מזה זמן רב נפוצות ידיעות על ממשלה חדשה ברמאללה שעתידה להחליף את ממשלתו של מוחמד א-שתייה, כולל אותו בתפקיד. היומון "א- ראי אל- יום", המופיע בלונדון פרסם ידיעה על הממשלה הצפויה ועל פיה מי שיחליף את שתייה יהיה זיאד אבו עמרו בתפקיד רה"מ, חוסיין ש-שיח' יהיה שר הפנים, וגם ריאד אל-מאלכי הנחשב בישראל פרסונה נון גרטה יוחלף בריאד מנסור, לשר לענייני ירושלים צפוי להתמנות בנו של פיסל חוסייני, עבד אל-קאדר, הנושא של שמו של סבו האגדי, ממפקדי הפלסטינים במלחמת השחרור של ישראל שהרג בקרב בקסטל.
אם הידיעה הזאת נכונה פירוש הדבר שהרשות הפלסטינית רוצה לנצל את חילופי הממשלות בישראל כדי להיפתח לישראל ולפתוח עמה דף חדש.
מוחמד א-שתייה היה מראשי המתנגדים להסכמי אוסלו וביחוד להסכמים הכלכליים המאוגדים בפרוטוקולים של פריס שקבעו את ישראל והרשות כמעטפת מכס אחת ואת השקל כמטבע של הרשות. א-שתייה באחרונה בחן שוב את החלפת השקל במטבע פלסטיני ואת האופציה של ביטקוין, אבל נסוג לנוכח הקשיים של הכלכלה הפלסטינית לנוכח הפסקת הסיוע מבחוץ, וניכוי התשלומים למשפחות הטרור מהעברות הכספים.
לזיאד אבו עמרו אין שום אמירה בכיוון הזה. זאת לא האג'נדה שלו, ואין לצפות שידחוף בקנאות כזאת את הנתק מישראל. אדרבא, הוא יהיה קשוב לסקטור הפרטי שילחץ לקשר טוב יותר מישראל, אותו סקטור שלחץ לפיטורי א-שתייה.
מינויו של אבו עמרו, עזתי במקורו, גם קורץ לחמאס, מכיוון שהיה שר החוץ בממשלת חמאס הראשונה של איסמעיל הנייה, אבל אחרי הפילוג מחמאס העדיף לעבור לרמאללה.
זה רק טבעי שחוסיין א-שיח', בכיר פת"ח, הידוע בתמיכתו בקשר עם ישראל, ועמד מאחורי עסקת החיסונים שנפלה בסופו של דבר בגלל א-שתייה, יהיה שר הפנים- כלומר: חיזוק שיתוף הפעולה הבטחוני עם ישראל.
מעניין גם מינויו הצפוי של עבד אל-חוסייני לשר לענייני ירושלים. מי שמייצג היום את פת"ח במזרח ירושלים אלה פעילי התנזים שללא מעט מהם יש קשר לעולם התחתון. סוחרי מזרח ירושלים מסויגים מהם והבחירה בהם לא הוסיפה לרמאללה כבוד במזרח ירושלים.
מינויו של בן אחת המשפחות המכובדות ביותר נועדה לתקן את הטעות ההיא, ויכולה לבשר את בקשת הרשות בהמשך לדרוש את פתיחתו מחדש של האוריינט האוס, בסיס פעולתו של פיסל חוסייני שנסגר בעקבות גל הטרור במערב ירושלים באינתיפאדת אל-אקסא. אין לצפות שישראל תאשר זאת, אבל זאת כוונת הרשות הפלסטינית, ויש להמתין ולראות כיצד עניין זה יתפתח.
מי שמחליף את ריאד מאלכי הוא לאוו דווקא שר החוץ החדש, אלא שר העבודה החדש – שהר סעד. מדוע? כי שהר סעד ידוע בהתנגדותו הפומבית ל BDS והתנגש בגלוי עם א-שתייה בעניין סגירת מרכזי התעשייה של ישראל בשטחים. אם יסגרו את המפעלים האלה – מי ייתן למשפחות האלה פרנסה? התריס ברדיו פלסטין.
בעוד מאלכי קידם את ה BDS שהר סעד מסמל הפסקת המדיניות הזאת – לפחות בשטחי הרשות הפלסטינית.
שר החוץ החדש הרשמי הוא ריאד מנסור הממונה היום על השמצת ישראל במוסדות הבינלאומיים, ומכאן שבעוד ה DDS בהיבט של הגדה ייפסק, הרי המערכה נגד הלגיטימיות של ישראל תימשך במלוא עוזה.
יש להזכיר – זו ידיעה בעיתון. עדיין לא הודעה רשמית. יכול להיות שזאת רק עמדה של אגף מסויים ברמאללה, וגם זה איתות שיש לשים אליו לב.
