הסכם השלום עם איחוד האמירויות היווה בשורה היסטורית לא רק עבור שתי המדינות, אלא גם עבור המזרח התיכון כולו, שמסתמנת בו יותר ויותר שאיפה אזורית לקדמה ונורמליזציה.

“ההסכם הנוכחי רב־חשיבות מבחינת ההשפעה על האזור בשני המישורים העיקריים שבהם מתנהל העימות במזרח התיכון: המאבק בין המחנה הרדיקלי למחנה הפרגמטי בעולם הערבי”, טוען תא”ל במיל’ יוסי קופרווסר, ראש חטיבת המחקר באמ”ן ומנכ”ל המשרד לנושאים אסטרטגיים לשעבר, וכיום חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

“ישראל כמובן מקורבת לצד הפרגמטי. המהלך הזה מכניס אותה באופן גלוי מובהק לשם. אין צורך להיות זהיר בהתבטאויות כלפי ישראל כי זה כבר על המקפצה. ולכן האיראנים מבוהלים. הרעיון שישראל תהיה נוכחת במפרץ הפרסי כשהיא לצד הפרגמטים, והגבלת חופש הפעולה של איראן כנציגת המחנה הרדיקלי – מדאיגים אותם מאוד. גם טורקיה, שמובילה מחנה רדיקלי של האחים המוסלמים, מודאגת מהתחזקות הפרגמטים. זה מחליש את קטאר, בעלת בריתה. הטורקים רואים במהלך הזה מכפיל כוח מול קטאר, וזה יגרום לתעוזה גדולה יותר של איחוד האמירויות מול קטאר כי ישראל היא כוח מאוד משמעותי”. 

 

רוב מדינות המחנה הפרגמטי, הכולל בין היתר את סעודיה, מצרים, כווית ואיחוד האמירויות, תומכות במהלך בין שבאופן גלוי ובין שסמוי. אבל השחקנית הנוספת שבלעדיה לא היה המהלך מתאפשר היא דווקא סעודיה, וכל שינוי משמעותי כרוך בהסכמתה או לפחות באי־התנגדותה.  

“ברור שהמהלך לא היה מתרחש ללא הסכמה סעודית”, אומר קופרווסר. “אני לא  מוציא מכלל אפשרות שבהמשך גם היא תצטרף להסכם. יש לסעודים עניין לחזק את טראמפ ולחבר את ישראל אליהם, כמשענת יציבה ובטוחה מבחינתם. במחנה הרדיקלי, חיזבאללה, טורקיה ואיראן מאוד מודאגות, אבל אין להן הרבה מה לעשות נגד זה. זה מהלך שחושף את המצוקה הקשה של המחנה שלהן. התעוזה של איחוד האמירויות בביצוע כזה מהלך משקפת את חולשתן, הן בגלל הקורונה, הן בגלל האמריקאים והן בגלל גורמי פנים”.

“המהלך הזה חמור מאוד מבחינת הפלסטינים כי מטרתם היא לחסל את הציונות, והעולם הערבי מצהיר בעצם שהוא מוותר על רעיון חיסול הציונות”, מוסיף קופרווסר. “זה מהלך של השלמה עם קיום ישראל כגורם חיובי וחיוני במרחב, שיש רצון לשלבו באזור ולקיים עמו יחסים. אם טראמפ ינצח בבחירות, הפלסטינים ייאלצו לעשות חושבים. במצב זה צפוי שעוד מדינות ערב יצטרפו, וזה דבר שאבו מאזן פוחד ממנו כבר שנים. תוכנית השלום הערבית קבעה שתהיה נורמליזציה רק לאחר ויתור של ישראל וקבלת התביעות הפלסטיניות, ופה יש נורמליזציה בלי יישום התוכנית. זה אסון מבחינתם. הפלסטינים ייאלצו לבחון מחדש את מטרות־העל של התנועה הלאומית הפלסטינית ולשנותן בצורה מהותית”.

“ההסכם עם איחוד האמירויות הוא שלום הרבה יותר חם מאשר עם מצרים וירדן”, מסכם קופרווסר. “פה יש סיכוי גדול יותר לנורמליזציה עם הרבה מדינות בעולם הערבי, וזה פתח גדול מאוד. אפילו נשיא לבנון לא פסל אפשרות להסכם עם ישראל. המחנה הפרגמטי הולך צעד גדול נוסף, וזה משמעותי מאוד. המהלך הנוכחי לא היה מתאפשר אלמלא היה שלום בין מצרים וישראל. המחנה המתנגד להסדר עם ישראל יצא מכל המהלך הזה מגוחך. כל אלה שטענו במשך שנים שזה בלתי אפשרי להגיע לנורמליזציה עם מדינות ערב – התגלו כמי שניסו למכור לנו איומים מפוברקים”.