אחרי הרמדאן אמורה לצאת לרבת עמון משלחת מישראל כדי לדון על החזרת היציבות להר הבית, כאשר הדיווחים בתקשורת מדברים על חזרה לסטטוס קוו מלפני שנת 2000.
על פניו, המאמץ ירדני-ישראלי להרגיע את האזור הגועש, נראה חיובי, אבל יש חשש כי עמדות הצדדים כל כך מרוחקות, עד כי המו"מ לא יביא לידי רגיעה, אלא חלילה להחרפה.
מדוע? מכיוון שישראל תגיע אל השולחן עם ההבנות והסיכומים שנעשו בעת חתימת ההסכם עם ירדן ב-1994 וההבנות עם הווקף המוסלמי משנת 1967, בעוד עמדת ירדן מסתמכת על החסות ההאשמית משנת 1924, שנתן השריף עלי לירושלים, על פי בקשת ראשיה, עוד לפני שממלכת ירדן נוסדה.
על סמך האפוטרופסות הזאת ההאשמים גם אחראים למקומות הקדושים לנצרות.
جلالة الملك عبدالله الثاني يلتقي، في نيويورك، عددا من القيادات المسيحية في #الولايات_المتحدة الأمريكية ويحذر من تهديد الوجود المسيحي بالقدس #الزيارة_الملكية #الأردن
تفاصيل:https://t.co/bBbwny87ox pic.twitter.com/xULW6zev6z
— RHC (@RHCJO) May 9, 2022
בנוסף, ירדן מסתמכת על ההסכם שלה עם אש"ף משנת 2013 ועל פיו, ירדן מכירה במזרח ירושלים כבירת פלסטין, בעוד אש"ף מכיר בהאשמים כשומרי המקומות הקדושים בחרם. על פי הנוסח שפרסמה סוכנות ופא הפלסטינית אשף מכיר בתפקיד של ירדן על הר הבית, אבל לא מזכיר את חסות ירדן על המקומות הקדושים לנצרות.
על פי עמדות המלך העכשוויות, כפי שפורסמו , ישראל תחדל למלא תפקיד בשמירת כוח ביטחון על ההר ויקום משמר חזק של הווקף במקומו.
כלומר: בעוד ישראל רוצה לבסס את יחסיה עם ירדן על בסיס הסכם השלום, ירדן מתעלמת ממנו ומעדיפה את ההסכם שחתמה עם אש"ף.
המאמץ העיקרי של המלך היה בעת האחרונה לגייס תמיכה ערבית בעמדותיו, ונראה היה כי "וועדת השרים של הליגה הערבית" נתנה לו גיבוי בחידוש נוסחת סטטוס קוו מלפני שנת 2000 . אבל מתברר כי יש למלך בעיות בגיוס תמיכה בינערבית אמיתית.
ראשית, מדינות ערב לא מוכנות לתת לירדן את התפקיד המוביל בשום דבר, בוודאי לא בירושלים. עמדת איחוד האמירויות היא החסות של ירדן היא רק על מסגד אקסא עצמו, לא על כל שטח החרם וגורמים ירדנים מאשימים את המפרץ כי בעמדה זאת הם מכשירים את הקרקע לסטטוס קוו חדש שיעניק את החסות על החרם לסעודיה.
הצד שהכי תומך בירדן, אש"ף, גם לא ממש תומך. המלך עבדאללה הגיע לשיחות תיאום עם אבו מאזן במוקאטעה, ועל פי מקורות ברמאללה השניים נחלקו בשאלה מיהי הכתובת המייצגת על הר הבית. בעוד המלך אמר הווקף שהוא חלק משרד ההקדשים הירדני, אבו מאזן אמר כי זה התפקיד השמור למופתי, שהוא חלק מן הממסד האש"פי.
הם גם נחלקו בפרקטיקה מה לעשות עכשיו. בעוד המלך ביקש להרגיע את השטח , אבו מאזן טען כי ההסדר על הר הבית צריך לבוא במאבק עממי.
הדרישה של המלך לחסות גם על המקומות הקדושים לנצרות פירושה חסות גם הרובע הנוצרי, כלומר: שליטה על שטחים נרחבים בעיר העתיקה.
אין זה מקרה שגרסת וופא מתעלמת מדרישת ירדן לחסות על המקומות הקדושים לנצרות. הפלסטינים מבינים מה משמעות הדבר לגבי מעמדם בעיר העתיקה.
על פי הפרסומים האחרונים ירדן דורשת לסלק את ישראל לגמרי מן האחריות לביטחון ברחבת המסגדים, וזאת כבר דרישה מסוכנת, כי פירוש הדבר שהכוח החדש של הווקף יהיה חמוש.
נשים לרגע בצד את חוסר האפשרות שישראל תסכים לדבר כזה. הבעיה האמיתית של ירדן תהיה מול המוסלמים, ובעיקר מפלגת השחרור האיסלאמית שהיא הכוח החזק האמיתי השולט על ההר. זאת מפלגת חליפות קיצונית, אבל היא בעקביות לא מתעמתת מול ישראל, אלא מול הגורמים הירדניים, הפלסטיניים והמצריים העולים על ההר .
באירועי רמדאן האחרונים לא ראינו אותם בין המשתוללים, כי הם לא רצו להתכתש עם ישראל. הפורעים היו בעיקרם אנשי ראיד סלאח, וזאת בעיה פנים ישראלית. עד כמה ישראל תוכל להרשות לתנועה שכבר יצאה אל מחוץ לחוק להשתולל?
האם ירדן תוכל להתמודד מול מפלגת השחרור אם חלילה הכוח הישראלי יירד מן ההר? על פי הבנות הסטטוס קוו, ישראל היא האחראית על בטחון המסגדים, ויש לשים לב כי הווקף עצמו ממעיט לגנות את ישראל על הכניסה למסגדים, אם בכלל.
