שופט בית המשפט העליון, מני מזוז, העניק אמש ארכה של שלשה חודשים למדינה ולוואקף, כדי להשיב לעתירה לבג"ץ של תנועת 'רגבים', התובעת לאכוף על המדינה מימוש מיידי של הצו לסגירת מתחם שער הרחמים. במהלך השבועות האחרונים, מנסים כידוע המוסלמים להפוך את המתחם למסגד חמישי בהר, והם אינם מצייתים להנחיות המשטרה והמדינה שמנסים למנוע זאת.
משמעות החלטת השופט מזוז היא מתן שיקול דעת רחב מאד למדינה, האם ומתי לממש את צו הסגירה המכוון נגד המתחם. המדינה, באמצעות המשטרה, היא שביקשה מבית משפט השלום בירושלים, להאריך את צו הסגירה נגד המתחם ולפני ימים אחדים בית משפט השלום נעתר לבקשתה. הצו הוצא במקור לפני כ-15 שנה, לאחר שהתברר שבמקום פועלת עמותה הקשורה לחמאס. המדינה הודיעה לבית משפט השלום בירושלים, שאם המתחם לא יסגר, קיים חשש שחמאס יתקע יתד מחודשת בהר.
עתירת תנועת רגבים לבג"ץ , שבעניינה התקבלה אתמול החלטת השופט מזוז מכוונת נגד ראש הממשלה נתניהו, היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, השרים ארדן ורגב, ומפכ"ל משטרת ישראל, לאור מה שמוגדר על ידה: "המשך התפרעות הוואקף המוסלמי במתחם שער הרחמים בהר הבית, והניסיונות האלימים והמתמשכים להקים מסגד במקום". התנועה ביקשה כאמור מבג"ץ שיורה למדינה לאכוף את צו הסגירה למקום.
לפני שבוע פנתה רגבים לראש הממשלה בדרישה למנוע את הפגיעה במתחם העתיק, בקביעה כי כל שינוי של הסטטוס קוו צריך להיעשות באופן שיוויוני, בדומה למתווה הנוכחות המשותפת ליהודים ומוסלמים המתקיים עשרות שנים במערת המכפלה.
בתחילת השבוע בית משפט השלום הוציא כאמור לבקשת המדינה, צו המורה על סגירת המתחם עד להודעה חדשה, אולם אנשי הוואקף פרצו את השערים מחדש, וממשיכים במאבקם שנועד להשמיש את מהתחם, שהיו סגור כ-15 שנה – כמסגד חמישי בהר.
בכתב העתירה מודגש כי הר הבית הינו המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, עובדה שקיבלה ביטוי משפטי גם בסדרת פסיקות של בג"ץ, וכי הוא מהווה גם אתר עתיקות ומורשת עולמי, כזה שכל שינוי בו דורש אישור מיוחד של וועדת שרים, בהתאם לחוק העתיקות.
עוד מודגש כי לאורך השנים "מתחם "שער הרחמים" מעולם לא שימש כמסגד תפילה, לא בעשרות השנים האחרונות מאז הקמת מדינת ישראל ואף לא לפני מאות שנים, וכי בהפיכת המבנה הקדום למסגד, נוצר מצב בו רק הציבור המוסלמי יוכל להשתמש במקום, ואילו מהציבור היהודי תמשיך להימנע אפשרות זו, והכל תוך פגיעה עצומה הן בזכותו היסודית של הציבור היהודי לשוויון והן בסטטוס קוו שחל במקום"
כך, על פי העתירה, "כבש" הוואקף המוסלמי בשנת 1996 את אורוות שלמה שלא שימשו קודם כמסגד מעולם, וכך "כבש" בשנת 1998 את מעבר שערי חולדה שהוא מבנה מקורי מימי בית שני ועוד, והכל תוך שיתוף פעולה בפועל או בשתיקה של 'המשיבים' אשר נכנעו לעבריינות ואלימות אנשי הוואקף", כותבים עורכי הדין אבי סגל ויעל סינמון. "גם במקרה זה, אפשרו 'המשיבים' בדיעבד לאנשי הוואקף את המשך השימוש במתחם "שער הרחמים", תוך שהאלימות השתלמה, והחוטא יוצא נשכר".
העתירה נחתמת בבקשה כי בית המשפט יוציא צו ביניים המורה למדינה למנוע את המשך הכניסה והשימוש למתחם "שער הרחמים", עד למתן פסק דין סופי בעתירה; צו ארעי נגד הוואקף האוסר עליו את הכניסה והשימוש במתחם, וצו נוסף המורה למשטרה לאכוף את הצו כנגד הוואקף.
