"הדרך הטובה ביותר עבורנו [רע"מ] בשלב הזה היא השותפות הפוליטית המשפיעה, חציית הגבולות וכניסה למבצרים שניבנו ע"י המנגנונים הישראליים כנגדנו". (מנסור עבאס, ראיון ל"אלקודס אל-ערבי")
מפלגת "הרשימה הערבית המאוחדת" (רע"מ) פרצה דרך היסטורית בפוליטיקה הישראלית כאשר הייתה למפלגה הערבית הראשונה שהצטרפה לקואליציה עם מפלגות ציוניות בראשותו של נפתלי בנט.
(על המדינה היהודית ומדינת ישראל לפי דבריו של עבאס במכון וושינגטון – החל מדקה 26:00)
Read more: https://www.al-monitor.com/podcasts/mideast-researcher-jonathan-halevi-israeli-islamist-movement-guided-pragmatism-religion#ixzz7LhKTAQPV
הצטרפו לטלגרם שלנו – לחץ כאן
חבר הכנסת אחמד טיבי, מנהיג מפלגת "התנועה הערבית להתחדשות" ולשעבר יועצו לענייני ישראל של יו"ר אש"ף יאסר ערפאת, כינה את הממשלה אליה הצטרפה רע"מ "הממשלה הישראלית – פלסטינית הראשונה".
הראשון להטביע את המשפט "ממשלה ישראלית פלסטינית" היה @Ahmad_tibi, בנאום שנשא לפני ההצבעה על הצעת חוק האזרחות https://t.co/eo9kpFGaNA pic.twitter.com/6fqw4LNf45— ערוץ כנסת (@KnessetT) July 7, 2021
את המהלך הפוליטי הראשון מסוגו בתולדות מדינת ישראל של שותפות יהודית – ערבית בשלטון הוביל חבר הכנסת ד"ר מנסור עבאס, שהינו איש דת ואימאם העומד בראש רע"מ מאז 2019.
הקו הפוליטי שאימץ מנסור עבאס התפרש בקרב חוגים פוליטיים בישראל כמבטא שינוי עומק בעמדות של ההנהגה המוסלמית בישראל ביחסה למדינה, בהכרה משתמעת באופיה היהודי ובהשתלבות חיובית בחברה ובמוסדותיה.
האמנה של מפלגת רע"מ, שגובשה ב-2018 ואושרה מחדש שנה לאחר מכן בוועידת המפלגה בנצרת בראשות מנסור עבאס, מבטאת גישה עוינת ביסודה לתנועה הציונית ולמדינת ישראל ורואה ביישום "זכות השיבה" את הבסיס להשגת "שלום". להלן תרגום קטעים מהאמנה של רע"מ:
- "מדינת ישראל נולדה מהפרויקט הציוני הגזעני, הכובש; אימפריאליזם מערבי ובריטי עוין; וההשפלה והחולשה של [האומות] הערביות והאסלאמיות. אנחנו לא פוטרים את עצמנו, העם הפלסטיני, מאחריותנו ומכישלוננו להתמודד עם הפרויקט הזה".
- "הסירו את ידיכם מהעם הפלסטיני כדי שהוא יוכל להקים מדינה חופשית ועצמאית משלו, לצידה של ישראל, וכדי שהמגורשים והעקורים יוכלו לחזור למולדתם ולבתיהם ולאדמתם. או, הסכימו למדינה אחת מהנהר ועד הים, שבה שני העמים יוכלו לחיות מתחת לשמים בחופש, בשוויון, בביטחון ובשלום".
- "כולנו [מאוחדים ביד אחת] עד שהכיבוש יסתיים ותקום מדינה פלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה ובירושלים האצילה; ועד אשר המגורשים והעקורים יחזרו לבתיהם ולמולדתם".
- "תמצאו אזהרה [לגבי עתידכם מגורל] הכופרים [הצלבנים] שכבשו בכוח את הארץ במשך כמעט מאתיים שנה, עד שהם הובסו על ידי סלאח א-דין אל-איובי וחייליו".
- "ההשתתפות הפוליטית שלנו, על כל רבדיה, מהשלטון המקומי ועד לרשות המחוקקת בפרלמנט [הכנסת] וברשויות האזרחיות הרשמיות, אינה אלא ניסיון להגן על זכויותינו והאינטרסים של הקהילה הערבית-פלסטינית שלנו בפנים [ישראל], לסייע למטרה הפלסטינית שלנו, ולהתנגד להצעות המדיניות והתכניות של המפעל הציוני, מתוך לב מוסדות המדינה… אלה לכל הפחות דברי אמת הנאמרים בפני שליט רודן".
- "המטרה החשובה ביותר שלנו ביחס למדינת ישראל, ביחס לחברה הערבית הפלסטינית, היא לשמור על נוכחותנו במולדתנו, לשמר את זהותנו, ואת הזהות הערבית, האסלאמית והנוצרית של ארצנו, ולאפשר לקהילה שלנו להשיג את זכויותיה במישור האזרחי, הלאומי והדתי, ובתחום חיי היום-יום".
ניתוח התבטאויותיו של מנסור עבאס בשפה הערבית מציג תמונה מורכבת יותר. עבאס, שהינו כאמור איש דת מלומד ובקיא, מבסס את הלגיטימציה לאסטרטגיה הפוליטית שהתווה ומיישם בפועל, על אדנים אסלאמיים והוא שואב את ההשראה לה מהדרך בה פעל הנביא מוחמד.
על פי עבאס, הנביא מוחמד הדריך במעשיו את המאמינים לדבוק במידה של מתינות שאינה פונה מיד לשימוש בכוח ולאמץ אסטרטגיה רבת שלבים שבבסיסה מתן עדיפות עליונה לחיזוק הקהילה המוסלמית, כריתת בריתות (זמניות) גם עם קהילות שאינן מוסלמיות ונכונות להגיע בשעת חולשה של הקהילה המוסלמית להסכמים (טקטיים) עם הכופרים מתוך ראייה עתידית לגבור עליהם ולהכניעם.
מיקומו של סיפור ההיג'רה במשנה של עבאס
במאמר הנושא את הכותרת "דרך ההגירה (היג'רה) ממכה ודרך השיבה לפלסטין" (15 באוקטובר 2015) כתב מנסור עבאס:
"האם ניתן לעשות שימוש בציון יום השנה הנעלה הזה [להיג'רה של מוחמד ממכה] על משמעותיה וסימניה כדי להשליך על הדרך הפלסטינית שלנו ממצב של כיבוש, חולשה, עקירה ותוקפנות אל דרך חדשה שבה נטאטא את הכיבוש או נטיל עליו מצור ונצא לדרך השיבה למולדת האם פלסטין ונניף את דגל החירות והכבוד?"
סיפור ההיג'רה, ההגירה של הנביא מוחמד לעיר אל-מדינה, הקמת המדינה האסלאמית בעיר והסכם חודייביה, תופסים מקום מרכזי בחשיבה של עבאס כמודל לחיקוי עבור התנועה האסלאמית בהתמודדותה עם התנועה הציונית שהקימה את מדינת ישראל ושולטת בה כיום.
לשיטתו של עבאס, המעשה הפוליטי חייב להתבסס על האסלאם, ולא על דרך הפשט בלבד כפי שנוטים לעשות ארגונים קיצוניים, אלא על הכוונות של הוראות האסלאם בהתחשב בניתוח המצב הקיים ושאלת הרווח וההפסד הרלוונטית בכל פעולה שתינקט. דהיינו, אין סטייה כלשהי מהאמונה הדתית ומעמדות היסוד שהן היעד הבלתי משתנה, אך מתחייבת גמישות רעיונית ופוליטית, שתוכל לסלול את הדרך המהירה והיעילה ביותר להשגת היעדים שקבע האסלאם. עבאס מסביר, כי זה הבסיס הרעיוני שהוביל אותו להצטרפות לקואליציה בראשות בנט ולפיד.
סדר העדיפויות של עבאס מתמקד ראשית בחיזוק הקהילה הערבית חברתית, תרבותית, כלכלית ופוליטית באמצעות השתתפות בקבלת ההחלטות בדרג הממשלתי תוך ניצול משקלה של רע"מ כלשון המאזניים, השגת נתח תקציבי גדול המיועד לפיתוח המגזר הערבי ומימוש יעדים בתחום המאבק על הבעלות הקרקע, הזהות הלאומית ומעמדה של השפה הערבית.
רע"מ הינה מפלגת החזית של התנועה האסלאמית בישראל, אשר מייסדה מוצג כמי שהיה "נאמן לדרכו" של מייסד תנועת האחים המוסלמים חסן אל-בנא ו"אח תאום" של מייסד תנועת חמאס אחמד יאסין. עבאס אף מעיד, כי תפיסת עולמו הושפעה מהוגים ומלומדים אסלאמיים שניסו לגשר בין האסלאם לבין העולם המודרני, וכי הוא למד והפיק לקחים מהניסיונות של התנועות האסלאמיות (שלוחות של תנועת האחים המוסלמים העולמית) להשתלב במשחק הפוליטי במספר מדינות במזרח התיכון.
התנועה האסלאמית מפעילה רשת של עמותות בתחום הדת, התרבות, החברה והצדקה הפועלות להפצת מסר האסלאמי בחברה, לקרב את הציבור להשתתפות פעילה במסגדים ובפעילות אסלאמית ובכלל זה במסגד אל-אקצה, לארגן פעילות חברתית והטפה דתית באמצעות זרוע התלמידים והסטודנטים של התנועה, להושיט סיוע סוציאלי לתושבים הערבים בירושלים ובשטח ישראל, ובנוסף היא פועלת גם מחוץ לישראל באמצעות העברת סיוע הומניטרי לרצועת עזה, הגדה המערבית ומדינות ערביות שונות, בהן סוריה ולבנון.
דפוס פעילות זה מזכיר את הקמתה ברצועת עזה בשנת עזה בשנת 1973 של תנועת "אל־מוג'מע אל־אסלאמי", כשלוחה של תנועת האחים המוסלמים, על-ידי השייח' אחמד יאסין, שאף היא שמה לה רשמית למטרה לפעול בתחום הדתי והחברתי. הממשל הצבאי דחה אז את אזהרת משרד הדתות שלא להעניק הכרה חוקית לאגודה מחשש לפעילות חתרנית מצידה במסווה דתי. בשנות השמונים הקים השייח' יאסין בחסות רשת המוסדות הדתית שהקים את תנועת חמאס והזרוע הצבאית שלה.
עבדאללה נימר דרוויש, מייסד התנועה האסלאמית, כונה "האח התאום" של השייח' אחמד יאסין מייסד תנועת חמאס אשר בהכוונתו דרוויש הקים את היסודות הראשונים של התנועה האסלאמית ברהט. בכירים בתנועה האסלמאית כינו את השייח' יאסין "מנהיג ענק" ואת השייח' עבדאללה עזאם, אביו הרוחני של אוסאמה בן לאדן וממייסדי ארגון אל-קאעידה (חוסל ב-1989) "אחד המנהיגים הגדולים של התנועה".
קווי המדיניות העיקריים של רע"מ לפי מנצור עבאס:
"רע"מ לחלוטין לא ויתרה ולעולם לא תוותר על עקרון כלשהו מעקרונות היסוד הבלתי מתפשרות ומהעקרונות הדתיים, הלאומיים או החברתיים".
הח'ליפות הערבית:
בפוסט בפייסבוק שנשא את הכותרת "מבוא להבנת פרויקט 'מדינת הח'ליפות האסלאמית'" כתב עבאס (7 באוגוסט 2015):
"התנועות האסלאמיות בעלות אופי פוליטי רואות בהקמת "מדינת הח'ליפות האסלאמית" את הכותרת של הפרויקט הפוליטי שלהן… הקריאה המעשית, לא רק התיאורטית, להקמת הח'ליפות החלה בראש ובראשונה דרך תנועת האחים המוסלמים…, האם לחקר הח'ליפות האסלאמית יש קשר למה שעובר עלינו בפנים הפלסטיני? והאם זה עוזר לנו במשהו? הטענה שלי היא שכן, וצריך לפרט, להבהיר ולהוריד חלק מהנושאים לקרקע המציאות שלנו בתבונה, אחריות וחזון, ומקור הסמכות שלנו בנושא זה הוא המדינה של הנביא [מוחמד] ב[עיר] אל-מדינה, והח'ליפות של אבו בכר, עומר, עותמאן ועלי, המונהגת באמת בדרך הישר".
תכנית השלבים של רע"מ
"אנחנו בתחילת השלב השני שהינו שלב הפעלת המדיניות הערבית בזירה הפוליטית הישראלית", אמר עבאס בציינו כי נודעת לכך השפעה על האליטות הפוליטיות.
בהקשר לתוכן ומשמעות חבירתו לממשלה אמר עבאס, כי "ההבנות הכלליות רחבות יותר מההסכם הקואליציוני ואנו מתקדמים צעד אחר צעד שכן זה הסכם פוליטי. קיימת צפיה שיהיו עניינים שנוכל לקדם עם הממשלה הזו מעבר למה שקיים בהסכם (הקואליציוני)… לא כל דבר כתוב בהסכם הקואליציוני".
לדברי עבאס, רע"מ אימצה תכנית שלבים בזירה הפוליטית הישראלית שתכליתה לממש את האינטרסים של הציבור הערבי, להביא לתחילתו של שינוי במדיניות הממשלה, ולצבור כוח פוליטי שיוביל בשלבים הבאים למעורבות גדולה יותר ולהשפעה אפקטיבית גם בסוגיה הפלסטינית.
שאלת ההכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי
בשיחה עם מוחמד מג'אדלה, פרשן ערוץ 12 ומנהל ערוץ החדשות נאס, בוועידת ישראל לעסקים (21 בדצמבר 2021) נשאל מנסור עבאס: "ישראל מדינה ללא חוקה וללא גבולות, אבל היא מדינה יהודית. אתה יכול לקבל את זה כערבי?" על כך השיב עבאס: "מדינת ישראל נולדה כמדינה יהודית. זו החלטתו של העם היהודי שהוא מקים מדינה יהודית. נקודה. השאלה כיום היא לא מה הזהות של המדינה. היא ככה נולדה, היא ככה תישאר. השאלה היא מה מעמדם של האזרח הערבי ושל החברה הערבית במדינת ישראל היהודית ".
עבד אל-מאלכ דהאמשה, בכיר בתנועה האסלאמית ולשעבר יו"ר רע"מ, הבהיר, כי דברי עבאס אינם מבטאים שינוי בעמדת התנועה האסלאמית ומפלגת רע"מ. לדברי דהאמשה:
"אומרים שד"ר מנסור [עבאס] הכיר ביהדותה של המדינה… בכן, מדינת ישראל לא הייתה לגיטימית או מוכרת, לא על ידי העולם, לא על ידי הפלסטינים, ולא על ידי האומה הערבית והאסלאמית אלא כאשר הגיעה ההכרה בה ע"י ד"ר מנסור [עבאס]. מה אמר מנסור עבאס? שאת המדינה הזו הם [היהודים] הקימו עבורם והם רוצים שהיא תישאר". (עבד אל-מאלכ דהאמשה, בכיר בתנועה האסלאמית)
תביעה למימוש "הצדק" הפלסטיני
9 באוגוסט 2018 – "בהפגנה [נגד חוק הלאום] אנו נאמר, כי אדמת פלסטין היא המולדת הלאומית של העם הפלסטיני, וכי זכות ההגדרה העצמית היא זכות שורשית של העם הזה, וכי זכות השיבה אין ויתור עליה, וכי אל-קודס היא בירת מדינת פלסטין, וכי שפתנו הערבית היא שפת האדם, הזמן והמקום בפלסטין, וכי את זכויותינו האזרחיות אנו שואבים מהיותנו בעלי הזכות ותושבי הארץ. זו המשמעות של נוכחותנו כאן ביום שבת".
רע"מ תומכת בפתרון שתי המדינות על בסיס נסיגה ישראלית לגבולות ה-4 ביוני 1967 ושיבת מיליוני הפליטים וצאצאיהם במסגרת "זכות השיבה"; תביעה שמשמעותה המעשית טרנספר מסיבי של האוכלוסייה היהודית וחיסולה בפועל של מדינת ישראל.
"היהודים "פולשים"
מנסור עבאס רואה בישראל "אויב" של כל העם הפלסטיני, כולל ערביי ישראל משום שבראייתו היא כבשה אדמה פלסטינית, והוא מכנה אותה "האויב הציוני". ב-22 באוקטובר 2016 השתתף מנסור עבאס בעצרת ברמאללה תחת הכותרת "לאומנים הקוראים לשים קץ לפילוג" כנציג וועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל. בנאומו בעצרת אמר עבאס:
"הקשיבו היטב לנו: אין לכם [היהודים] זכות במסגד אל-אקצא המבורך, ואין לכם [ליהודים] זכות ברחבת אל-בוראק [רחבת הכותל המערבי], ואין לכם זכות בעיר אל-קודס [ירושלים]. אתם [היהודים] פולשים בארץ הזו. אלה הן העובדות".
ישראל -"האויב הציוני"
אחים, אחיות, אין די בכך שנאמר שהעימות [מילולית – ניגוד] המרכזי שלנו [עם ישראל] מחייב אותנו לשים קץ לפילוג, העימות המרכזי שלנו [הוא] עם אויבנו הציוני".
שלילת זכויות היסטוריות של העם היהודי בירושלים
"ספרי ההיסטוריה העתיקים וחוגי הארכיאולוגיה, כולל הישראליים, לא סיפקו כל ראיה מדעית לקיומו של מקדש שלמה במקום זה או במקום אחר. בשבועות הראשונים של הכיבוש הישראלי [הם] חפרו את רצפת המסגד מתחת לשטיח, ואם היו מוצאים דבר מה היו מפרסמים אותו. אומרים שהמקדש נהרס על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה, ואחרי שש מאות שנה הגיעו אליו המוסלמים ובנו בו את מסגד אל-אקצא שלהם. תארו לעצמכם שש מאות שנים תמימות, איש אינו מתפלל בו, איש אינו משפץ את חורבותיו, איש אינו מנקה את הלכלוך שלו, והיום הם רוצים אותו כמקדש שלהם. איזה צדק, איזו אנושיות ואיזו דת זו".
בהתבסס על אמונתו באסלאם מנכס מנסור עבאס את הר הבית והכותל המערבי לאסלאם, רואה בהם אתרים דתיים (מסגד אל-אקצה ורחבת כותל אל-בוראק), השייכים באופן בלעדי למוסלמים, ומבטל לחלוטין את משמעות הזיקה האמונית של היהודים לירושלים.
תמיכה באסירים הפלסטינים הביטחוניים ובאינתיפאדת אל–אקצה
מנסור עבאס מתייצב באופן מלא לימין האסירים והעצורים הביטחוניים הפלסטינים, שרבים מהם מרצים עונשי מאסר ארוכים בגין ביצוע פיגועי טרור נגד אזרחים ישראלים, ובכלל זה שליחת מחבלים מתאבדים. הוא שלח ברכות לכל האסירים הביטחוניים, אותם הוא כינה "אמיצים". כמו כן, הביע עבאס שמחה על שחרורה מהכלא של האסירה הביטחונית לינה ג'רבוני, שסייעה לפעילי הג'יהאד האסלאמי בניסיון לבצע פיגועי טרור בציינו, כי היא יצאה מהכלא בקומה זקופה והוכיחה, שניתן לנצח את "הכובש" למרות התמשכות תקופת "העוול והתוקפנות".
כמו כן, הביע מנסור עבאס תמיכה בלתי מסויגת בשייח' ראיד סלאח נידון מספר פעמים למאסר על עבירות של התפרעות, הסתה ותמיכה בטרור וציין שההתערבות של רוסיה בסוריה "אפשרה לאויבינו לרצוח את אחד מבכירי הסמלים של המאבק/התנגדות סמיר קונטאר". קונטאר היה טרוריסט לבנוני דרוזי, שהשתתף בפיגוע בנהריה ב-1979 וחוסל ב-2015 בעת שעסק בטרור בשליחות ארגון חזבאללה אשר האשים את ישראל בפעולת החיסול.
בכל שנה מציינת התנועה האסלאמית את פרוץ אינתיפאדת אל-אקצא בספטמבר 2000 ושבמהלכה נרצחו למעלה מאלף ישראלים באלפי פיגועי טרור, שכללו עשרות רבות של פיגועי התאבדות ופיגועי ירי, שגרמו להרג המוני של אזרחים. ב-1 באוקטובר 2016 שיתף מנסור עבאס את הודעת התנועה האסלאמית, המעלה על נס את אינתיפאדת אל-אקצא, ש"החזירה את המצפן הלאומי לכיוונו הנכון", והעלה על נס את ההקרבה של השהידים, האסירים והפצועים באינתיפאדה.
היחס אל תנועת החמאס
" למדנו מהשהידים, השהיד הנשיא יאסר ערפאת [מייסד תנועת פתח, אש"ף והרשות הפלסטינית] והשהיד השייח' אחמד יאסין [מייסד ומנהיג חמאס לשעבר] שהאחדות הפלסטינית קדושה ונדבך בעניינים הקדושים הדתיים והלאומיים. אל לנו לחלל את הדבר הקדוש הזה באמצעות הפילוג הזה."
עבאס רואה בתנועת חמאס, הזרוע הפלסטינית של תנועת האחים המוסלמים, המוגדרת כארגון טרור ע"י ישראל ומדינות רבות אחרות והן בארה"ב, האיחוד האירופי וקנדה, גורם פוליטי לגיטימי הראוי להיות משולב בהנהגה של העם הפלסטיני ובמוסדותיו הייצוגיים. הוא פעל נמרצות לקדם פיוס בין תנועת פתח לחמאס שמטרתו המוצהרת הינה להשלים את תהליך בניית המדינה הפלסטינית ולהתוות תוכנית פעולה ומאבק לאומי מאוחד נגד ישראל.
דרבון חמאס להמשיך בדרכו – במסר פומבי ייעץ מנסור עבאס לחמאס לדבוק במצע שאימץ הארגון, להופכו לתוכנית פעולה לאומית פלסטינית ולשמור על המאבק/ההתנגדות בכל האמצעים שלו כנכס לאומי. המצע של חמאס שולל את זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי בארץ ישראל והלגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל, מגדיר את הציונות כאויב של האנושות ומצדיק את המאבק בדפוסיו הנוכחיים, הווה אומר המאבק המזוין.
התקוממות מאי 2021 הייתה "מלחמת דת" העשויה בעתיד להביא לגירוש כל היהודים מפלסטין
השייח' ראיד בדיר, מנהל המוסד לפסיקת הלכה ולמחקרים אסלאמיים של התנועה האסלאמית לה כפופה מפלגת רע”מ, מציג הצעה ליישוב הסכסוך המוסלמי יהודי בארץ על בסיס דתי בהסתמך על תקדימים בהיסטוריה האסלאמית, כולל חוזה חודייביה, ולשיטתו זו הדרך היחידה ואין בילתה להשכנת שלום זמני אשר בסיומו יכריע הדור הבא על הארכתו או פתיחה במלחמה.
מאמרו של השייח' בדיר הנושא את הכותרת "הפתרון הדתי להימנע ממלחמת הדת הגדולה בין המוסלמים ל'ישראל' באמצעות הפסקת אש [הודנה] ארוכת טווח על פי תנאיו של השייח' יוסף אלקרדאווי" עשוי לסייע להבין את עמדותיו של מנסור עבאס, אשר אף הוא נסמך על עקרונות ותקדימים באסלאם ובהם חוזה חודייביה.
ההצעה של השייח' בדיר לוותה גם בתובנה דתית חשובה ולצידה אזהרה תקיפה ליהודים הישראלים באשר לגורלם בארץ ישראל. השייח' בדיר קבע, כי התקוממות ערביי ישראל בחודש מאי 2021 הייתה "מלחמת דת" מוסלמית נגד היהודים, וכי מדובר בהמחשה בזעיר אנפין של מלחמת הדת הגדולה שתתרגש אם היהודים לא יקבלו את ההסדר הדתי, ובמלחמה זו המוסלמים יגרשו את כל היהודים מהארץ במחיר דמים כבד מאוד.
הלהט"ב – "אויבי המין האנושי"
מנסור עבאס דבק בעמדה של התנועה האסלאמית בנוגע ללהט"ב העומדת בסתירה לזו של המפלגות החברות בקואליציה. ראשי התנועה האסלאמית מכנים את הלהט"ב "סוטים" ו"אויבי המין האנושי" אשר דינם נגזר ע"י לאללה להשמדה בעידן לוט ולאש הגיהנום. המאבק למען זכויות הלהט"ב מוצג כמתקפה שתכליתה להרוס את החברה הערבית השמרנית.
סיכום
תוכנית השלבים הפוליטית של התנועה האסלאמית ורע"מ בניצוחו של מנסור עבאס השיגה בחודשים הראשונים לקיומה של הקואליציה הישגים מרחיקי לכת עבור המגזר הערבי בתחומי הבניה והפיתוח, בתקציב מוגדל לרשויות המקומיות ובסיכול תוכניות ממשלתיות הנתפסות כפוגעות בזכויות התושבים הערבים.
הכוח הרב המופקד בידיו של עבאס בהיות רע"מ לשון מאזניים בקואליציה מעניק למפלגתו יכולת לקדם את המצע הרעיוני הלאומי והאסלאמי של מפלגתו, לחזק את הזיקה והנאמנות של גורמים פוליטיים מקומיים לרע"מ ולטפח בזכות רשת הארגונים החברתיים והדתיים שמפעילה התנועה האסלאמית דור חדש הנוטה יותר לאסלאם בתהליך הדרגתי של אסלאמיזציה של החברה הערבית.
מהעמדות אותן ביטא בגלוי עבאס ניתן ללמוד, כי הפרגמטיזם הינו מהלך טקטי בלבד שנועד לקדם בצורה יעילה ומהירה יותר את היעדים האסטרטגיים, שמשמעותם המעשית בנייה של חברה ערבית מלוכדת יותר תחת דגל הלאומיות והאסלאם לקראת שלב קטיפת הפירות גם בזירה המדינית, הווה אומר מהלכים תומכים בעמדת הארגונים הפלסטיניים בתחום נגד ישראל בזירה המדינית ובשטחי העימות ובדרישה לנסיגה ישראלית מלאה לקווי יוני 1967 ויישום התביעה הפלסטינית המכונה "זכות השיבה" של מיליוני פלסטינים וצאצאיהם המוגדרים "פליטים"; תביעה שמשמעותה המעשית אם תיושם חורבנה של מדינת ישראל.
לקריאת המאמר המלא לחץ – כאן
