ספק רב אם השם מוחמד סוואלחה מוכר לכם. וזאת, למרות שאיש החמאס בן ה־47 הוא דמות מפתח במערכת הדה־לגיטימציה הבינלאומית שמנהלים הפלשתינים לחיסולה של מדינת ישראל. ב־2010 היה סוואלחה ממארגני משט ה"מרמרה", שגרם לישראל נזק תדמיתי חמור ביותר. בראיון שהעניק לביטאון של חיזבאללה, חמישה חודשים לפני עצירת המשט בכוח על ידי חיילי צה"ל והריגתם של עשרה ממשתתפיו, אמר: "הפעם אנחנו מתכוונים להתעמת ישירות עם האויב הציוני". קרי, זה כלל לא נועד להיות משט סיוע הומניטרי.
לקריאת המחקר המלא – לחץ כאן.
לקריאת מבוא למחקר בשפה העברית – לחץ כאן.
סוואלחה הוא מפעיליה הראשיים באירופה של תנועת ה־BDS. הוא עובד מאחורי הקלעים, כדי לא למשוך תשומת לב שעלולה להזיק לעבודתו. בעבר הגיש תביעות דיבה נגד עיתונים בריטיים שקשרו בינו לבין פעילותו הצבאית של חמאס. עם זאת, לאחרונה נחשף שסוואלחה הוא חבר בלשכה המדינית של ארגון הטרור. בעל כורחו הוא נקלע לסערת האנטישמיות האופפת את מנהיג הלייבור, ג'רמי קורבין, שנחשף לפני ימים ספורים כמי שאירח בפרלמנט הבריטי – חצי שנה לפני שנבחר לראשות מפלגתו – כמה מנציגי חמאס בבריטניה, שהביעו תמיכה בטרור. סוואלחה הוא אחד מידידיו הקרובים ביותר של קורבין, ובכיר ברשת "האחים המוסלמים" בבריטניה, שמצאה בשמאל המקומי בעל ברית יעיל לקידום האג'נדה הרדיקלית.
"הברית האדומה־הירוקה" הזו, שאחת ממטרותיה הראשיות היא מחיקת ישראל, התפשטה מבריטניה למדינות מערביות נוספות, ובכללן ארה"ב. עם זאת, בריטניה היא עדיין הבסיס שהוביל להפיכת "האחים המוסלמים" לגוף גלובלי, שהשפעתו חורגת הרבה מעבר למזרח התיכון.
סוואלחה, יליד טובאס שבמזרח השומרון, נמלט מהגדה ב־1990 לירדן, בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה. משם הגיע ללונדון, שבה הוא מתגורר עד היום. רשויות הביטחון בישראל מייחסות לו את בניית תשתית חמאס ביהודה ושומרון, וכן תפקיד מרכזי בזרוע הצבאית של הארגון, "גדודי עז א־דין אל־קסאם". הבחירה בלונדון כעיר מקלט לא היתה מקרית: כבר בשנות ה־80 הפכה בירת הממלכה, הודות למדיניות פליטים ליברלית, למוקד משיכה עבור בכירים מתנועת "האחים המוסלמים", שהרשויות בארצותיהם בלמו אותם.
בשנות ה־90 הצטרפו אליהם פעילים מרכזיים מהזרוע הפלשתינית – חמאס. בלונדון יצרו פעילי "האחים המוסלמים", וסוואלחה ביניהם, את הבסיס לתפיסה האירופית המוטעית, ש"האחים" הם נציגי "האסלאם המתון" שיועילו לעצירת "האסלאם הרדיקלי".
מאז הגיע לבריטניה, פעל סוואלחה ללא לאות להקמת ארגונים אסלאמיים, שמטרתם להשפיע על מדיניות הפנים והחוץ של הממלכה. ב־1997 הוא ייסד את "התאחדות המוסלמים של בריטניה" (MAB), אחר כך את "היוזמה המוסלמית הבריטית" (MIB) ועמד מאחורי "הקמפיין הבינלאומי נגד תוקפנות" (גוף שבו יושבים מאות אסלאמיסטים, ובהם גם כמה ששמם נקשר לאל־קאעידה). סוואלחה גם כיהן תקופה מסוימת כחבר ב"איחוד חכמי הדת", ארגון שנועד לשמש ארגון־על ל"אחים" באירופה, ושאותו הקים המטיף והוגה הדעות יוסוף קרדאווי, ממנהיגי "האחים המוסלמים", שמקום מושבו בקטאר. כל הארגונים הללו ממלאים תפקיד מרכזי במערכת הדה־לגיטימציה לישראל.
האויב המשותף: הציונות
סוואלחה, המעורב בין היתר באיסוף תרומות לחמאס, יושב בחבר הנאמנים של "מסגד פינסבורי פארק", "מסגד הבית" של קורבין. לאחרונה פורסמה תמונה שבה נראה מנהיג הלייבור מבקר במסגד זה, הנמצא במחוז בחירתו, ומצדיע בארבע אצבעות, מחווה שהפכה לסמל עבור "האחים", לאחר הדחתו (בידי הצבא) של הנשיא הנבחר מטעמם במצרים, מוחמד מורסי.
בקרבת מסגד זה בוצע אשתקד, על ידי אזרח בריטי, פיגוע דריסה, שגרם לפציעת כעשרה מתפללים. פיגוע זה השכיח את ההיסטוריה הבעייתית מאוד של המסגד: בשנות ה־90 השתלט עליו המטיף הקיצוני אבו חמזה אל־מסרי, שהפך אותו למרכז פעילות ג'יהאדיסטי בלב לונדון, עד שזה נסגר בידי הרשויות ואבו חמזה הוסגר לארה"ב. בסיועו של קורבין השתלטו על המסגד נציגי "האחים המוסלמים", "המתונים", והמקום חזר לפעילות מלאה. כך מסייע השמאל הקיצוני הבריטי ל"אחים" להשתלט על המוסלמים בממלכה.
הצדיע כאות הזדהות את הצדעת האחים המוסלמים. קורבין (מימין) // צילום: טלגרף
"הקשר בין השמאל הקיצוני הבריטי לאחים המוסלמים הדוק", אומר תא"ל (מיל') יוסי קופרווסר, לשעבר מנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים, מחוקרי "המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה" ומעורכי מחקר "קורי העכביש: שורשי ה־BDS והדה־לגיטימציה לישראל". הוא מוסיף ש"בבריטניה הם ממציאי 'הברית הירוקה־אדומה'. שני הצדדים זיהו את מרחב המאבק נגד האויב המשותף, הציונות, והתחברו. כל הפעילות של קורבין היא תמיכה במאבק נגד הקולוניאליזם המודרני, שבא לידי ביטוי, לדעתו, בציונות. הבחירה בחמאס וב'אחים' כשותפים היא על בסיס המאבק נגד הקולוניאליזם, שלדעתם מנסה להחדיר את ערכיו לחברה האסלאמית באמצעות 'ראש הגשר' המודרני שלו, הציונות – ולכן לדבריהם אין להשלים עם קיומה של ישראל".
אירוניה היסטורית רבה טמונה בעובדה, שלונדון הפכה להיות מרכז פעילות עולמי של תנועת "האחים", שהוקמה בסוף שנות ה־20, בין היתר כדי להילחם בנוכחות הבריטית במצרים ובמזה"ת. "מה שאפשר את זה היו החירויות הבלתי מוגבלות שניתנו לפעילי 'האחים' בבריטניה", מדגיש ד"ר אהוד רוזן, גם הוא מעורכי "קורי העכביש". לדבריו, "גולי 'האחים' מפתחים פעילות בשני מקומות מרכזיים באירופה: גרמניה ובריטניה. מאז שנות ה־60 בריטניה היתה המדינה המרכזית, שאליה ברחו בכירים מ'האחים' מרחבי המזה"ת. בריטניה היא המדינה החשובה ביותר ברשת 'האחים' העולמית מחוץ למזה"ת. רוב הזמן הבריטים לא הבינו מה צומח להם מתחת לאף. תחת ממשלתו של דיוויד קמרון היה שינוי מסוים בהבנת הסכנה. התחילו לדון בשאלה האם האנשים הללו, שהצליחו למצב את עצמם בתור נציגי הקהילה המוסלמית, הם אכן מתונים. אך כרגע הטיפול בכך פסק, מאחר שבריטניה עסוקה בברקזיט".
במסווה של מתונים
תנועת "האחים" היתה קשורה למאבק לשחרור פלשתין מימיה הראשונים. "הנושא הפלשתיני היה בלב העשייה הפוליטית שלה מאז שנות ה־30, כשהם השתמשו בו גם בתור מנוף לאיחוד האומה האסלאמית, כמובן, תחת הדגל שלהם", מדגיש ד"ר רוזן, "הם לא מקבלים זרמים אחרים באסלאם. יש גם האנטישמיות הטבועה באידיאולוגיה הדתית של התנועה. זו האנטישמיות הכי קלאסית, עם תיאוריות מזימה על שליטה גלובלית של היהודים. קרדאווי, שהוזמן לדבר בעיריית לונדון על ידי מי שכיהן כראש עיר מטעם הלייבור הרדיקלי, קן ליווינגסטון, אמר שאדולף היטלר היה עונש ליהודים על החטאים שלהם".
לא מפריע לשמאל הרדיקלי לשתף פעולה עם ארגון בעל תפיסת עולם דתית ושמרנית מנוגדת לחלוטין לתפיסת עולמם?
"שני הצדדים עושים הפרדה בין התחומים. השמאל הרדיקלי רואה את האסלאם הפוליטי ככוח מאורגן, שיכול למוטט את הסדר העולמי שהם נגדו. האידיאולוגיה של 'האחים' ינקה מכל האידיאולוגיות שהתפתחו בשנות ה־30 – נאציזם, פאשיזם וקומוניזם. החוכמה של 'האחים' היא, שהם תמיד ידעו לשחק עם הצד שנראה להם כצד העולה. מצידם זה שיתוף פעולה טקטי. הבסיס לברית הזו הוא הפוסט־קולוניאליזם והתפיסה שישראל היא שלוחה של האדם הלבן והכובש. במעגלים שמניעים את נושא הדה־לגיטימציה אין בכלל דיון על גבולות, 67' או 48'. כשהם מדברים על 'כיבוש פלשתין', הם עושים זאת באופן מעומעם. אף גורם שם לא מקבל את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי".
הדיון מתמקד בג'רמי קורבין, אבל זו תופעה הרבה יותר נרחבת.
"כרגע רואים אותה גם בארה"ב. יש מועמדים אסלאמיסטים, שרצים לקונגרס מטעם הדמוקרטים וחלקם קשור לארגוני 'האחים' בארה"ב. אם וכאשר הסיפור הזה יגיע גם למפלגה הדמוקרטית (בממדים של הלייבור הבריטית; א"ב), הסיפור שם יהיה יותר מסובך. בבריטניה יש יציאה כמעט מוחלטת של כל הגופים היהודיים נגד קורבין. בארה"ב אני לגמרי לא בטוח שזה יהיה כך. בבריטניה ובמדינות אחרות יהודים ממלאים תפקיד חשוב בגופי השמאל, שמשתפים פעולה עם 'האחים'. הם מתחברים לזה מהכיוון האנטי־קולוניאליסטי. אצל היהודים האמריקנים, בעיקר הצעירים, חונכו על נושא 'תיקון עולם', ומתוך זה הם נסחפים להשקפה שישראל מדכאת את 'הילידים הפלשתינים'. זה מדאיג.
"אפשר להריח את הכיוון שאליו הולכת המפלגה הדמוקרטית. המטרה של 'האחים' היא לגרום למוסלמים להיות תחת חסותם, וחלק גדול מהמנהיגים של הרשת הזו מחוברים לטרור העולמי – כמו סוואלחה בבריטניה. אחרים מקושרים לאל־קאעידה. מבחינת 'האחים', הם האסלאם האמיתי. דובריה מציגים את עצמם כמאוד פתוחים מבחינה דתית. בסופו של דבר, הם עובדים רק בשביל עצמם. כל עוד ממשלות רואות בהם את נציגי הקהילה המוסלמית, איש לא יהיה לצד גוף מוסלמי אחר. זה עניין חשוב בתקופה שבה אנחנו רואים מוסלמים שמתחילים להביע ביקורת. מייד מאשימים אותם שהם פרו־ציונים או ממומנים על ידי האמריקנים. 'האחים' הצליחו לבנות את עצמם משנות ה־60 והלאה כנציגי הקהילה המוסלמית וראשיה, המבטאים את הקול המוסלמי האותנטי, והם לא יאפשרו שינוי במעמדם".
קופרווסר מדגיש כי "הבורות לגבי מה שעומד בבסיסו של ארגון 'האחים' ודרכי פעולתו משותפת לגורמים רבים במערב. בתוך האסלאם הקיצוני יש שני גוונים: אחד קיצוני ביותר הקורא ל'טרור עכשיו' נגד המערב, שמסמל עבורו את כל הרוע בעולם. ולצידו הקבוצה היותר גדולה ומתוחכמת, שאומרת: 'נכון, המערב הוא דבר גרוע וצריך להיאבק בו ולפעול לשנות את הסדר העולמי, אבל אנחנו כרגע לא מספיק חזקים כדי לנצח במערכה הזו, ולכן אנחנו צריכים לבנות את עצמנו בדרך אחרת'. המאבק המרכזי שלה הוא דרך ה'דעווה', השכנוע, ולא בדרך הכוח".
מחיר חלומות השלום
"התפיסה הזו המיוצגת על ידי 'האחים המוסלמים' בהתמודדות שלהם נגד המערב. לא כלפי ישראל, שנגדה מבחינתם צריך להילחם ולהרוג את היהודים גם עכשיו", אומר קופרווסר, "הגישה הזו אינה פוסלת סוג של דו־קיום זמני במערב, גם ארוך טווח. המערב סבור שאיתם ניתן לשתף פעולה נגד הקיצונים יותר, שמבצעים פיגועים. מאחר שלא היתה התמודדות על התפקיד של מי מייצג את החברה המוסלמית במערב, גם בבריטניה, הקבוצות שבאו מהמרחב האסלאמיסטי הקיצוני המתוחכם התיישבו על משבצת זו.
"בכך הם זכו ללגיטימציה שאפשרה להם להתחבר בקלות רבה עם הגופים השמאלניים, שחיפשו לעצמם גורם שאיתו אפשר להמשיך את המאבק נגד האויב המשותף. כל צד מנצל את השני. השמאל בא עם דרכי מאבק ויעדי מאבק. כך נוצר גם רעיון ה־BDS. החרם המוצלח נגד האפרטהייד, שהתלבש על מגוון רעיונות אחרים, כולל רעיונות אסלאמיסטיים קיצוניים מתוחכמים".
ישראל פספסה את ההתפתחות הזו?
"פספסה בגדול. ישראל היתה עסוקה בדברים אחרים. היו גורמים בישראל שהבינו את ההתפתחות, אבל לא קיבלו מספיק תשומת לב. חלק ניכר מתקופת האינקובציה של הדברים הללו היו השלכות נפילת בריה"מ, שפינתה הרבה מאוד אנרגיות של השמאל לכיוון הזה. התחזקות חמאס בתוך המערכת האסלאמית התרחשה בתקופה שבישראל פנטזו על מזרח תיכון חדש, ולכן היתה נטייה להקל ראש בתופעות אלו.
"האמנו שהולכים לעשות שלום, ושהוא יביא את העולם להתאהב בנו. היו לזה גם הוכחות בשטח: נקשרו יחסים עם מדינות שונות. אבל מתחת לפני השטח, במרחב האסלאמיסטי של אותן מדינות, התפתחה התפיסה שישראל היא מכלול הרוע. הדמוניזציה שמזינה את הדה־לגיטימציה והכלים של הסטנדרטים הכפולים, שמינפו רעיונות אלו, יצאו אז. כך שכשיצאנו מהאינתיפאדה השנייה, הרבה מהרעיונות האלה כבר הושרשו במערכת, ומצאנו את עצמנו בכמה אירועים שזעזעו אותנו: ה'מרמרה', דו"ח גולדסטון. שאלנו מאיפה זה בא, כי חשבנו שאוהבים אותנו.
"ברגע שהממסד הפלשתיני המרכזי נתן את ברכתו למערכה של דה־לגיטימציה, נהיה הרבה יותר קל לגורמי השמאל הקיצוניים להחדיר את הרעיונות שלהם למרכז הפוליטי. כמובן שהתקשורת הבינלאומית עזרה הרבה בדרך שבה תיארה את הסכסוך – שימוש בעלילות. הכל התפוצץ לנו בפנים. היה פה אירוע משמעותי שחייב היערכות חדשה, שהיום אנחנו בעיצומה".
פורסם לראשונה ב"ישראל היום" ע"י אלדד בק.
