המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

האו"ם וארגוניו מציינים 72 שנים להקמת הארגון בסדרה שנתית של החלטות אנטי ישראליות • השגריר לשעבר בייקר: "פסטיבל "ההוקעה" השנתי של ישראל באו"ם ובסוכנויותיו הפך ל-"רוע מקובל" בקרב הקהילה הבינלאומית"

כשמביטים במתרחש במושב השנתי של העצרת הכללית של האו"ם, ניתן להמר בקלות כי  הוועדה הרביעית, עם השם המסקרן של "הוועדה המיוחדת לעניינים פוליטיים ודה–קולוניזציה ", תאמץ באופן עיוור ומטופש את אותן החלטות שאימצה גם בשנים הקודמות, המגנות את ישראל.

לא הרחק מאחורי הוועדה הרביעית, בהכאת ישראל ניתן להצביע על הוועדה השלישית של העצרת, שכותרתה "סוגיות חברתיות, הומניטריות ותרבותיות ".

הוועדות הראשיות של העצרת הכללית של האו"ם

ברור לכל כי אותן וועדות לא היו ממלאות את תפקידן הבינלאומי לולא היו מאמצות את החלטותיהן הקבועות נגד  ישראל. מעיון בהחלטות החדשות שאומצו על ידי ועדות אלה במהלך המושב הנוכחי,  ה- 75 של העצרת הכללית, בחודשים אוקטובר ונובמבר 2020, ועד לאישורן האוטומטי על ידי מליאת העצרת הכללית בימים הקרובים, העצרת הכללית לא תאכזב וניתן להגיע בבטחה כי אין חדש תחת השמש!

בכיר סעודי מזהיר את ג'ו ביידן מחזרה להסכם הגרעין עם איראן

אותן "החלטות הוקעה" של ישראל (Israel-bashing resolutions), החוזרות על עצמן שוב ושוב מדי שנה, מאומצות מחדש על ידי כמעט אותו הרוב האוטומטי של כ-150 מדינות (כולל מדינות האיחוד האירופי ומדינות אחרות הלכאורה הידידותיות לישראל), כאשר כמעט אותן מדינות (בדרך כלל רק ישראל וארצות הברית, אך לעתים יחד עם קנדה ואוסטרליה) מצביעות נגד, וכמה מדינות נמנעות (מדינות איי האוקיינוס השקט ולעתים גם הונגריה וצ'כיה).

"כנופיה" קבועה של כמה מהמשטרים המדכאים, הצבועים ולא-דמוקרטיים בעולם שהם בגדר "מופת של מוסריות הומניטרית", כגון קובה, אינדונזיה, כווית, מרוקו, עומאן, ניקרגואה, קטאר, תורכיה, בסיוע מזדמן מ-"דמוקרטיות נאורות" אחרות כמו דרום אפריקה, מצרים וירדן, תומכות בהצעות החלטה המוגשות על ידי משלחת המשקיפים הפלסטינית של האו"ם, המוגדרת באו"ם כ"מדינת פלסטין". 

החלטות אלו מתקבלות מכוח שני סעיפים בסדר היום של העצרת הכללית:

• סעיף 52 – "סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים במזרח הקרוב" (אונר"א – UNWRA) שנמצא על סדר היום של האו"ם מאז הקמתה של סוכנות אונר"א ב-1948,[i]
• סעיף 53 – "דו"ח הוועדה המיוחדת לחקירת פעולותיה של ישראל המשפיעים על זכויות האדם של העם הפלסטיני וערבים אחרים בשטחים", שנמצא על סדר היום מאז הקמת הוועדה המיוחדת ב-[ii]

סעיפים אלה שעל סדר היום של העצרת יוצרים שטף של החלטות פוליטיות שנתיות, החוזרות על עצמן, וסובבות סביב הנושא היחיד –  בידוד וגינוי ישראל. 

בעוד שכל החלטה במסגרת סעיפים אלה מתייחסת לנושא הספציפי המתואר בכותרת שלה, כאשר הן מתקבלות ביחד, הן, מטבען, חוזרות על עצמן, משכפלות זו את זו, כאשר כאמור, כולן בעלות מטרה מרכזית אחת – לבקר, לגנות, לבודד ולערר על הלגיטימיות של ישראל. 

חיסול אחד – מסרים רבים

ספציפית, החלטות אלו מכסות את התחומים הבאים:

• סיוע לפליטים פלסטיניים;
• פעולות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם למען פליטים פלסטיניים במזרח הקרוב (אונר"א);
• נכסיהם של הפליטים הפלסטיניים והכנסותיהם;
• עבודת הוועדה המיוחדת לחקירת פעולות ישראליות המשפיעות על זכויות האדם של העם הפלסטיני וערבים אחרים בשטחים;
• התנחלויות ישראליות "בשטח הפלסטיני הכבוש", לרבות מזרח ירושלים והגולן הסורי הכבוש;
• פעולות ישראל המשפיעות על זכויות האדם של העם הפלסטיני "בשטח הפלסטיני הכבוש", לרבות מזרח ירושלים,
• "הגולן הסורי הכבוש."[iii]

מכיוון שההחלטות, תומכיהן ודפוסי ההצבעה של אותן מדינות התומכות בהן, זהים לאלה שנתקבלו בשנים הקודמות, אפשר לתהות מדוע מדינות אחראיות, כמו גם ארגון האו"ם עצמו, המתיימר להיות הגוף הבינלאומי היחיד העוסק בשלום ורווחה בינלאומיים, טורחים להציע מחדש, לתת חסות מחדש ולאמץ מחדש את אותן החלטות מיותרות שנה אחר שנה? מדוע הם  מבזבזים  את הזמן והמשאבים היקרים של האו"ם ושל המדינות  ששולחות את נציגיהם לשבת בוועדה המוזרה הזו?

חשוב לשאול שאלות רציניות יותר.  מה  התרומה המהותית של החלטות האלה לטובת השלום בכלל ובמזרח התיכון בפרט? באופן דומה, נשאלת השאלה מדוע כל מדינה דמוקרטית המכבדת את עצמה – ואפילו מדינות שאולי שלא ביודעין תומכות בהחלטות אלו משום שכך פעלו בשנים קודמות – ירצו להיות צד לביזוי גס של המטרות והיעדים של האו"ם, כמו גם הוראותיה ורוחה של מגילת האו"ם?

הכרה בתהליך השלום במזרח התיכון

מסקרנת עוד יותר היא העובדה שחלק מההחלטות מכירות ומברכות על המאמצים לאורך השנים להשגת שלום במזרח התיכון:

"מקבלים בברכה את ועידת מדריד לשלום במזרח התיכון על בסיס החלטות מועצת הביטחון 242 (1967)… ו-338 (1973) שמטרתה מימוש של שלום צודק, מקיף ומתמשך…"[iv]

"זוכרים את הצהרת העקרונות בדבר הסדרים זמניים מ-13  בספטמבר  1993 ועל הסכמי היישום בין הצדדים הפלסטיני והישראלי"[v]

"זוכרים עוד את מפת הדרכים של הקוורטט לפתרון קבוע של שתי מדינות לסכסוך הישראלי-פלסטיני.[vi]

"מדגישים את הצורך ביישום מלא של ההסכמים הישראליים–פלסטיניים שהושגו בהקשר לתהליך השלום במזרח התיכון, לרבות ההבנות של שארם א–שייח' ויישום מפת הדרכים של הקוורטט לפתרון קבוע של שתי מדינות לסכסוך הישראלי–פלסטיני".[vii]

יחד עם זאת, אפילו כשהחלטות אלו לכאורה מברכות ומקבלות בברכה את אותם המסמכים הבינלאומיים הקובעים את המנגנונים למשא ומתן בין הצדדים בדבר מעמד הקבע של השטחים, אותן ההחלטות למעשה חותרות תחת אותו התהליך של מו"מ ומנסות לכפות על ישראל  את התוצאה הסופית של המו"מ. הקביעה שלהן גורמת לתוצאה הפוכה מזו של מו"מ – היא מכתיבה מראש כי השטחים שייכים לפלסטינים והיא כופה על ישראל החלטה חד-צדדית, שאינה עולה בקנה אחד עם כל הליך מו"מ אמיתי ובתום לב.

זיוף מכוון של ההיסטוריה

דוגמה עצובה נוספת לאבסורד של החלטות אלו היא ההוראה המוזרה בסעיפי ההקדמה של ההחלטה על "פעולות ישראליות המשפיעות על זכויות האדם של העם הפלסטיני בשטח הפלסטיני הכבוש, כולל מזרח ירושלים " המתייחסת למתיחות ולאלימות ביחס למקומות הקדושים של ירושלים, לרבות חארם אל–שריף.” [viii]

Israeli practices affecting the human rights of the Palestinian people in the Occupied Palestinian Territory, including East Jerusalem

משמעות השימוש בכינוי המוסלמי  "חארם אל שריף" כדי לתאר את הר הבית בירושלים הוא שלילה והכחשה גסה של המורשת ההיסטורית והדתית של  היהודית והנצרות, באתרים הקדושים של ירושלים. היא  גם מתעלמת  מהעובדה שירושלים, כשלעצמה, לרבות מעמדם של המקומות הקדושים, היא נושא מוסכם למשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, בהתאם להסכמי אוסלו.

התייחסות זאת אף שוללת באופן ישיר את הסעיף בהקדמה של אותה ההחלטה לפיו העצרת "מאשררת את החובה לכבד את הסטטוס קוו ההיסטורי,ואת המשמעות המיוחדת של המקומות הקדושים ואת חשיבותה של ירושלים לשלוש הדתות המונותאיסטיות".

ביקורת הולמת על החלטות אלו הושמעה ביום קבלתן על ידי מנכ"ל ארגון United Nations Watch , הילל נוייאר, ב-5 לנובמבר 2020 כדלהלן:

"אחת ההחלטות של היום – שהוצעה ונוסחה על ידי סוריה – מגנה את ישראל בכזב על "צעדי דיכוי" נגד אזרחים סורים ברמת הגולן." "זהו רק המעשה האחרון בתיאטרון האבסורד של האו"ם ".

ההחלטה מגנה את ישראל על כך שהיא מחזיקה ברמת הגולן ודורשת מישראל להעביר את האדמה ואת אזרחיה לסוריה.

 "אחרי שהמשטר הסורי הרג חצי מיליון מהעם שלה, איך יכול האו"ם לקרוא למסור יותר אנשים לשלטונו של אסד? ההחלטה היא פגומה מבחינה מוסרית ואבסורדי מבחינה הגיונית".

"ההחלטות היום מתיימרות לדאוג לפלסטינים, אך האו"ם אינו מודע ליותר מ-3,000 פלסטינים שנטבחו, נהפכו לנכים וגורשו על ידי כוחותיו של אסד".

"הפארסה היום בעצרת הכללית מדגישה עובדה פשוטה: לרוב האוטומטי של האו"ם אין עניין באמת לעזור לפלסטינים, ולא בהגנה על זכויות האדם של אף אחד; מטרת הגינויים הפולחניים והדו–צדדיים הללו היא להפוך את ישראל לשעיר לעזאזל".

"התקיפה הלא פרופורציונלית של האו"ם נגד המדינה היהודית מערערת את האמינות המוסדית של מה שאמור להיות גוף בינלאומי נטול פניות. פוליטיזציה סלקטיביות פוגעות בכוונותיהם של מייסדי הארגון, ושוחקות את הבטחת מגילת האו"ם ליחס שווה לכל המדינות הגדולות והקטנות".[ix]

הוועדה השלישית של העצרת הכללית

 בעוד שנטל "ההוקעה" של ישראל שמור לוועדה הרביעית המיוחדת לעניינים פוליטיים והקולוניאליזציה,  גם לוועדה השלישית העוסקת בזכויות אדם, זכויות חברתיות, הומניטריות ותרבותיות, יש החלטה שנתית משלה המגנה את ישראל, תחת סעיף בסדר היום שכותרתו "זכותם של עמים להגדרה עצמית " (סעיף 71).

החלטה זו, בחסות "הכנופיה" הרגילה של משטרים מדכאים – אנגולה, הרפובליקה העממית של קוריאה, מצרים, סוריה, ונצואלה ווייטנאם, אך עם תמיכה גם על ידי כמה מדינות "נורמליות" כמו סין, צ'ילה, צרפת והולנד, ונתמכת גם על ידי האיחוד האירופי ומדינות מערביות אחרות מאשרת מחדש את זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית, כולל הזכות ל-"מדינת פלסטין העצמאית".[x]

עם זאת, הפיסקה השמינית בהקדמה להחלטה מדגישה את הדחיפות בהגעה ללא דיחוי "להסדר שלום הוגן, מתמשך ומקיף בין הצדדים הפלסטיניים והישראליים, המבוסס על ההחלטות הרלוונטיות של האו"ם, כללי מדריד, לרבות עקרון של שטחים תמורת שלום, יוזמת השלום הערבית ומפת הדרכים של הקוורטט לפתרון קבע של שתי מדינות לסכסוך הישראלי–פלסטיני.. "

מבחינה הגיונית, היות שלפי ההחלטה, היעד של השגת " מדינה עצמאית של פלסטין " הוא חלק אינטיגרלי של אותו " הסדר שלום מקיף ומתמשך בין הפלסטיניים  והישראליים ", נראה שההחלטה היא בלתי הגיונית וסותרת את עצמה, שכן היא מנסה להשפיע ולקבוע מראש את התוצאה של אותו תהליך מו"מ לשלום.

נשאלת השאלה איך אותן המדינות והארגונים החתומות כעדים על הסכמי אוסלו (1991-3) כולל רוסיה, האיחוד האירופי, מצרים, נורבגיה וירדן,  כמו גם האו"ם עצמו שתמך שוב ושוב בהסכמי אוסלו, מתיישרים עם ההיגיון ההפוך הזה?

Moments after Canada's Justin Trudeau government voted for the U.N.'s “Palestinian self-determination“ resolution, his rep said they'd never single out Israel. Yet that's exactly what the resolution does.

Out of 24 UNGA country-specific resolutions this year, 17 target Israel. https://t.co/5YHkSt5pNj pic.twitter.com/nuUowlReze

— Hillel Neuer (@HillelNeuer) November 19, 2020

הסוכנויות המיוחדות של האו"ם

 בעוד שהאו"ם, שהוא המוסד המרכזי של הקהילה הבינלאומית, קובע את הטון באותה חגיגת "הוקעה" שנתית של ישראל, הסוכנויות המיוחדות של האו"ם והגופים הקשורים לארגון, שבסיסם בז'נבה, אינם נשארים הרחק מאחור.

ניתן להניח כי הסוכנויות המיוחדות של האו"ם,   כפי שהשם מרמז, תעדפנה לשמור על מומחיותן המקצועית, אמינותן וכבודן,  ולמקד את פעילותן לתחום המקצועי בו הן מתיימרות לעסוק.

אבל אותה "כנופיה" של מדינות וגופים חסרי אחריות, דואגת להתייצב גם בפני הסוכנויות המיוחדות של האו"ם תוך זלזול ופגיעה באופי המקצועי שלהן, במטרה לשמה הוקמו, וזאת על מנת "להזריק פוליטיזציה" על ידי גינויים של ישראל על כל נושא בעל זיקה, ולו מינימלית, לתחום המקצועי של הסוכנות.

הסוכנויות המיוחדות הנגועות ב"וירוס העויינות כלפי ישראל" הן: ארגון העבודה הבינלאומי (ILO), ארגון הבריאות (WHO), חינוך, מדע ותרבות (אונסק"ו), פיתוח תעשייתי (UNIDO), תעופה אזרחית בינלאומית (ICAO), עניינים ימיים (IMO), מזון וחקלאות (FAO), סחר ופיתוח (UNCTAD), פיתוח (UNDP),   קרן המטבע הבינלאומית, תקשורת (ITU), תיירות (WTO), דואר (UPU), קניין רוחני (WIPO), מטאורולוגיה (WMO), משטרה (INTERPOL) ואנרגיה אטומית (IAEA).

ארגון הבריאות העולמי

הדוגמה האחרונה להתעללות ומניפולציה כזו היא ההחלטה של עצרת הבריאות העולמית ה-73 מיום 11 לנובמבר 2020 שכותרתה "תנאי בריאות בשטח הפלסטיני הכבוש, לרבות מזרח ירושלים, ובגולן הסורי הכבוש".החלטה זו היא תעתיק מדויק של ההחלטה שאומצה בעצרת הבריאות העולמית ה-72 במאי 2019.

החלטה זו נתקבלה בתמיכת 78 מדינות, מול 14 מדינות שהתנגדו (בריטניה, אוסטרליה, ברזיל, צ'כיה, גרמניה, הונדורס, הונגריה, ישראל, סלובניה, קמרון, סווזילנד ומיקרונזיה),ו- 32 מדינות שנמנעו, ו-56 מדינות שנעדרו. [xi]

ההחלטה הוגשה על ידי  אותה "כנופיה" של "מדינות חובבות בריאות" כגון  קובה, עיראק, לבנון,  קטאר, סוריה, הפלסטינים, תוניסיה וטורקיה. היא נתמכה באופן מפתיע  על ידי  צרפת,  ספרד, בלגיה, שווייץ, אירלנד, פולין, פורטוגל, יפן, הודו, ניו זילנד, לוקסמבורג ומונקו.

ההחלטה  קוראת בין היתר להענקת תמיכה לשירותי הבריאות הפלסטיניים,כולל תוכניות לבניית יכולות ממשל. היא קוראת לרכישה קבועה של חיסונים, תרופות וציוד רפואי  עבור "השטח הפלסטיני הכבוש" בהתאם למשפט ההומניטארי הבינלאומי ולנורמות ולסטנדרטים של ארגון הבריאות העולמי.

ההחלטה מבקשת גם ממנכ"ל ארגון הבריאות העולמי לספק סיוע טכני בתחום הבריאות לאוכלוסייה הסורית ב-"גולן הסורי הכבוש", וכן "סיוע טכני נחוץ על מנת לענות על הצרכים הבריאותיים של העם הפלסטיני, לרבות אסירים ועצורים, בשיתוף עם הצלב האדום הבינלאומי, כמו גם לצרכים הבריאותיים של נכים ופצועים."

ההחלטה כשלעצמה, הקוראת לתמיכה רפואית לפלסטינים, או כל החלטה הקוראת לסיוע רפואית לעמים או מדינות, אינה בעייתית כשלעצמה בקרב מדינות העוסקות בבריאות עולמית. אך הבעיה היא כי אותה החלטה היא ההחלטה הבלעדית של עצרת הבריאות העולמית המכוונת רק למדינה מסוימת אחת – ישראל. 

יש בכך משום קיומה של מניפולציה פוליטית סלקטיבית ע"י ארגון הבריאות העולמי והפרה של תום-הלב המקצועי של אותם נציגי המדינות שמשתתפים בעצרת בתקופה כל כך חיונית על מנת להתמודד עם מגפת הקורונה COVID 19.

המניפולציה עוד יותר בולטת לאור העובדה שהיא מתעלמת מהמאמצים והתיאום הנרחבים בין רשויות הבריאות הישראליות והפלסטיניות בהתמודדות עם מגפת COVID 19, והעובדה שפלסטינים מקבלים באופן קבוע טיפול בבתי חולים ישראליים, ושסורים שנפצעו במלחמת האזרחים  אף  טופלו  במוסדות בריאות ישראליים.

ברור שיש חשיבות הגורפת בכך שארגון הבריאות העולמי ירכז את כל מאמציו במאבק ב-COVID-19, בתיעדוף מקריים חיוניים אחרים ומקרי חירום גלובליים העומדים בפני הקהילה הבינלאומית, במקום להכות את ישראל.

הניצול הציני של הארגון מטיל  ספק רב באמינותו בתקופה כה חיונית.

סיכום

למרבה הצער, נראה כי פסטיבל "ההוקעה" השנתי של ישראל באו"ם ובסוכנויותיו הפך ל-"רוע מקובל" בקרב הקהילה הבינלאומית, מרבית מדינות העולם והציבור הכללי, מייחסים לכך תשומת לב מינימלית, אם בכלל.

עם זאת, בתקופה שבה השלום והנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב הולכים ומתפתחים, והמציאות העצובה של שנים שחלפו מוחלפת במציאות חדשה ואופטימית במזרח התיכון, נראה כי הגיע הזמן שהאו"ם, הסוכנויות המיוחדות שלו והמדינות החברות, יבחנו את מדיניותם ואת תהליכי קבלת ההחלטות שלהם, ויבחנו   ברצינות את מצעד ההוקעה השנתי המיותר הזה כנגד ישראל.

[i] General assembly resolutions 194(III) of 11 December 1948 and 302(IV) of 8 December 1949

[ii] Resolution 2443(XXIII) of 19 December 1968

[iii] [iii] In the present 75^th Session of the General Assembly they are published as 4^th Committee documents under the respective serial numbers A/C.4/75/L.9-L.15

[iv] A/C.4/75/L.15 on “The occupied Syrian Golan”, 11^th preambular paragraph

[v] A/C.4/75/L.13 on   “Israeli settlements” 11^th preambular paragraph

[vi] Ibid – 12^th preambular paragraph

[vii] A/C.4/75/L.14 22^nd preambular paragraph

[viii] Ibid, 24^th preambular paragraph

[ix] https://unwatch.org/138-un-nations-call-temple-mount-solely-by-muslim-name-haram-al-sharif-as-un-singles-out-israel-7-times-rest-of-world-0/

[x]  https://undocs.org/A/C.3/75/L.45

[xi] https://apps.who.int/gb/ebwha/pdf_files/WHA72-REC1/A72_2019_REC1-en.pdf#page=68