נאומו של אבו מאזן בעצרת האו"ם משקף את המציאות המדינית בה אין פרטנר פלסטיני הנכון להגיע להסדר מדיני עם ישראל על בסיס של פשרה, וחושף את הפנים האמיתיות של הרשות הפלסטינית התומכת באופן גלוי בטרור כדרך מאבק לגיטימית.
יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), נשא (26 בספטמבר 2014) נאום בפני העצרת הכללית של האו"ם, אשר חשף פעם נוספת את עמדותיו הרדיקליות בנוגע לטרור ולתהליך השלום.
בנאומו אמר אבו מאזן פעם אחת בלבד את המונח "מדינת ישראל", ו-5 פעמים התייחס לישראל כ"מדינת הכיבוש", מתוכן פעמיים "מדינת הכיבוש ההתנחלותית" ומדינת הכיבוש הגזענית". 23 פעמים נוספות נזכרת המילה "הכיבוש" (או "הכיבוש ההתנחלותי"או "הכיבוש הגזעני”), ובמרבית הפעמים היא משמשת מילה נרדפת ל"מדינת ישראל".
ישראל על פי תיאוריו של אבו מאזן היא שיאו של הרוע האנושי, והמקור לטרור, להסתה,לשנאה ולקיצוניות האסלאמית השוטפת את המזרח התיכון והעולם כולו.
אבו מאזן האשים את ישראל ב"מלחמת רצח עם חדשה נגד העם הפלסטיני… השלישית שיוזמת מדינת הכיבוש הגזענית במשך חמש שנים", וכן בתכנון “נכבה” (גירוש המוני של פלסטינים) נוספת. מתקפות הטרור ושיגור אלפי הטילים מרצועת עזה לעבר ערים,מתקני כוח גרעיניים ושדה התעופה הבינלאומי של ישראל אינם נזכרים כלל בדבריו של אבו מאזן.
הוא שולל את טענה בדבר זכותה של ישראל להגנה עצמית, ומצדיק את הלחימה ופעולות הטרור שניהלו חמאס ושאר ארגוני הטרור הפלסטיניים בהדגישו, כי "העם הפלסטיני דבק בזכותו הלגיטימית להגנה עצמית נוכח מכונת המלחמה הישראלית ודבק בזכותו הלגיטימית להילחם בכיבוש הגזעני ההתנחלותי הישראלי".
אבו מאזן תובע את מיצוי הדין עם ישראל על ביצוע "פשעי מלחמה" ואינו מציג כל תביעה דומה כלפי ארגוני הטרור הפלסטיניים (ובהם ארגון 'פתח' בראשו הוא עומד) האחראים לשיגור הטילים לעבר ישובים ישראלים.
"אנו מקווים שאיש לא ינסה לסייע לכיבוש גם הפעם הזו לחמוק מפשעיו מבלי שייתן את הדין עליהם… בשם פלסטין ועמה אני מדגיש היום: לא נשכח ולא נסלח ולא נתיר שפושעי המלחמה ימלטו מעונש", אמר אבו מאזן.
נוסף על כך, האשים אבו מאזן את ישראל בסיכול שיטתי של כל אפשרות לכינונו של שלום, תוך שהוא מונה את שורה ארוכה של פעולות התורמות לכך, ובהן הבנייה בהתנחלויות, הפקעת אדמות, הריסת בתים, מבצעי הרג ומעצרים רחבי היקף, גירוש בכוח של פלסטינים מבתיהם בגדה המערבית, הידוק המצור 'הבלתי מוצדק' על רצועת עזה, ניסיון לשנות את אופיה של ירושלים תוך התמקדות במסגד אל–אקצה ופעילות'פושעת' של 'כנופיות מתנחלים גזענים וחמושים'.
בהקשר זה טוען אבו מאזן, כי ישראל מטפחת "תרבות גזענית ושיח של הסתה ושנאה",שקיבלה ביטוי בפשע המתועב והנורא, שביצעו מספר מתנחלים פשיסטים לפני מספר חודשים כאשר רצחו את הנער הירושלמי מוחמד אבו ח'דיר, ושרפו אותו בעודו חי, ואח"כ הרגו אותו. אנו מקווים שזה יזכיר להם דבר מה בהיסטוריה". במשפט האחרון רמז אבו מאזן לשואת העם היהודי במלחמת העולם השנייה.
אבו מאזן התעלם לחלוטין מהגינוי מקיר לקיר בישראל ממעשה הרצח, מתפיסת החשודים ברצח והבאת לדין, וזאת בניגוד מוחלט לדרך בה הרשות הפלסטינית נמנעת באופן שטתי מהבאתם לדין של מבצעי פיגועי טרור נגד יהודים, מהללת ומשבחת את הטרוריסטים הפלסטינים ומעניקה להם רשת ביטחון כלכלית לכל ימי חייהם.
השבח לטרור הינו מוטיב קבוע בנאומיו של אבו מאזן, וגם בנאומו האחרון באו"ם הוא חזר וכינה את כל הטרוריסטים הפלסטינים שהורשעו בדין על רצח או ניסיון רצח של יהודים "אסירי חירות", אשר הרשות הפלסטינית תובעת את שחרורם המיידי.
יתר על כן, אבו מאזן כלל אינו רואה בפיגועי הטרור שביצעו ארגוני הטרור הפלסטיניים נגד ישראל, מרצח בדקירה ועד הרג המוני בפיגוע התאבדות, כפשע מלחמה, אלא כמאבק לגיטימי העולה בקנה אחד עם החוק הבינלאומי.
וכך אמר אבו מאזן בעניין זה:
"בה בעת, אני מדגיש כי הצער, האבל, הטראומה והזעם שלנו לא יגרום לנו ולו לרגע לנטוש את האנושיות, המידות והערכים המוסריים שלנו, אלא אדרבה אנו נקפיד תמיד על כיבוד ודבקות בחוק הבינלאומי, בחוק הבינלאומי ההומניטרי ובקונצנזוס הבינלאומי, ואנו נשמור על מסורת מאבקנו הלאומי, אשר חקקו הלוחמים (פידאיון) הפלסטינים ובהם דבקנו מאז שיצאה המהפכה הפלסטינית לדרך בתחילת שנת 1965". אבו מאזן מזכיר את 1965 בה ב-1 בינואר בוצע פיגוע הטרור של ארגון 'פתח', ומצדיק את המאבק המזוין על היבטיו שבוצע מאז בידי ארגוני הטרור הפלסטיניים.
את הטרור ואת שורשי הטרור מייחס אבו מאזן לישראל, אשר לדבריו הוקמה ב-1948בחטא של גירוש תושבים פלסטינים תמימים ושלווים מבתיהם בידי "פולשים". לבד מסילוף בוטה של ההיסטוריה ופעם נוספת התעלמותו מהמאבק המזוין והטרור הפלסטיני והערבי, ניסה אבו מאזן להטיל על ישראל את האחריות לתופעת הטרור האסלאמי המיוצג ע"י המדינה האסלאמית בסוריה ובעיראק.
בנושא זה אמר אבו מאזן את הדברים הבאים:
"המשך הכיבוש ההתנחלותי ואי מימוש העם הפלסטיני את חירותו ועצמאותו… היותה של ישראל מדינה מעל לחוק, התחמקותה המתמשכת מעונש ומנשיאה בדין על התקפותיה והתגרותה ברצון ובלגיטימיות הבינלאומית, הם האחראים באופן מכריע ליצירת הקרקע הפוריה והתנאים המתאימים להתפתחות הקיצוניות השנאה והטרור באזורנו.
"בההתמודדות עם הטרור, אשר אזורנו סובל ממנו ע"י ארגונים כמו דאעש ואחרים, ואשר אין לו [לטרור] קשר כלשהו לדת האסלאם הסובלנית או לאנושיות… יש צורך ראשית להתוות אסטרטגיה כוללת ומהימנה לייבוש מקורות הטרור… נדרשים יסודות איתנים להשגת קונצנזוס מעשי, שיהפוך את המאבק בכל צורות הטרור ובכל מקום למשימה עיקרית… ויש צורך בהקשר זה ובאופן מרכזי להביא לסיום הכיבוש הישראלי של אדמתנו, אשר נחשב בעצם קיומו, בהמשכו ובפעולותיו ביטוי נתעב של טרור מדינה וחממה להסתה מתיחות ושנאה".
לאחר שהתכחש לעצם קיומו של טרור פלסטיני ושלל את טענת ישראל לזכות להגנה עצמית, אמר אבו מאזן, כי "פלסטין מתנגדת לכך שזכות עמה לחירות תהיה בת ערובה של תנאים לביטחון ישראל".
לא רק שהוא אינו מכיר בצורכי הביטחון של ישראל, הוא אף טוען כי דווקא העם הפלסטיני "הוא זה אשר נתון מדי יום לטרור של מדינת הכיבוש הגזענית והמתנחלים שלה… ו”הוא זה אשר זקוק בפועל להגנה בינלאומית מיידית".
בנאומו הציג אבו מאזן את חזון השלום שלו:
"אנו רוצים מדינת ריבונית עצמאית החיה בשלום ובונה עם שכנותיה גשרים של שיתוף פעולה המשתלם לכל הצדדים, שתכבד את ההתחייבויות, החוזים וההסכמים הבינלאומיים ואשר מקדשת את האזרחות, השוויון, שלטון החוק, זכויות האדם והפלורליזם אשר תעגן את המסורת של נאורות פלסטנית בנוגע לסובלנות דו קיום ואי הדרה, ותחזק את תרבות השלום ותפקיד האישה ותבנה מנהל יעיל המחויב למנהל תקין…
"בלתי אפשרי, ואני מדגיש בלתי אפשרי, לשוב למעגל המו"מ שלא יעסוק בלב הבעיה והשאלה המרכזית. אין אמינות ואין תועלת במו"מ שבו ישראל קובעת מראש את תוצאותיו באמצעות ההתנחלות והדיכוי של הכיבוש, ואין משמעות או תועלת ממו"מ שיעדו המוסכם לא יהיה סיום הכיבוש הישראלי והקמת מדינת פלסטין, שבירתה אל–קודס, על כל האדמות הפלסטינית אשר נכבשו במלחמת 1967, ואין ערך למו"מ שלא יהיה קשור ללוח זמנים לביצוע יעד זה…
"[קיימת] מחויבות [פלסטינית] לכינון שלום צודק במסגרת פתרון דרך מו"מ… פתרון קבע וכינון שלום צודק… סיום הכיבוש הישראלי ומימוש פתרון שתי המדינות, מדינת פלסטין שבירתה אל–קודס המזרחית על כל האדמות שנכבשו בשנת 1967 לצד מדינת ישראל,ופתרון בעיית הפליטים הפלסטינים במסגרת של פתרון צודק ומוסכם על בסיס החלטה194 כפי שצויין ביוזמת השלום הערבית, וקביעת לוח זמנים למימוש יעדים אלה. הדבר תלוי בחידוש מיידי של המו"מ בין פלסטין לישראל לשם שרטוט הגבולות ביניהן והגעה להסכם מפורט כולל ולניסוח חוזה שלום ביניהן".
דא עקא, שחזון השלום של אבו מאזן אינו משקף כוונות אמת להגיע לפשרה היסטורית עם ישראל על חלוקת הארץ לשתי מדינות החיות בדו קיום של שלום. הוא תומך בהסכם מדיני על בסיס של מו"מ, אך קובע מראש את תוצאות המו"מ כתנאי לקיומו. יתירה מכך,אבו מאזן בנאומו שיבח את הברית שכרתה הרשות הפלסטינית עם חמאס ועם שאר ארגוני הטרור הפלסטיניים על הקמת ממשלת אחדות לאומית, ומעשה זה מעיד לא על קבלת ארגוני הטרור את הדרך המדינית אלא דווקא את הליכתו של אבו מאזן לקראתם.
חמאס שולט ללא מיצרים ברצועת עזה ובחודשים האחרונים ניסה להפיל את משטרו של אבו מאזן בגדה המערבית, תכנית שסוכלה בידי שירותי הביטחון של ישראל. עצמתו הצבאית של חמאס והתמיכה הרחבה לה הוא זוכה ברחוב הפלסטיני, כולל בגדה המערבית, מהווה כוח ווטו על כל הסדר מדיני המבוסס על הכרה בישראל ו/או על פשרה מדינית כלשהי.
אבו מאזן מנסה לסמא את עיני על העולם על כביכול אימוץ עמדה מדינית קונסטרוקטיבית, ואולם בפועל הוא שב וחוזר על הנוסחה בדבר "שלום צודק" ודוחה את הנוסחה הישראלית בדבר "שלום על בסיס של פשרה". נוסחת "השלום הצודק"משמעותה דבקות ללא פשרות ביישום מה שהפלסטינים מכנים "זכות השיבה" של הפליטים הפלסטינים וצאצאיהם לדורי דורות לשטח מדינת ישראל, אשר משמעותה המעשית כפיית ישראל לקבל לשטחה 5-7 מיליון פלסטינים לשטחה וטרנספר של מיליוני יהודים מישוביהם כדי לאפשר את יישוב הפלסטינים. במילים אחרות – נוסחת "השלום הצודק" היא המתכון להביא לחורבנה של מדינת ישראל, וזה הבסיס האידיאולוגי העומד ביסוד הסכם האחדות הפלסטיני בין 'פתח' לחמאס ולשאר ארגוני הטרור הפלסטיניים.
נאום אבו מאזן בערבית: http://wafa.ps/arabic/index.
התרגום לאנגלית: http://wafa.ps/arabic/index.
