עבור לתוכן העמוד
Menu

שקרי ‘הסטטוס קוו בהר הבית’ – ‘הדלק’ שהזין את ההתפרעויות בערים המעורבות

נדב שרגאי, חוקר המרכז מגלה, שלא היהודים הפרו את הסטטוס קוו בהר • המוסלמים הם שהפכו אותו על פיו בשורה של ענייני מהות, ולטובתם

רבים מהפורעים שתקפו יהודים והרסו רכוש רב בערים המעורבות בארץ בימים האחרונים, עשו זאת אחרי שהוסתו להאמין, שישראל שינתה, משנה, או מתכוונת לשנות את ‘הסטטוס קוו’ בהר הבית. זהו נדבך נוסף לעלילת הדם השקרית ‘אל-אקצא בסכנה’, שבה עסקנו רבות ב’מרכז הירושלמי’ במסגרת ספריו של החתום מעלה, ונדבך נוסף להכחשה הגורפת של מוסלמים רבים בני דורנו  את הזיקה והקשר היהודי לירושלים. גם הטענה אודות שינויים בסטטוס קוו הינה שקרית ומופרכת. העובדות מלמדות שהמציאות הפוכה: המוסלמים, הם ששינו את הסטטוס קוו בהר הבית והפכו אותו על פיו:

 

כבר בשנות ה-70 המוקדמות הם השמישו לתפילות את המבנה של כיפת הסלע, שבמקור לא נבנה כמסגד והפכו אותו למסגד שני בהר, אחרי אל אקצא. ב-1996 הם הקימו בהר מסגד שלישי, את מסגד אל מראווני שבאורוות שלמה וב-1998 – מסגד רביעי, ‘אל אקצא הקדום’, שבחללים התת קרקעיים מתחת למסגד אל- אקצא העילי. לפני שנים אחדות הוקם בהר מסגד חמישי – איזור תפילה חדש במתחם שער הרחמים. בראשית שנות האלפיים רוצפו איזורים רחבים בהר, שאף הם הושמשו כשטחי תפילה קבועים לטובת ההמונים המוסלמים. כל זה לא היה חלק מהסטטוס קוו המקורי!

שינויים בולטים נוספים שהמוסלמים ביצעו או השיגו בסטטוס קוו לטובתם:

* ירדן שב-67 הסתפקה בתשלום משכורות לעובדי הוואקף בהר, הפכה עם השנים לשותף בכיר של ישראל בניהולו, והשפעתה שם רבה: בהזדמנויות שונות היא הטילה ‘וטו’,  על דרך ההתנהלות של ישראל בהר (גם בנושאים  בטחונים) ובהזדמנויות שונות נוספות היא הטילה וטו על צעדים שונים של ישראל ב’עוטף ההר’. כתוצאה מכך נמנעת ישראל למשל מלבנות את גשר המוגרבים הקבוע שמוביל לשער הכניסה להר בחומה המערבית שלו, ומסתפקת בגשר עץ רעוע, זמני ומכוער. כתוצאה מכך ישראל גם נמנעת מפינוי פסולת בניין ואשפה מ’הכותל המערבי הקטן’, 175 מ’ צפונית לרחבת הכותל הגדול ( בלב הרובע המוסלמי) .

* ישראל חדלה מלאכוף את חוקי התכנון והבניה בהר הבית

* ישראל איבדה לאורך השנים שליטה גם בתחום האכיפה של חוקי העתיקות והשלימה לאורך שנים רבות עם הרס עתיקות בהר, הן מתקופות יהודיות והן מתקופות מוסלמיות ונוצריות.

* שערי הכותנה והשלשלת שהיו פתוחים בשנות ה-70 גם לכניסת יהודים, נסגרו בפניהם וצומצמו והוגבלו שעות ושטחי הביקור של היהודים בהר. בעבר ניתן ליהודים לבקר בהר גם בשבתות, וכן בתוך המסגדים. היום הם מנועים מכך

* בעבר נאכף בהר האיסור על הנפת דגלים בשטחו. כיום מוקפד הדבר רק כאשר מדובר בדגלי ישראל, בעוד דגלי אש”ף, הרש”פ, חמאס, חיזב אל תחריר, ולעיתים אף דאעש מונפים בהר באופן תדיר.

השינוי היחיד לטובת היהודים בהר – גידול משמעותי של מספר היהודים שמבקרים בו –  אינו נובע משינוי הסטטוס קוו בהר, אלא משינוי הפסיקה הרבנית/ההלכתית שקודם לכן מנעה מיהודים לבקר בו.

בעשורים הראשונים שלאחר מלחמת ששת הימים  היה מספר המבקרים היהודים בהר מצומצם יחסית, בשל עמדה הלכתית גורפת של מרבית הרבנים. הללו אסרו כניסת יהודים לתחום ההר, מטעמי הלכה. באותן שנים היה מדובר בהימנעות מרצון של הצד היהודי ממימוש האפשרות לבקר בהר, ולא בהנחיה של דרג מדיני או בטחוני, ואף לא במניעה מכיוון הצד המוסלמי.

הרבנים, הם שכאמור צמצמו באותם שנים את ביקורי היהודים בהר. המצב השתנה לפני כשני עשורים, כאשר הפסיקה ההלכתית השתנתה, וכאשר מאות רבות של רבנים מהזרם המרכזי של הציונות הדתית, החליטו שיהודים יכולים לבקר גם בהר הבית. התמונה שמציגים היום המוסלמים בדבר ‘כיבוש’ ההר על ידי ‘עדרי מתנחלים’, מתייחסת לגידול המשמעותי במספר המבקרים היהודים באתר, שהוא כאמור תולדה של שינוי הפסיקה ההלכתית.

להרחבה והעמקה – ראו בספרו האחרון של נדב שרגאי, טרור אל אקצא – מעלילה לדם (המרכז הירושלמי לענייני מדינה וסלע מאיר, פרק ב’ – הסטטוס קוו כאיום מדומיין)