הצטרפו לטלגרם שלנו – לחץ כאן
שפירא, בן ה–70, הוא תת־אלוף במילואים שעשה את רוב שירותו הצבאי בחטיבת המחקר באגף המודיעין. כקצין צעיר באמ"ן הוא הספיק לבקר בלבנון כחצי שנה לפני המלחמה, במסגרת המגעים החשאיים שהוביל המוסד עם הפלנגות. שנה לאחריה, התמנה לרכז את המחקר על השיעים בענף לבנון של חטיבת המחקר. ב–1989 הקים את הענף האיראני באמ"ן, ובדרך הספיק לכתוב עבודת MA ("לדעתי, הראשונה שנכתבה בישראל") על חיזבאללה ואחר כך דוקטורט באוניברסיטת תל אביב. בין יתר תפקידיו היה גם עוזר ראש אמ"ן למחקר ובהמשך מזכירו הצבאי של בנימין נתניהו, בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה. השנה פירסם ספר באנגלית, "Hezbollah: Between Iran and Lebanon", בהוצאת מרכז דיין באוניברסיטת תל אביב. זו מהדורה מחודשת ומורחבת של ספרו המצוין על הארגון, שיצא בעברית ב–2006. שפירא משמש כיום כחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.
"באיראן ב–1979, אחרי המהפכה, התקבלה החלטה של הנהגת מועצת המהפכה בראשות האייתוללה חומייני", הוא אומר. "הם קבעו שצריך לייצא את המהפכה למרחב הערבי והמוסלמי. התפיסה האיראנית היתה: נקים תנועות איסלאמיות ברחבי העולם שיכירו בעקרון הנאמנות למנהיג הרוחני באיראן. כדי לבנות תנועה כזו נדרשה לאיראן מדינה שיש בה גם עדה שיעית גדולה וגם מתאפשרת בה יכולת פעולה איראנית. לבנון היתה מדינה כזו. חומייני היה בקשרים עם לבנון עוד בשנות ה–60 וה–70. ב–1963, כאשר ישב בעיראק, נעצרו אנשי דת שיעים וחומייני היה בקשר עם מוסא סאדר, המנהיג הדתי השיעי הלבנוני, כדי שזה יפעל לשחרורם. בשנות ה–70 לבנון כבר שימשה כור ההיתוך של האופוזיציה האיראנית בחו"ל".
"אמנם משנות ה–70 ואילך התחולל מאבק שליטה בדרום לבנון בין השיעים לפלסטינים, אבל זה לא הפריע לשני הצדדים לקיים אימונים צבאיים משותפים. מוסא סאדר ופעיל איראני בשם ד"ר מוסטפא צ'מראן הקימו בלבנון כוח צבאי ראשון של מה שהם קראו לו תנועת המקופחים, שהפכה ב–1974 לאמל. במקביל, איראנים באו ללבנון להתאמן בנשק במחנות הפליטים הפלסטיניים, לצד אנשי אמל. מבין הפעילים האלה שהתאמנו במחנות בלבנון צמחה שדרת הפיקוד העיקרית של משמרות המהפכה. צ'מראן עצמו התמנה לשר ההגנה הראשון של הרפובליקה האיסלאמית באיראן מיד אחרי המהפכה. בימי המהפכה אפילו הוטסו לוחמי אמל לאיראן כדי לסייע במאבק נגד הצבא".
הדעה המקובלת, שאהוד ברק הוא אחד ממבטאיה המרכזיים, גורסת שהתסבוכת בלבנון היא מעשה ידינו. "זה עורבא פרח", טוען שפירא. "ההחלטה האיראנית על הקמת החיזבאללה נפלה בטהרן שלוש שנים לפני המלחמה"
אבל אמל, לפי שפירא, ראתה עצמה בעיקר תנועה לבנונית. סאדר גם לא הכיר בסמכותו הדתית העליונה של חומייני, ובלשכתו היו תלויים דיוקנאות של מנהיגי השיעים בעיראק, לא באיראן. "באוגוסט 1981", אומר שפירא, "נשלח מקורב לחומייני, עלי אכבר מוחתשמי, להיות שגריר איראן בדמשק. התפקיד העיקרי שלו היה להקים תנועה איסלאמית שיעית בלבנון שתהיה נאמנה לחומייני, כי על אמל אי־אפשר לסמוך".
"זה עורבא פרח. ההחלטה האיראנית התקבלה כאמור כשלוש שנים לפני המלחמה. הפלישה הישראלית ללבנון לא היתה טריגר להקמת הארגון. אני מוכן לקבל ששהותנו שם נסכה שמן בגלגלי המהפכה. אנחנו היינו הקטליזטור, סיפקנו להם רצון והצדקה לקיומם. כך היה קל יותר לגייס לוחמים שיעים לשורותיהם. אבל צריך להיות ישרים עם עצמנו. חיזבאללה לא קם בגללנו, בגלל הפלישה. שרון והמוסד הכניסו את ישראל להרפתקה בלבנון, אבל לא יצרו את חיזבאללה".
שפירא מספר כי קרא לאחרונה ראיון עם בכיר באגף המודיעין שדיבר על הזהות הלבנונית של חיזבאללה. "בעיניי, זה מופרך", טוען שפירא. "הדבר היחיד שלבנוני אצל חסן נסראללה הוא תעודת הזהות שלו. למרות שנסראללה נולד בלבנון, ההשתייכות והנאמנות שלו הם לאיראן. הוא חלק מהמערכת האיראנית, שותף פעיל בגיבוש המדיניות, אם כי בסוף האיראנים הם שקובעים מה לעשות. להבדיל מסאדר ואנשי אמל שבאו בעקבותיו, התמונות שתלויות במשרדים של בכירי חיזבאללה הן של חומייני והמנהיג הרוחני שירש אותו, עלי חמינאי".
2014 הוא דוגמה טובה לכך. באותה עת, ארגון דאעש השתלט על העיר מוסול בצפון עיראק. מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, הגנרל קאסם סולימאני, הגיע לביירות וערך פגישה לילית עם נסראללה. הוא ביקש ממנו: עד מחר בבוקר תן לי 120 מדריכים־לוחמים שיסייעו למיליציות השיעיות שנלחמות בדאעש בעיראק. נסראללה גייס עד הבוקר רק 60 איש, אנשי כוח העילית רדוואן של חיזבאללה ששהו בסוריה. הגנרל האיראני אמר לו שאינו עוזב את ביירות עד שנסראללה ייעתר לבקשתו. בסוף הוא קיבל את מה שרצה. נסראללה סיפר על כך בעצמו אחרי מות סולימאני (שנהרג בינואר 2020 בפעולת התנקשות אמריקאית בעיראק — ע"ה)".
הלוחם המיתולוגי
שפירא מספר כי ההשקעה האיראנית הראשונית התמקדה באימון כוח שיבצע פיגועים, וישמש כמיליציה הצבאית השיעית. "הרעיון היה שהכוח הצבאי יעסוק בהתנגדות לישראל בלבנון ואחר כך, מ–85', באזור הביטחון שאליו נסוג צה"ל בדרום לבנון. המאמץ השני היה להקים חברה אזרחית תומכת של העדה השיעית, שמספקת את כל צורכי החברה הלוחמת, מגני ילדים ועד מרפאות, בתי חולים, סופרמרקטים, תחנות דלק ואפילו כספומטים שיעקפו את השיטה הבנקאית הלבנונית. נסראללה אמר זאת במפורש: כל עוד יש כסף באיראן, יהיה כסף בלבנון. התקציב של חיזבאללה מגיע משם. ישנן קרנות איראניות למשפחות חללים, לנפגעים, לבניית פרויקטים. הקרנות הללו לא כפופות לאוצר האיראני או הלבנוני אלא למשמרות המהפכה. חיזבאללה עובד בשני ראשים, כשעיקר המאמץ הוא צבאי. המטרה היא לאפשר לאיראן גישה לישראל דרך תקריות בגבול המשותף ושיגור רקטות ולהפעיל את הזירה הלבנונית בהתאם לאינטרסים האיראניים".
מה ידעו בישראל על חיזבאללה, על העדה השיעית בכלל, בשנים הראשונות?
"עד 1989, סיום מלחמת איראן־עיראק, באיראן עסקה רק חוליה בתוך מדור 'שאר העולם' בחטיבת המחקר, שהתמקדה במעצמות ובמדינות שמחוץ למזרח התיכון. היו שם רב־סרן ועוד כמה חוקרים. רק בסיום המלחמה התחלנו לרכז מאמץ מודיעיני באיסוף וניתוח חומר על איראן. כעבור כמה חודשים לקח אותי ראש אמ"ן, אמנון ליפקין־שחק, לתדרך את ראש הממשלה, יצחק שמיר, על איראן. אמנון הקציב לי חמש־שבע דקות. שמיר בסוף הקשיב במשך 20 דקות. ואז הוא שואל אותי: אז מה איראן רוצה מלבנון? אמרתי: בוא נתחיל מההתחלה. אמנון נתן לי בעיטה מתחת לשולחן. הסברתי לראש הממשלה: יש שם להט מהפכני — לשנות את החברה המרונית־נוצרית ולהגיע לדומיננטיות שיעית בלבנון. הגבול המשותף עם ישראל הוא יתד לג'יהאד נגדנו. שמיר שאל: הם רציניים? אמרתי: בוודאי".
"אם נסראללה יחלה או ימות, האשם סאפי א־דין, ראש המועצה המבצעת של השורא, יהיה כנראה מחליפו. איראן מטפחת אותו כיורש עתידי. אני לא יודע אם זה טוב או רע לפגוע בנסראללה, אבל שלוש דקות אחרי שהוא יחוסל, יימצא לו מחליף"
מה היה תפקידו של עימאד מורנייה שנחשב לרמטכ"ל של חיזבאללה ועל פי הפרסומים נהרג בפעולה ישראלית־אמריקאית בדמשק ב–2008? הוא מצטייר כדמות מרתקת.
"הוא נולד ב–1962. וכבר כנער צעיר החל את דרכו במחנות האימונים של הארגונים הפלסטיניים. הוא התבלט מהר מאוד כנער נבון. בין היתר הוא קרא את כתבי טרוצקי והיה מושפע מהוגי דעות וארגונים מהשמאל. אמא שלו רצתה בכלל שיהיה איש דת, אבל בגיל 15 הוא הלך לפלסטינים וביקש להתאמן שם כחלק מקבוצה איסלאמית. ב–1980 שלטון הבעת' העיראקי ניסה להתנקש בחיי מוחמד חוסיין פדלאללה, המנהיג הרוחני השיעי. בעקבות זה הוקמה יחידת אבטחה סביבו, בראשות מורנייה, שהיה אז בן 18 בלבד. זו מיליציה די חובבנית בשלב הזה אבל היא מבססת את הקשר עם שירותי המודיעין של משמרות המהפכה והם מזהים את הפוטנציאל של מורנייה עוד לפני מלחמת לבנון הראשונה. כשצה"ל פולש ללבנון ומתקדם לכיוון ביירות, ביוני 82', עשרות לוחמים שיעים ופלסטינים מציבים מארב ליד חלדה במבואות הדרומיים של העיר. את החבורה הזאת מובילים מורנייה וחבריו עלי דיב ומוסטפא באדר א־דין. דיב מצליח להשתלט על נגמ"ש צה"לי אחרי שהם הורגים חייל או שניים ולוקח את הרכב המשוריין לסיבוב במחנה פליטים סמוך. במיתולוגיה שלהם, זו פעולה הירואית ראשונה".
ומה חיזק את מעמדו של מורנייה לאחר מכן?
ערב כניסת צה"ל לביירות, מוחסן מוסאווי, מיופה הכוח האיראני בלבנון נסע עם איראנים נוספים לבעל בק, כדי לפגוש שם את המפקד המקומי של משמרות המהפכה. הם התארגנו שם לקראת הוצאת חומר מסווג מהשגרירות האיראנית בביירות, כי חששו שהישראלים יגיעו אליו. בדרכם חזרה לביירות, כוח של פלנגות עצר אותם וירה בארבעת האיראנים. מורנייה שחשב שהם נחטפו, החליט לחטוף בן ערובה בתקווה לשחררם. הוא חטף את דיוויד דוג', נשיא האוניברסיטה האמריקאית בביירות, בטענה שהוא בכלל סוכן CIA. בסוף שיחררו אותו אחרי לחצים, אבל האיראנים רושמים לפניהם את היכולת של מורנייה לבצע מהלך כזה תוך זמן קצר".
לדברי שפירא, באותה שנה מורנייה גם מביא בשורה חדשה לעולם הטרור. "הוא מגייס פעיל לביצוע פיגוע התאבדות ואף מצליח לקבל לשם כך אישור הלכתי, פאתווה, מאיש דת שיעי. עלי דיב משיג להם מכונית פז'ו 504 לבנה והם מניחים מטעני חבלה במשקל כמה עשרות קילוגרמים של חומר נפץ בתוך הדלתות. כך, בנובמבר 82', מתרחש אסון צור הראשון, שבו עשרות חיילי צה"ל, שוטרי מג"ב ואנשי שב"כ נהרגו בפיצוץ מכונית תופת שבה נוהג המתאבד. ישראל במשך זמן רב לא מודה שמדובר בפיגוע התאבדות ומשכנעת את עצמה שמדובר באסון כתוצאה מפיצוץ בלוני גז, אף שהרקע מתבהר די מהר ואפילו ידועה זהותו של המתאבד. בתוך כמה חודשים, מורנייה מצליח לחטוף אמריקאי בכיר ולהרוג עשרות ישראלים בפעולה ראשונה מסוגה. האיראנים מתרשמים עמוקות. הוא מתקבל בטהרן אצל משמרות המהפכה כמו כוכב, יושב זמן רב בטהרן ולומד פרסית. הוא חתיכת רוצח קר רוח, יוצא דופן בכישוריו. התפתח סביבו פולחן אישיות. הוא מוצג כדמות מופת של מרטיר שיעי, לוחם מיתולוגי".
ואחרי ההתנקשות בחיי מורנייה באדר א־דין מקבל חלק מסמכויותיו?
"כן, אבל בהמשך האיראנים הם אלה שמחליטים לחסל אותו ב–2016. לכאורה הוא נהרג בפיצוץ סמוך לשדה התעופה של דמשק ויש כל מיני האשמות נגד ישראל. בפועל, האיראנים כעסו עליו שלא סיפק את הסחורה שהבטיח להם, ולא העביר די לוחמי חיזבאללה למלחמה בסוריה. היו גם עניינים עם נשים ועם הברחות סמים, אבל העבירה העיקרית היתה אי־ציות לסולימאני. ההתנקשות היא החלטה איראנית שמוכתבת לנסראללה, ומעידה על יחסי הכוחות האמיתיים בין הצדדים. מי שרצח את באדר א־דין הוא ראש יחידת האבטחה של נסראללה.
אגב, אותו באדר א־דין הוא שאחראי לאסון השייטת, בספטמבר 1997. זו היתה פעולה של הקומנדו הימי בחוף אנסרייה בדרום לבנון, שנהרגו בה 12 לוחמים. הייתי אז מזכירו הצבאי של נתניהו. בהתחלה, איש לא ידע למה זה קרה. הכי נורא היה שוועדות חקירה צבאיות קבעו שמדובר כנראה בהתפוצצות של מטענים שנשאו עליהם הלוחמים. איש מאיתנו עוד לא דיבר אז על מארב מתוכנן של חיזבאללה. רק כעבור שנים נסראללה חשף זאת לראשונה. הם פירסמו בהמשך את צילומי המזל"ט הישראלי שתיעד את אזור הפעולה לפני הגעת השייטת. התברר שהמזל"ט שידר בתדר לא מוצפן. אנחנו לא העלינו בדעתנו שהם קולטים את השידורים ויכולים לפענחם, באמצעות ציוד איראני שהם קיבלו זמן לא רב קודם לכן. הם ראו שאנחנו מתעניינים באזור והניחו שיש שם נתיב כניסה מתוכנן של הכוח. באדר א־דין השכיב מארב. הם לא ידעו תאריך, רק מיקום משוער. אנשי חיזבאללה הציבו שם מארב כל לילה. אחרי שבועיים, כוח השייטת הגיע, הופתע והלוחמים נהרגו".
כך שידרגנו את חיזבאללה
ב–1992 נקלע שפירא, במקרה ושלא בטובתו, למהלך ישראלי מוזר — ההתנקשות בחיי מזכ"ל חיזבאללה, עבאס מוסאווי. ההתנקשות הקפיצה לראש הארגון מנהיג מוכשר יותר לאין־שיעור, נסראללה. זה היה, אומר שפירא, "החיסול הפרטאצ'י ביותר בהיסטוריה". זמן קצר קודם לכן נהרגו שלושה חיילי צה"ל בפיגוע במחנה אוהלים ליד ואדי עארה, שנודע כ"ליל הקלשונים". הרוצחים היו בכלל ערבים מישראל, פעילים בתנועה האיסלאמית. אבל לדבריו, "היתה באוויר תאוות נקם שלא היה לה קשר לזהות המבצעים. הדם רתח, כמו שקורה בתקופה האחרונה אחרי הפיגועים".
שפירא, כמומחה לשיעים, זומן לעדכן את בכירי צה"ל על טקסי האבל השיעיים, לאחר שהתקבל מידע שמוסאווי עשוי להגיע לעיירה ג'יבשית בדרום לבנון, מצפון לאזור הביטחון, כדי להשתתף באזכרה לפעיל הארגון שנהרג כמה שנים קודם לכן בתקיפה ישראלית. "באמ"ן רצו לעקוב אחר הנסיעה שלו דרומה ואולי לאסוף מידע לקראת חטיפה אפשרית, אם הוא יבוא לטקס גם בשנה שלאחר מכן. אבל אז אני שומע מישהו אומר לאהוד ברק, שהיה הרמטכ"ל: זו הזדמנות להוריד אותו. התחלחלתי. אמרתי: יהיו לכך משמעויות שבכלל לא בחנו, כמו למשל פיגוע בחו"ל. זה טירוף. בואו נדון בזה. פטרו אותי כהיסטרי. אני זוכר את ברק עומד בחמ"ל ראש אמ"ן ומחזיק שני טלפונים מוצפנים. באחד מהם הוא דיבר עם מפקד חיל האוויר, אביהו בן־נון ובשני ניסה להשיג את יצחק שמיר".
את ההתנקשות בחיי מזכ"ל חיזבאללה הקודם, עבאס מוסאווי, שפירא מכנה "החיסול הפרטאצ'י ביותר בהיסטוריה". "באמ"ן עקבו אחרי הנסיעות שלו כדי לאסוף מידע. אבל אז אני שומע מישהו אומר לאהוד ברק: זו הזדמנות להוריד אותו. התחלחלתי. אמרתי: זה טירוף. בואו נדון בזה. פטרו אותי כהיסטרי"
אבל ראש הממשלה, כמנהגו, ישן צהריים ולאנשיו לקח זמן להעירו או שלא רצו לעשות זאת. "ברק המשיך ללחוץ שנותר חלון זמנים מצומצם לפעולה. עד היום לא ברור לי אם שמיר אישר בכלל, אבל שמעתי את ברק אומר לבן־נון: אביהו, תדליקו אותם. לימים שאלתי את משה ארנס, שהיה שר הביטחון, מדוע אושרה הפעולה. הוא אמר שלא היה מודע כלל לכך שהיא עלולה להיות בעייתית. כך עלו מוסאווי, אשתו וילדו הקטן השמימה בלי דיון ובלי שום בחינה של ההשלכות, למרות שנאמר במפורש שייתכן פיגוע בחו"ל. עבר זמן אחרי ההתנקשות ולא אירע פיגוע וכבר התחילו ללעוג לי שאני מפחיד סתם. אבל סביב תום 40 ימי האבל, פוצצה השגרירות שלנו בארגנטינה. אמרתי ישר: אלה מורנייה והאיראנים. הוא לא יכול לגייס לבדו מתאבד ולהבריח חומר נפץ תקני לבואנוס איירס. לשם כך נדרשת עזרה דרך השגרירות שלהם.
"עוד קודם לכן, בליל ההתנקשות במוסאווי, חיזבאללה ירה לראשונה קטיושות לשטח ישראל, לגליל, ולא רק לאזור הביטחון. היו כללי משחק עד אז, והם הופרו. מבחינתי זה אירוע מכונן. אילתרנו מבצע בלי לדעת כלום, לא שקלנו משמעויות. כל אנשי המבצעים עסקו בזה ורק מתי מעט מחטיבת המחקר".
ונסראללה, יורשו של מוסאווי, הוא שסיבך בהמשך את חיזבאללה וישראל במלחמת לבנון השנייה, ב–2006. בדיעבד פורסם שהאיראנים כעסו עליו כי הורה על חטיפת חיילי צה"ל בלא שביקש את אישורם.
"הערכת המצב של נסראללה גרסה שישראל תכיל את החטיפה. הוא פחות מומחה לחברה הישראלית ולקבלת ההחלטות של ההנהגה כאן מכפי שהוא חושב. הוא שהה, כמעט לאורך כל המלחמה, בחדרי מבצעים מתחת לאדמה באזור ביירות, יחד עם סולימאני ומורנייה. הוא יצא משם בתחושה שניצל מסכנת מוות, שזמנו קצוב. עד היום הוא חש שהישראלים מנסים לחסל אותו. לכן מאז הוא ממעט לצאת מעל האדמה לאירועים פומביים. יש אצלנו לעתים הערכה מופרזת לכישוריו של נסראללה. הוא גם טועה בשיקוליו ובניתוחיו. הוא לא מבין נכון את החברה הישראלית. נסראללה עדיין מדבר על קורי עכביש, כפי שעשה אחרי הנסיגה במאי 2000. והוא מתאר בנאומיו חיילים בוכים וחוסר רצון להתגייס. זה לא מה שקורה כאן".
הוא עדיין צעיר יחסית, בן 61. מדברים על יורש?
"אם נסראללה יחלה או ימות, האשם סאפי א־דין, ראש המועצה המבצעת, יהיה כנראה מחליפו כמזכ"ל הארגון. איראן מטפחת אותו כיורש עתידי. חיזבאללה ארגון מסודר. אני לא קובע אם טוב או רע לפגוע בו, אבל שלוש דקות אחרי שנסראללה יחוסל, יימצא לו מחליף".
"נסראללה אמר שלאיראנים יש 100 אלף חיילים בלבנון. זו הגזמה, אבל זו אינדיקציה לקאדרים הגדולים שחיזבאללה יכול לגייס. במלחמה הבאה נפגוש גם את חיילי לגיון הזרים השיעי שסולימאני הקים בסוריה, כולל פעילים מאפגניסטן ומפקיסטן"
בפרספקטיבה של 40 שנה ויותר, חיזבאללה מימש את היעדים שהציבו האיראנים?
"בוודאי. איראן בנתה חברה שיעית־איסלאמית חדשה בלבנון, שנאמנותה נתונה למנהיג בטהרן. והיא בנתה גם זרוע צבאית שגרמה לישראל לחשוש ממנה. זו הסיבה שהוקם ארסנל הרקטות העצום של חיזבאללה. זה נשק יום הדין, שנועד למנוע תקיפה ישראלית. בשנים האחרונות ישנם עוד שני חידושים. האחד הוא פרויקט הדיוק, שמסב רקטות טיפשות לטילים חכמים באמצעות ערכות GPS. השני נוגע לתעוזה הגוברת של חיזבאללה לדבר על מתקפה בגליל. בעבר כל המודוס אופרנדי שלהם עסק בהתגוננות מפני פלישה ישראלית, אם תתרחש. סביב 2013–2014 זה התחיל להשתנות. הם החלו לדבר על כיבוש הגליל. ב–2018 התברר שחלק מהתוכנית נשען על מתקפת פתע שתוכננה להתבצע בעתיד דרך שש המנהרות ההתקפיות שהארגון חפר במשך שנים מתחת לגבול הלבנוני, ונחשפו לבסוף על ידי צה"ל. נסראללה מדבר על כך שכל האסטרטגיה הצבאית שגיבש דוד בן־גוריון נגעה להעברת הלחימה הישראלית לשטח האויב. הוא טוען: סיכלנו את זה. הלחימה תעבור לשטח של הישראלים".
On June 6, 1982, the First Lebanon War broke out. Known as "Operation Peace for Galilee," it was launched by Israel against Palestinian terrorists based in southern Lebanon following numerous cross-border terrorist attacks on innocent Israelis… (1/2) pic.twitter.com/AzAKjTmuZs
— StandWithUs (@StandWithUs) June 6, 2021
איך תיראה, לשיטתם, מלחמת לבנון השלישית, אם תפרוץ?
"הם ינסו לתפוס שטחים שולטים אצלנו, סמוך לגבול, אפילו לחדור למוצבים כדי לתקוע דגלים, אך גם לפרוס חוליות נ"ט שיעכבו תנועה צה"לית לתוך שטחם. זו משמעות כיבוש הגליל מבחינתם, לא כיבוש השטח כולו. ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם יש עוד מנהרות. הכוח הצבאי שלהם הוא מעין גיס איראני שחונה בלבנון. כשצה"ל מדבר על צבא טרור, הוא עוד עושה להם הנחה. נסראללה אמר לפני כמה שנים בראיון שלאיראנים יש 100 אלף חיילים בלבנון. זו הגזמה, אבל יש בדברים אינדיקציה לקאדרים הגדולים שחיזבאללה יכול לגייס. לא רק לוחמים סדירים, אלא גם אנשי מילואים רבים. במלחמה הבאה, אם תפרוץ, נפגוש בלבנון גם את חיילי לגיון הזרים השיעי שסולימאני הקים בסוריה, שכוללים גם פעילים מאפגניסטן ומפקיסטן. ההתנקשויות במורנייה וסולימאני היו מכות קשות לחיזבאללה ולאיראן, אבל הן לא עצרו אותו מלהמשיך לבנות את יכולותיו הצבאיות. העימות המתמשך בין ישראל לחיזבאללה יכול לצאת מכלל שליטה בגלל מיס־קלקולציה או תהליך קבלת ההחלטות באחד משני הצדדים ובכך ליצור מצב שיהיו לו השלכות נרחבות על עתיד האזור".
לא להיות תמימים
רוב ההערכות של שפירא מקובלות על בכירי מערכת הביטחון, שעדיין נועצים בו לעתים. ועם זאת, קשה להתעלם מכך שרבים בצמרת הישראלית רואים בנסראללה כמעט גורם מרסן. בדילמות באשר להפעלת כוח מול ישראל, נסראללה נמצא בדרך כלל בקוטב הזהיר יותר, ואינו שש להידרדר לעוד מלחמה.
בשנים האחרונות מתרבים הדיווחים על שיעים שמעזים לצאת נגד הארגון וטוענים שגרם נזק לעדה.
"ישנן אמנם הסתייגויות פומביות של אנשי דת ואינטלקטואלים שיעים, אבל אין להם עוצמה אמיתית והם גם לא מאוחדים במסגרת משותפת. בכל מקום שבו נציג שיעי עצמאי מתמודד בבחירות, חיזבאללה מפוצץ לו את העצרת. היריב המרכזי של חיזבאללה בתוך העדה הוא סובחי טפיילי, המזכ"ל הראשון של הארגון שפרש משורותיו. בשלב מסוים איימו עליו ברצח והוא הפסיק לתקוף אותם בפומבי. יכולת ההרתעה של חיזבאללה אינה מאפשרת התנגדות אפקטיבית. כל מי שבונה על אלטרנטיבה שיעית לחיזבאללה, שניתן לטפחה, טועה לטעמי. זו אשליה. אין כאן דיון אקדמי תיאורטי. זה עניין של עוצמה. איראן לא תוותר על הנכס העיקרי שלה. נעשה ניסיון אמריקאי נלהב למצוא שיעים מתונים ואפילו להזרים כספים להתארגנויות שלהם בלבנון. בד בבד, הם מנסים לחזק גם את צבא לבנון. אבל זה לא יהיה צבא פרו־אמריקאי. זו תמימות. בצבא לבנון מבינים שהכוח בידי חיזבאללה ולא ייצאו נגדו".
"המשבר בלבנון קשה. המדינה על סף חדלות פירעון. אבל חיזבאללה ממשיך להתקיים כישות כלכלית נפרדת מהמדינה. הנשק עדיין עובר ומשכורות הלוחמים משולמות. לוחם בארגון מקבל כיום משכורת יותר גבוהה מזו של הרמטכ"ל הלבנוני"
אנחנו רגילים להסתכל על לבנון מנקודת מבט ביטחונית, אבל סדר היום שם בשנים האחרונות הוא אזרחי. רובו ככולו נסב סביב המשבר הכלכלי והקיפאון הפוליטי.
"המשבר אכן חריף. הכלכלה קרסה והמדינה על סף חדלות פירעון. חיזבאללה תלוי לגמרי בסיוע איראני ולכן לסנקציות האמריקאיות על איראן משמעות דרסטית גם עבורו. ועם זאת, הנשק עדיין עובר ומשכורות הלוחמים משולמות. לוחם בחיזבאללה מקבל כיום משכורת יותר גבוהה מהרמטכ"ל הלבנוני. חיזבאללה ממשיך להתקיים כישות כלכלית נפרדת מהמדינה. למרות התמוטטות הכלכלה הלבנונית, הרשת האזרחית שהקים חיזבאללה ממשיכה לפעול ולמלא את צורכי הארגון ותומכיו. מוסדות הסעד, הרפואה, הדת והתרבות של חיזבאללה ממשיכים לפעול עצמאית, כמדינה בתוך מדינה. הכספומטים של חיזבאללה ממשיכים לעבוד. הבחירות לפרלמנט, שהתקיימו בחודש שעבר, לא הביאו עמן בשורות טובות לחיזבאללה, שחלק משותפיו הפוליטיים איבדו מכוחם. אבל גם אחריהן אני מעריך שחיזבאללה ימשיך לשלוט בפוליטיקה הלבנונית. אין כאן שינוי רדיקלי במצב. שיעור ההצבעה הנמוך במיוחד, 41%, משקף ייאוש גובר והולך מהמצב ואמונה פוחתת באפשרות שניתן לשנותו באמצעים פוליטיים".
השורה התחתונה של שפירא עגומה למדי מנקודת מבט ישראלית. "המאבק על זהותה של לבנון הוכרע. לבנון נהפכה למדינה כושלת, שבה מוסדות המדינה חדלו מלתפקד, בזמן שחיזבאללה מפעיל כוח מרתיע שמסייע לו לשלוט. אין חקיקה אפשרית בפרלמנט בלעדיו ואין דרך למנות ראש ממשלה, להרכיב ממשלה או לבחור נשיא בלי אישור ברור מראש של חיזבאללה. המטרה האסטרטגית של איראן הושגה: חיזבאללה השתלט על המדינה הלבנונית דרך מוסדותיה החוקיים.
פורסם בעיתון הארץ.
