בהחלטה מיום 12 אפריל 2019, של ערכאה קדם משפטית Pre-Trial Chamber (PTC) של בית הדין הפלילי הבינלאומי, דחה בקשה של התובעת של בית הדין לפתוח בחקירה של פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה שבוצעו לכאורה על ידי כוחות צבא ומודיעין של ארה"ב באפגניסטן.[1]
הנשיא טראמפ בירך על ההחלטה וציין:
"מאז הקמת בית הדין הפלילי הבינלאומי סירבה ארה"ב בעקביות להצטרף לבית הדין עקב הסמכויות הרחבות והבלתי אחראיות של התביעה, האיום שמטיל בית הדין על הריבונות של ארה"ב ועקב מגרעות אחרות ההופכות אותו לבלתי לגיטימי."
לגבי ישראל הנשיא הוסיף:
"כל ניסיון להגיש תביעה נגד אמריקאים, ישראליים או ידידים ייתקל בתגובה מהירה ונמרצת."[2]
בישיבת קבינט כעבור יומיים בירך רוה"מ נתניהו גם על החלטת בית הדין באומרו:
"העמדה לדין של חיילים אמריקאים וישראלים, ומדינת ישראל וארה"ב, היא מגוחכת. הדבר נוגד את המטרה המקורית של בית הדין הפלילי הבינלאומי."
ראש הממשלה הוסיף שהחלטת בית הדין (שלא לחקור את ארה"ב) מהווה "תיקון של אי-צדק" והודה לנשיא טראמפ על עמידתו האיתנה עם ישראל וחייליה.[3]
הדרישה בחוקת בית הדין לאישור מוקדם על ידי ערכאה קדם משפטית, בטרם פתיחה בחקירה רשמית על ידי התובעת, נחוצה במקרים בהם החקירה היא פרי יוזמה של התובעת. הדבר לא נדרש כשהיוזמת החקירה באה ממדינת צד לחוקה.
המטרה היא לשמש מנגנון סינון על מנת למנוע חקירות מחוסרות באופן ברור כל יסוד, עקב היעדר עילה עובדתית או משפטית. המנגנון נועד גם להבטיח שחקירה אכן תשמש את האינטרסים של הצדק ולא תהיה בלתי מכריעה.[4]
כפי שנקבע בהחלטת הערכאה הקדם משפטית:
"חקירות שהם לא רציניות, נעדרות עילה או בלתי ברורות תפגענה מן הסתם בזכויות יסוד של היחיד ולא תשרתנה את האינטרסים של הצדק או של הערכים האוניברסאליים המונחים ביסוד חוקת בית הדין…"[5]
בהחלטתה, אישרה הערכאה הקדם משפטית שאמנם קיים "יסוד סביר להאמין שבוצעו פשעי מלחמה של עינויים ויחס אכזרי , פגיעות בכבוד הפרט ואונס וכן צורות אחרות של אלימות מינית –מכוח מדיניות מאושרת על ידי שלטונות ארה"ב – דבר שמשמש בסיס סביר להאמין שפשעים שבסמכות-השיפוט של בית הדין אכן בוצעו."
אך הערכאה הקדם משפטית פירטה את נימוקיה לדחיית הבקשה של התובעת כדלהלן:
- הזמן הרב מאז פתיחת הבדיקה הראשונית ב-2006
- השינויים במצב בפוליטי באפגניסטן מאז
- העדר שת"פ עם התביעה והסבירות כי פתיחה של משפט כזה יוביל להערה ביחסים
- הצורך שבית הדין יקבע קדימויותיו לאור הסבירות של הצלחה.
ה ערכאה קדם משפטית סיכמה את הדברים כדלהלן:
"על אף העובדה שכל הדרישות הרלבנטיות מולאו ביחס לסמכות-שיפוט וקבילות, הנסיבות העכשוויות באפגניסטן מצמצמות את הסיכויים לחקירה ותביעה מוצלחות . לכן ספק אם פתיחה בחקירה תשיג את היעדים שביקשו הקורבנות בבקשתם לפתיחת חקירה. לכן ה ערכאה קדם משפטית קובע שחקירה של המצב באפגניסטן בשלב הנוכחי לא תשרת את האינטרסים של הצדק, ולכן דוחה את בקשת התובעת."[6]
ההשלכות לגבי ישראל
ברור שלהחלטת הערכאה הקדם משפטית השלכות חשובות לגבי תפקודו הכללי של בית הדין הפלילי הבינלאומי ושל התובעת שלו, בכל הנוגע לטיפולם בהפניות ודרישות לחקירות נגד ישראל.
זאת במיוחד בכל הנוגע לשאלה אם קבילות של כל תלונה, סמכות השיפוט של בית הדין ורצינות הפשעים עליהם מתלוננים – תואמות כולן את הערכים , הסטנדרטים והקריטריונים המפורטים בחוקת בית הדין.
לא פחות חשוב, כמצוין על ידי הערכאה הקדם משפטית, הוא הצורך לשקול את הסיכויים וההיתכנות של חקירה ותביעה מוצלחות, אמינותו של בית הדין, הלגיטימיות ותום-הלב שלו, ויעילות הארגונית והפיננסית, וכן הולמות החקירות.[7]
במסגרת ריבוי התלונות שהוגשו תכופות ובהפגנתיות על ידי ההנהגה הפלסטינית, המאשימות את חיילים ופוליטיקאים ישראלים בפשעים, נראה שסוגיות האמינות ותום-הלב של בית הדין הן במיוחד רלבנטיות.
זאת נעשה ברור יותר, לנוכח העובדה שהפלסטינים מבזים את בית הדין ומתמרנים אותו כחלק ממדיניות פוליטית של דה-לגיטימיזציה של ישראל.
נראה אף שההנהגה הפלסטינית הפכה את בית הדין והתובעת שלו למעין טריבונל פרטי שלהם להטרדת ישראל, מנהיגיה וחייליה.
בבואו לשקול את אותם השיקולים של אמינות ויעילות תפקודו, ולאור אותן הסוגיות של מהות וסמכות שיפוט שצוינו בהחלטת הערכאה הקדם משפטית בעניין אפגניסטן, יהיה על בית הדין לבחון מספר נקודות משמעותיות לגבי התלונות הפלסטיניות נגד ישראל.
- היות שחוקת בית הדין פתוחה ל-"מדינות צד" בלבד, והעבודה כי לא קיימת מדינה פלסטינית, הנחת היסוד שהפלסטינים יכולים להיות צד לחוקה היא פגומה וללא בסיס בחוקי. לכן לא קיים כל בסיס חוקי המאפשר לבית הדין לקבל תלונות פלסטיניות
- העילה לקבלת הצטרפות פלסטינית לחוקת בית הדין הייתה החלטה בלתי מחייבת של עצרת האו"ם מס' 67/19 בנושא "מעמד פלסטין באו"ם". החלטה זו שדרגה את המשלחת הפלסטינית ל-"מעמד של מדינה-לא חברה-משקיפה".[8]
ידוע שלעצרת האו"ם אין סמכות לכונן מדינה, וגם לא לשמש אסמכתא לקבלת הישות הפלסטינית כצד לחוקת בית הדין
- נקודה זאת עוד יותר רלבנטית לנוכח העובדה שאותה החלטה של העצרת הכירה בצורך לנהל מו"מ על מנת "להשיג הסדר שלום צודק, כללי ובר-קיימא בין הפלסטינים וישראל"[9]
- היות שכאמור לעיל לא קיימת מדינה פלסטינית, וסוגיית מעמד הקבע של השטחים היא נשוא למו"מ בין ישראל והפלסטינים, הרי שבית הדין לא יכול להסכים לפרוס את סמכות שיפוטו על שטחים שהם נשוא תהליך מו"מ מתמשך לשלום, מכוח הסכמי אוסלו, כפי שמוסכם על ידי הפלסטינים עצמם וכפי שאושרר על ידי האו"ם
סיכום
אם כי ההחלטה האחרונה של הערכאה הקדם משפטית של בית הדין הפלילי הבינלאומי מוקדשת לסוגית החשדות בדבר פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות באפגניסטן, ברור שההשלכות של ההחלטה לדחות את בקשת התובעת לפתוח בחקירה, הן לא פחות רלבנטיות בהקשר הרחב יותר של תפקודו של בית הדין, וזאת במיוחד ביחס לישראל.
על מנת לשמור על אמינות, ניטרליות ויושר, וכן על מנת לשמור על המטרות העילאיות של בית הדין כפי שמצוינות בחוקתו, אל להן למדינות צד לחוקה, וגם על לו לבית הדין עצמו לאפשר להנהגה הפלסטינית בלתי אחראית ומוטעית לבזות ולתמרן אותם.
עליהם לעשות כל מה שאפשר כדי למנוע מבית הדין להפוך לעוד גוף המייחד לרע והמפלה נגד ישראל.
זאת לא הייתה כוונת מייסדי בית הדין.
[1] https://www.icc-cpi.int/CourtRecords/CR2019_02068.PDF
לתמצית ההחלטה ראה
https://www.icc-cpi.int/Pages/item.aspx?name=pr1448
[2] https://www.whitehouse.gov/briefings-statements/statement-from-the-president-8/
[3]https://www.haaretz.com/israel-news/.premium-netanyahu-congratulates-trump-on-icc-decision-not-to-investigate-u-s-forces-1.7119243
[4] סעיף 15, חוקת בית הדין https://www.icc-cpi.int/nr/rdonlyres/add16852-aee9-4757-abe7-9cdc7cf02886/283503/romestatuteng1.pdf
[5] החלטת ערכאת טרום משפט, ראה הערה 1 לעיל, בפסקאות 32-34
[6] ראה לעיל הערה 1 בפסקה 96
[7] ראה לעיל, פסקאות 87-90
[8] UNGA, 29 November 2012; http://ecf.org.il/media_items/503
[9] ראה סעיף 5 להחלטה
פורסם לראשונה ב-8 למאי 2019