עבור לתוכן העמוד
Menu

“רשת קורי העכביש: שורשי ה-BDS ותנועת הדה לגיטימציה לישראל”

המרכז הירושלמי מתכבד לפרסם את מחקרו של ד"ר אהוד רוזן ותא"ל קופרווסר הממפה את תנועת הדה לגיטימציה נגד ישראל במדינות מפתח באירופה ובעולם • המחקר המשך ישיר למחקר משנת 2011 על שורשי התנועה בבריטניה

המחקר “רשת קורי העכביש: שורשי ה-BDS ותנועת הדה לגיטימציה לישראל” ממשיך שורה של מחקרי עומק ומיפוי שיטתי של הגורמים העומדים מאחורי קמפיין הדה-לגיטימציה של ישראל, שנעשו במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה בעשור האחרון.

לקריאת מאמרו של אלדד בק על המחקר ב”ישראל היום” – לחץ כאן.

לקריאת המחקר המלא – לחץ כאן.

המחקר מהווה את המיפוי הנרחב ביותר שנעשה עד היום של גורמים הפעילים במסע דה לגיטימציה של מדינת ישראל, דרכי פעולתם והקשרים ביניהם במספר מדינות חשובות באירופה:

צרפת – שבה הקהילה היהודית הגדולה ביבשת, בעיית האנטישמיות שבה מתגברת והאלימות כלפי יהודים עולה.

גרמניה – הכלכלה החזקה ביבשת ואחד הגורמים המרכזיים באיחוד האירופי, בעלת יחסים מיוחדים עם מדינת ישראל לאור ההיסטוריה, וגם, לפי הפלסטינים – ביתה של הקהילה הפלסטינית הגדולה ביבשת.

בלגיה – מדינה שנמצאת כבר כמה שנים בטלטלה פוליטית, שבה פועלים מספר מוסדות מרכזיים של האיחוד האירופי.

ארה”ב –שבה הקהילה היהודית הגדולה בעולם, ובעלת ברית קרובה של ישראל, שחווה גם היא בשנים האחרונות טלטלות פוליטיות.

מתוך כך, המחקר מציע להגדיר מושגי יסוד הקשורים לקמפיין השיטתי הזה שמופעל כנגד ישראל מזה כשני עשורים.

זהו קמפיין המתנהל בזירות הפוליטיות, המשפטיות, האקדמיות, התרבותיות, הדתיות והכלכליות, וכולל גם מיזמי ״פעולה ישירה״ כגון משטים, מטסים ועוד. מטרתו של הקמפיין – שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

תוצאות המחקר מציגות כי למרות ההבדלים המבניים בין המדינות שנחקרו והרכבי אוכלוסיות שונים, התמונה בכולן כמעט זהה.

להלן מספר תובנות יסוד שעולות מן המחקר:

  • איפיונם של הפעילים המובילים של הקמפיין:

 

1) שמאל רדיקלי;

2) הצד האסלאמיים, במיוחד זה המזוהה עם זרם “האחים המוסלמים”.

“האחים המוסלמים”, הינה תנועת האם של החמאס, שפעילות הגופים במדינות המערב המזוהים עם הרשת האידיאולוגית שלה – (GMB) Global Muslim Brotherhood מהווה מעטפת תמיכה פוליטית, תקשורתית וכלכלית עבורה. יש לציין כי מנהיגים בולטים של הזרם הזה ושל תנועת החמאס מקושרים גם לגורמי טרור עולמי, במיוחד עם אישים המזוהים עם ארגון הטרור אל-קאעידה;

3) שמאל רדיקלי ערבי – בדגש מיוחד על  פעילים המקושרים לחזית העממית לשחרור פלסטין (חז״ע), שמוגדרת כארגון טרור במספר מדינות באירופה;

4) גורמים מתוך הנהגת פת״ח והרשות הפלסטינית, שהיא עצמה מאפשרת לפעילות הזאת להתקיים מאחר שהיא מצטיירת כחלק מ’מאבק עממי’. (למיותר לציין כי המאבק אינו עממי ואינו מגיע מה״שטח״ אלא מקודם מ״למעלה״ על-ידי פעילים באותם מעגלים).

  • מספר הגופים, הארגונים והקואליציות שפועלים במסגרת הקמפיין הוא רב מאד, אך במקרים רבים מדובר על מספר קטן של פעילים המשוייכים לקבוצות רבות, ובמקרים רבים מדובר למעשה ב״חזיתות״ אד-הוק ולא בגופים פעילים.

 

  • מאחר שאף אחד מן הגורמים האלה אינו מקבל את קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, יש להבדיל בין קמפיין הדה-לגיטימציה נגד ישראל ובין ביקורת על מדיניות ממשלתה או לשיח על גבולותיה של ישראל – שיח שכמעט שאינו מתקיים כלל במעגלים האלה. גם במקרים הספורים שבהם עולה שיח כזה, הוא ייעשה לרב במונחים מעוממים במכוון, ומטרתו לשמש ככלי ניגוח ולא כחלק מדיון מתמשך.

 

  • שיתוף הפעולה בין הפעילים במעגלים האלה הוא טקטי ואינו אסטרטגי. לכל אחד מהפעילים סדר יום, דגשים ומטרות משלו. נקודת המוצא המשותפת לכולם היא תיאוריות פוסט-קולוניאליסטיות, שבהן ישראל נתפסת כשלוחה ״מדכאת״ מטעם ״האדם הלבן״ במזרח התיכון.

 

אם אנו בוחנים את הדברים על הרצף ההיסטורי, נוכל למקם את הדיון מעבר לוויכוח על הגדרות האנטישמיות הקלאסית והמודרנית, ותחת המטריה הרחבה של הקמפיין יכולים לחסות פעילים וזרמים שנעים בין תמיכה ב״מדינה האחת״ לאנטישמיות קלאסית וטרור. בנוסף, ניתן לגרור לתוך הקמפיין מספר גדל והולך של פעילים יהודים, במסגרת הדיון הפנים-יהודי על זהותה של מדינת ישראל, וכן של “אידיוטים שימושיים” אחרים שאינם מודעים בהכרח למטרתם האמתית של הגורמים שעומדים מאחורי הקמפיין.

 

  • המדובר בקמפיין ״היברידי״, החייב הרבה מהתקדמותו לרשתות החברתיות, ועם זאת קיימות מספר פלטפורמות חשובות שבהן נפגשים פעילי אותם מעגלים ומתאמים אסטרטגיות ודרכי פעילות. כזאת היא למשל World Social Forum (WSF), הכינוס האנטי-אימפריאליסטי השנתי, שבו כנראה נולדה גם תפיסת ה-BDS (מקורו של ה-BDS אינו פלסטיני כפי שנהוג לחשוב). ה-WSF התרחב במרוצת השנים, וכולל גם כינוסים אזוריים ועוד. פלטפורמה חשובה נוספת היא ה-Russell Tribunal on Palestine (RToP).

 

  • הקמפיין מתמקד וממונף בעיקר במרכזי כוח של החברה האזרחית: התקשורת, העולם האקדמי, מערכת המשפט הבינלאומי, ארגונים לא-ממשלתיים, איגודי עובדים, גופים שונים בעלי זהות פוליטית וזרמים כנסייתיים רלבנטיים.

 

מקורות ההשראה ודרכי הפעילות שלו נלקחים בראש ובראשונה מקמפיינים מוצלחים בעבר של תנועות שמאל רדיקלי, כגון זה נגד השלטון בדרום אפריקה, ומצד שני מהמודל של “התנגדות לא אלימה” שזוכה לעדנה בשנים האחרונות. על אותם קמפיינים נעשית אינטרפרטציה למקום בהתאם לתרבות ולהיסטוריה של אותה מדינה, כולל שימוש בפוליטיקת הזהויות ומונחים הקשורים ל”זכויות אדם”, והניסיון לרתום מיעוטים באותן מדינות שלכאורה גם הם ״מדוכאים״ בידי השלטונות.