עבור לתוכן העמוד
Menu

עבאס מאיים באקדח ריק מכדורים

יו"ר הרש"פ חזר להשמיע איומים על ישראל בגלל סירובה של ממשלת בנט לדון בנושא פיתרון שתי המדינות • מדובר באיומים ממוחזרים • הרחוב הפלסטיני איבד את האמון בהנהגת הרש"פ ובאיומיה, גם ישראל וממשל ביידן מבינים שמדובר בהוצאת קיטור

גורמים בכירים בפת”ח שנפגשו עם יו”ר הרש”פ, מחמוד עבאס, בימים האחרונים התרשמו כי הוא חסר אונים מבחינה מדינית נוכח הסירוב של ממשל ביידן ללחוץ על ישראל לדון בפתרון 2 המדינות. הוא העלה שוב את הנושא בפגישה עם השליח האמריקני האדי עמרו במוקאטעה ברמאללה שעסקה ברובה בנושא חיזוק הכלכלה הפלסטינית.

אולם, ספק רב אם הדבר יעזור, ממשל ביידן החליט, בשלב הזה, לעסוק בניהול הסכסוך תוך דגש על שיפור הכלכלה הפלסטינית ולא בניסיון לפתור את הסכסוך.

בגלל המצוקה המדינית שלו החל יו”ר הרש”פ באיומים על ישראל. בפגישה עם אישים מבית לחם וחברון שהתקיימה במוקאטעה ברמאללה ב-2 באוקטובר, אמר יו”ר הרש”פ כי העובדה שישראל דוחה את פתרון 2 המדינות, מאלצת את הפלסטינים ללכת לאפשרויות אחרות: דרישה לקבל את החלטת החלוקה של האו”ם, כפי שהוא נקראת “החלטת העצרת הכללית מס’ 181”, או “דרישה להקמת מדינה דמוקרטית אחת על האדמה ההיסטורית של פלסטין שבה ימומשו מלוא הזכויות הפוליטיות והאזרחיות של הפלסטינים ולא על מדינה אחת המבוססת על תמיכה בכיבוש וכפיית משטר אפרטהייד.”

בשבוע שעבר נפגש ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד א-שתייה עם קבוצה של עיתונאים מקרב ערביי ישראל ואמר להם כי ישראל איננה מעוניינת בפתרון שתי המדינות או בפתרון המדינה האחת:

” אם יישחק פתרון שתי המדינות, נחזור במהרה למשבצת הראשונה שהייתה ב-1948 ואז תהייה הנהגה פלסטינית אחת לעם הפלסטיני מהים עד הנהר”.

הוא הוסיף ואמר:” ישראל תמות מבחינה דמוגרפית מכיוון שהמאגר האנושי היהודי בעולם כבר הפך להיות חרב, המאבק על פלסטין יוכרע באמצעות מכות בזו אחר זו, לא במכה אחת, הדמוגרפיה היא אלמנט חשוב בסכסוך לכן ישראל מנסה להיפטר מרצועת עזה ולדחוף אותה לעבר מצרים”.

כבר היינו בסרט הזה, אין זו הפעם הראשונה שמחמוד עבאס משמיע את האיומים האלה,הוא מנופף באקדח ריק מכדורים. אש”פ ויתר ב- 1993 בעת שחתם על הסכם אוסלו על תוכנית החלוקה מ-1947 וקיבל את גבולות 1967, אין שום אפשרות להקים “מדינה אחת” בגלל התנגדות ישראל, הפיצול בין הגדה לרצועה והמחלוקות הקשות בין פת”ח לחמאס.

ישראל היא ששולטת מבחינה ביטחונית בכל שטחי הגדה, לאור מה שקרה ברצועת עזה לאחר ההתנתקות, שאותה ניצל חמאס ב-2007 לגרש את הרש”פ מכל רצועה ולהקים ישות טרור, אין אף ממשלה בישראל שתסכים לנסיגה ביהודה ושומרון לקווי 67, שלא לדבר על פינוי ההתנחלויות, מדובר כיום בכ-700 אלף ישראלים שמתגוררים מעבר לקו הירוק.

עבאס מנסה לסמא את בני עמו כשהוא מציע את הרעיונות האלה שהינם בלתי ישימים בעליל ולהסתיר את כישלונותיו המדיניים, תקופת כהונתו כיו”ר הרש”פ מ-2005 ועד היום הינה רצף של כישלונות מדיניים בגלל היאחזותו ב”קווים האדומים” של אש”פ וניסיונו לכפות אותם על ישראל, אין לו את הנכונות לפשרה היסטורית.

מרבית הציבור הפלסטיני בשטחי הגדה והרצועה וגם בפזורה הפלסטינית אינו מאמין לשום מילה היוצאת מפיו של מחמוד עבאס, הוא נתפס כסמל השחיתות וההיאחזות בכיסא למען רווחים כלכליים עבורו ועבור שני בניו.

אם כך מתייחסים אליו בני עמו, מדוע שישראל תתייחס ברצינות לאיומיו?

סקרי דעת הקהל הפלסטינים מצביעים על כך שמרבית הציבור הפלסטיני דוגל ב “התנגדות” כדרך לפתרון הסכסוך הישראלי הפלסטיני ולא בדרך המשא ומתן.

באחרונה ספג יו”ר הרש”פ כמה מהלומות מדיניות משפילות. הנשיא ביידן סירב לבקשתו להיפגש עמו בשולי דיוני העצרת הכללית של האו”ם, ראש הממשלה נפתלי בנט מסרב להיפגש עמו והתעלם בנאומו באו”ם מהנושא הפלסטיני,מנהיגים במדינות ערב מתחמקים מבקשתיו לבקר במדינותיהם ולהיפגש עמם, הנחמה היחידה שלו הייתה הפגישה עם שר הביטחון בני גנץ ולאחריה הפגישה עם שרי מר”ץ ניצן הורוביץ ועיסאווי פריג’.

ישראל היא קרש ההצלה של יו”ר הרש”פ מבחינה ביטחונית, כלכלית ומדינית, הנוכחות של צה”ל בשטחי הגדה ופעילות המנע של השב”כ הן שמונעות את השתלטות חמאס על שטחי הרש”פ,ישראל היא צינור החמצן שמנשים את הרש”פ באמצעות כספי המיסים שהיא מעבירה לה כל חודש.

מכל האיומים של מחמוד עבאס לא יצא שום דבר עד היום, הוא איים לבטל את הסכמי אוסלו ואת ההכרה של אש”פ בישראל, להפסיק את התיאום הביטחוני עם השב”כ וצה”ל, לבטל את הסכמי פאריז, לפרוש מתפקידו כיו”ר הרש”פ ועוד,דיבורים כמו חול בלי שום כיסוי.

לכן, לישראל אסור להתרגש מאיומיו של מחמוד עבאס, גם ממשל ביידן מבין היטב את מצבו ומסרב לקריאתו להפעיל לחץ על ישראל, עדיף שמחמוד עבאס יתרכז במה שסוכם עם הממשל בנושא שיפור הכלכלה הפלסטינית בסיוע ישראל במקום להשמיע איומים חסרי תוקף.