עבור לתוכן העמוד
Menu

שיא חדש במספר המבקרים היהודים בהר הבית בחודש תשרי כ-6000

בירושלים דוחים כל ניסיון לקשור בין פרשת 'נהריים וצופר', לבין מעמדה של ירדן בהר הבית ומדגישים את נדיבותו של הסטטוס קוו בהר כלפי העולם המוסלמי

שיא חדש של מבקרים יהודים בהר הבית בחודש החגים העברי, חודש תשרי: קרוב ל-6,000 בני אדם.

בתוך עשור בלבד, עקף מספר המבקרים היהודים בהר הבית ( בעיקר בקרב הציבור הדתי) בחודש אחד, חודש החגים האחרון, חודש תשרי,  את מספר המבקרים היהודיים בהר במשך שנה שלמה:

בשנת 2009 ביקרו בהר על פי נתוני המשטרה 5,658 יהודים ורק החודש כאמור, ביקרו בהר קרוב ל-6,000 יהודים. הנתונים נמסרו על ידי ארגון ‘יראה’ שמעודד עליית יהודים להר, ואושרו על ידי גורמי בטחון. רוב המבקרים היהודים פקדו את ההר בימי חג הסוכות – כמעט 4,000 נפש. מדובר בזינוק של 42% בהשוואה למספר המבקרים בהר בחג הסוכות בשנה שעברה.

בשנים האחרונות חלה עליה תלולה במספר המבקרים היהודים בהר ובכל שנת 2019 צפוי כנראה מספר המבקרים היהודים בהר להגיע לכ-36,000 נפש.

לגידול זה כמה סיבות:

א. תהליך ארוך שנים שבמהלכו השתנתה הפסיקה ההלכתית הגורפת שאוסרת על כניסת יהודים להר הבית בדורנו. כיום ישנם למעלה מ-600 רבנים המתירים כניסת יהודים להר, בעיקר מהזרם המרכזי של הציונות הדתית ובהם הרבנים צפניה דרורי, הרב יעקב מדן ואליעזר מלמד.

ב. כתוצאה משינוי הפסיקה, גדל מספר היהודים הדתיים שמבקשים לעלות להר הבית.

ג. הדרג המדיני, בעיקר השר לבטחון פנים ארדן, וכן הדרג המקצועי במשטרה, החליטו בשנים האחרונות להיענות לאתגר ולאפשר ביקורי יהודים בהר, בהתאם לכללי הסטטוס קוו הנהוגים שם שנים רבות, משמע: ביקורים – כן, אך תפילות – לא.

נסיון ל’לינקג’ בין פרשת נהריים וצופר לבין הר הבית

ובתוך כך, חזרתם הצפויה של שטחי נהריים וצופר לירדן, עם תום 25 שנות החכירה של שטחים אלה מירדן, וסירובה של ירדן להאריך את תקופת החכירה, העלו חשש בחוגים מדיניים ללינקג’ שמנסה ירדן ליצור בין עניין זה לבין מעמדה של ירדן בהר, המעוגן בהסכם השלום עם ישראל מ-1994, ובמסגרת הבנות עם הממלכה.

ירדן חשה לאחרונה – והיא אינה מסתירה זאת –  כי הנוכחות המוגברת של יהודים בהר, על אף שמדובר בביקורים ולא בתפילות – מחלישה את מעמדה שם,  ושהדבר נזקף ל’חובתה’ בעיני העולם המוסלמי ובעיני הפלסטינים.

חוגים מדיניים בירושלים דחו את הדברים וכן את מה שמשתמע לכאורה כנסיון לנסות ולהשיג מישראל הישגים בהר הבית ושדרוג נוסף של המעמד הירדני שם, בתמורה לריכוך העמדה הירדנית בעניין נהריים וצופר. הם הדגישו, שאין לקשור שבין שני העניינים, וכי מדיניותה של ישראל בהר הבית נגזרת מסטטוס קוו רב שנים ונדיב ביותר שמאפשר ביקורים חופשיים ליהודים בהר, אך מונע מהם להתפלל שם, וזאת מתוך התחשבות ורגישות רבה בעולם המוסלמי, ובמטרה לעמעם ככל שניתן את אופיו של העימות כעימות בינדתי.