתי בגישה ניאו-שמרנית ובתמיכה כספית של דמויות ציוניות בולטות כמו שלדון אדלסון, לחיזוק העמדות והמדיניות של הימין הקיצוני של המשטר הציוני. מיקומו של המרכז בבניין ההיסטורי "בית מילקן" ברחוב תל חי בירושלים, שבעבר שימש כשגרירות אורוגוואי, מסמל את מעמדו הדיפלומטי והאסטרטגי במבנה שלטון של המשטר הציוני.
תפקידו הבולט של ד"ר דורי גולד, דיפלומט ותיק ויועץ קרוב של נתניהו, בראשות המרכז (משנת 2000 ועד היום, עם הפסקה קצרה) (כיום עומד בראשות המרכז ד"ר דן דייקר – ה.מ.), מדגים את הקשר העמוק של מכון מחקר זה עם שכבות קבלת ההחלטות במבנה הפוליטי של המשטר הציוני. נוכחותו של גולד כמנכ"ל משרד החוץ של המשטר בשנת 2015 וחזרתו לראשות המרכז בשנת 2016, מעידה על תפקידו הכפול של מוסד זה כגשר בין התחום האקדמי והביצועי.
מרכז זה הקים שתי זרועות עיקריות להשפעה על דעת הקהל העולמית ולהתמודדות עם מה שהוא מכנה אנטישמיות, באמצעות הקמת "המכון לעניינים עכשוויים" בשיתוף עם קרן משפחת וקסלר ו"המכון לענייני יהדות העולם" בשנת 2008. נראה כי חלק משמעותי ממדיניות התעמולה של המשטר נגד ציר ההתנגדות ובמיוחד נגד מדינתנו הוא תוצר של תכנוני מכון מחקר זה.
פרסום קבוע של דוחות אסטרטגיים בכותרת "Jerusalem Issue Briefs" ו-"Jerusalem Viewpoints", יחד עם הפרסום הדו-שנתי של "Strategic Perspectives", הפך את המרכז לאחד היצרנים החשובים ביותר של תוכן אסטרטגי במשטר הציוני. כמו כן, ניתן לראות במכון מחקר זה אחת מחוליות הקישור החשובות ביותר בין הקהילה האקדמית, האליטה הפוליטית ומבנה הביטחון של המשטר הציוני.
המרכז משתמש ברשת נרחבת של מומחים ומנתחים וממלא תפקיד חשוב בתיאורטיזציה של מדיניות ההתפשטות וההתנחלות של המשטר הציוני. הצטרפותו של ג'ייסון גרינבלט, יועץ בכיר לשעבר של טראמפ לענייני המזרח התיכון, למרכז בשנת 2023 כמנהל בכיר לדיפלומטיה ערבית-ישראלית, מדגישה את חשיבותו הגוברת של מכון מחקר זה בארכיטקטורת היחסים של המשטר הציוני עם העולם הערבי ומאמציו לנרמול יחסים.
נקודה מעניינת לגבי מרכז זה היא תפקידו במתן לגיטימציה למדיניות הקיצונית של המשטר באמצעות יצירת ספרות אקדמית ופסבדו-מדעית. מכון מחקר זה, באמצעות פרסום כתב העת "מחקרי מדיניות יהודית" ופרסומים מקצועיים אחרים, מנסה לספק כיסוי מדעי להצדקת פעולות בלתי חוקיות של המשטר הציוני. פרויקט "פוסט-שואה ואנטישמיות" של המרכז, המתפרסם מדי חודש, ממלא תפקיד חשוב בעיצוב השיח המתמודד עם ביקורת על משטר זה תחת הכותרת של מאבק באנטישמיות.
ארגון כנסים בינלאומיים משפיעים, כמו "אירופה וישראל: פרדיגמה חדשה" בשנת 2014, שבחן את היחסים המורכבים בין ישראל לאירופה, סוגיות כלכליות, תנועת החרם (BDS), ביטחון ואנטישמיות, הוא דוגמה למאמצי המרכז להשפיע על דעת הקהל העולמית. ההד הנרחב שקיבל כנס זה בתקשורת הבינלאומית מדגים את יכולתו של מכון מחקר זה לכוון את השיח העולמי אודות המשטר הציוני.
המבנה הארגוני של מכון מחקר זה מתוכנן כך שיאפשר השפעה מרבית על תחומי מדיניות שונים. נוכחותם של שגרירים ודיפלומטים לשעבר, מומחי ביטחון, חוקרים אקדמיים ומומחי תקשורת במרכז זה הפכה אותו למכלול רב-ממדי לקידום האינטרסים האסטרטגיים של המשטר.
לסיכום, המרכז לענייני ציבור ירושלים אינו מכון מחקר רגיל בלבד, אלא חלק ממכונת המלחמה הפסיכולוגית והדיפלומטיה הציבורית המורכבת של המשטר הציוני, הפועלת במטרה להצדיק ולבסס את מדיניות ההתפשטות של משטר זה.
שינוי השם האחרון של מרכז זה ל"מרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון" מדגים גם את התמקדותו הגוברת בסוגיות ביטחוניות ואסטרטגיות. שינוי שם זה עשוי גם להצביע על מאמץ להסתגל לתנאים האזוריים החדשים והתפתחויות שלאחר הסכמי אברהם.