עבור לתוכן העמוד
Menu

סדקים בקואליציה הסונית מול איראן?

הניסיון של ארה"ב לגבש קואליציה סונית - ערבית נגד איראן, "נאט"ו ערבי" עלה על שרטון • נדמה כי כל מדינה בסופו של דבר מנסה להגן על האינטרסים שלה

גורמים ערבים אמרו לאחרונה כי מצרים נסוגה מן התוכנית להקמת ברית ביטחונית מזרח תיכונית בחסות ארה”ב הידועה בכינוי “הנאט”ו הערבי”. זו הייתה אמורה להיות תשובת המדינות הסוניות לאיום האיראני. מצרים הרשמית לא הגיבה, אבל הגורמים עלומי השם ידעו גם לומר כי היא הודיעה על כך לארה”ב ולסעודיה לפני הכנס שקיימו שתי המדינות האלה בריאד ב- 9 באפריל שאליו הוזמנו כל המשתתפות ובכללן קאטר ונועד לבחון כיצד לקדם את התוכנית. מצרים לא נכחה.

הנשיא סיסי שהגיע לוושינגטון לפגישה עם הנשיא טראמפ יומיים לאחר הכנס שוחח עם עמיתו האמריקאי על השת”פ האסטרטגי בין שתי המדינות – כך ע”פ הודעת הבית הלבן, אך לא הייתה בהודעה התייחסות לנושאים ספציפיים. לא ברור אם אכן מצרים פרשה מן התוכנית, אך נראה שלפחות בשלב זה יש לה אתגרים חשובים יותר.

התוכנית כוללת את שש מדינות המפרץ סעודיה, מדינת האמירויות, בחריין, כווית, קטאר ועומאן וגם את ירדן ומצרים. היא נועדה להקמת כוח ערבי משותף מול איראן והוגשה בזמנו לנשיא אובמה, אך הוא העדיף להמשיך במו”מ לחתימת הסכם הגרעין עם איראן והתעלם מהאינטרסים החיוניים של ערב הסעודית וישראל. ההסכם כידוע אינו מתייחס לחתרנות האיראנית באזור ולא למאמץ האיראני לבניית הטילים המסכנים לא רק את מדינות המזרח התיכון אלא גם את אירופה. יתרה מכך הוא הוא לא חייב את איראן לחסל את תכנית הגרעין ורק הקפיא אותה לעשר שנים.

התוכנית הוגשה מחדש לנשיא טראמפ כנראה לקראת או אחרי וועידת הפסגה הערבית – איסלאמית שהוא יזם שהתקיימה בריאד ב- 21 במאי 2017. גולת הכותרת בוועידה היה נאומו של טרמפ בו קרא למדינות האסלאם להיאבק בקיצוניות האיסלאמית, בארגוני הטרור האיסלאמיים ובחתרנות האיראנית. הוא הבטיח את תמיכת ארה”ב והודיע שחתם על הסכמי סחר והשקעות עם סעודיה בסכום של 350 מיליארד דולר הכוללים עסקת נשק של 110 מיליארד דולר לחיזוק ביטחונה. הקמת כוח צבאי ערבי משותף הייתה אמורה להטיל את האחריות על המאבק באיראן על מדינות ערב המאוימות ולמנוע שיגור חיילים אמריקאים פעם נוספת למזרח התיכון. במשך השנתיים האחרונות גיבשה ארה”ב בדיסקרטיות את התוכנית שהייתה אמורה להפוך לברית אסטרטגית ביטחונית, פוליטית וכלכלית בין חברותיה מול איראן בהובלת ארה”ב. יתרה מכך, ברית בסדר גודל כזה הייתה אמורה גם לשמש מחסום להשפעתן הגוברת של רוסיה וסין באזור – כך ע”פ סוכנות רויטרס שנחשפה למסמך סודי של הבית הלבן לפני שנה.

אלא שמן הרגע הראשון התעוררו בעיות. חילוקי הדעות בין המדינות גברו על המטרה שלשמה גובשה התוכנית. שבועיים לאחר הפסגה ב- 6 ביוני ניתקו סעודיה, מדינת האמירויות, בחריין ומצרים את יחסיהן הדיפלומטיים עם קטאר והטילו עליה חרם מלא בטענה שהיא משתפת פעולה עם איראן ותומכת פוליטית ופיננסית בתנועת האחים המוסלמים ובארגוני הטרור האיסלאמי. הדברים היו ידועים והרעילו בשנים האחרונות את הקשרים בין קטאר למדינות המפרץ וגם עם מצרים שהכריזה על האחים תנועת טרור. בוועידה ב- 2016  התחייבה קטאר “לחזור לשורות”, אך דבר זה לא קרה. לקטאר שת”פ ביטחוני וכלכלי עם איראן שחלק משדה נפט הגדול שלה נמצא מתחת למים הטריטוריאליים של איראן במפרץ. יש גם לקחת בחשבון שיחסי עומאן – איראן טובים והסולטאן קאבוס משמש כגורם מקשר בין מדינות המפרץ לאיראן בעיתות משבר. ספק רב אם עומאן תהיה מוכנה להשתתף בברית אסטרטגית נגד איראן ולהגביר את המתיחות עימה.

אכן מיעוט הידיעות שפורסמו בתקשורת בשנתיים האחרונות הצביע על כך כי ארה”ב נתקלת במכשולים לקידום התוכנית. ארה”ב התכוונה לקיים מפגש פסגה של כל המדינות המשתתפות בינואר האחרון כדי לאשר את התוכנית, אך דחתה אותה על רקע חילוקי הדעות. על כך התווסף מוקד של מתיחות בין מצרים לארה”ב על רקע כוונתה של מצרים לרכוש את מטוסי הקרב הרוסים החדשים אס יו 35. ימים ספורים לפני הגעתו של סיסי לבית הלבן אמר שר החוץ פומפאו בדיון בוועדת המשנה להקצבות של בית הנבחרים, על תקציב משרד החוץ, בתשובה לשאלה, כי “הבהרנו למצרים כי אם תרכוש את המטוסים האלה היא צפויה לסנקציות ע”פ החוק”.

בהתאם לגורמים הערבים המוזכרים לעיל שפורסמו בתקשורת רק אחרי הכנס שהתקיים בסודיות גמורה בריאד ב- 9 באפריל מצרים נסוגה מהשתתפותה בתוכנית, מאחר ש”היו לה ספקות ברצינותה של היוזמה שעדין לא הגיעה לכלל מסמך מפורט ומתוך חשש שהיא תגביר את המתיחות עם איראן”. נאמר גם כי מצרים חוששת כי הנשיא טראמפ לא יבחר לכהונה נוספת וכי יורשו יתכחש לתוכנית. נראה שמאחורי טענות אלה שקשה לקבלן מסתתרים האינטרסים והאתגרים החשובים של מצרים. הנשיא סיסי עסוק ביותר בקידום הכלכלה, במאבק במדינה האיסלאמית בצפון סיני, בשמירה על היציבות של ארצו ובביסוס מעמדו על רקע השינויים בחוקה שהוא מקדם. איראן אינה מהווה איום מידי. היא רחוקה גיאוגרפית וגם נמנעת מלתקוף את מצרים כפי שהיא עושה לגבי מדינות המפרץ. אין סיבה למצרים בעת הנוכחית להגביר את  המתיחות עם איראן אפילו אם בעתיד הרחוק היא מהווה איום עליה. בנוסף כל עוד קטאר לא ניתקה את קשריה עם “האחים המוסלמים” יתקשה סיסי לתאם מדיניות עם מנהיגיה במישור האסטרטגי. יוזכר שמצרים לא הייתה פעילה בקואליציה שהקימה ארה”ב למאבק במדינה האיסלאמית ולא בקואליציה שיזמה סעודיה להילחם בחות’ים בתימן. לגבי מצרים האיומים הקרובים בלוב, בסודאן ובאתיופיה חשובים יותר.

סיסי מודאג ממלחמת האזרחים בלוב שאינה נגמרת, שממנה מוברחים לסיני אמצעי לחימה וטילים ע”י הארגונים האיסלאמיים. הוא משתף פעולה, לשמירה על הגבול המשותף והארוך בין שתי המדינות, עם גנרל הפתר, מפקד הצבא הלאומי הלובי והמושל דה פקטו של מזרח לוב. גם המתרחש בסודאן מהווה מקור לחששות. הפגנות ההמונים שם והדחתו של הנשיא בשיר אינה מבשרת טובות למדינות האזור. באתיופיה הולכת ומסתיימת בנייתו של סכר “התחייה” על יובל של הנילוס הכחול המסכן את אספקת המים למצרים ובינתיים אין באופק פתרון לסכסוך בין שתי במדינות.

נראה שהקשרים המגוונים שהקימה מצרים עם רוסיה בעקבות התקררות היחסים עם הנשיא אובמה שהקפיא חלק מן הסיוע הצבאי למצרים וביטל את התמרונים המשותפים של שתי הצבאות, מקשים על חזרת האינטימיות בין שתי המדינות.

אובמה חזר ודחה את כל בקשותיו של סיסי להמשך הקשרים האסטרטגיים בין המדינות בעקבות הדחתו מן השלטון של הנשיא מורסי, איש “האחים המוסלמים”. סיסי, בצר לו פנה לרוסיה, שקפצה על ההזדמנות לחזור לתפקיד משמעותי במצרים. היא הסכימה לספק לו נשק, הליקופטרים ומטוסים, לערוך תמרונים משותפים של כוחות הצנחנים של שני הצבאות, לממן בצורה נדיבה הקמתם של ארבעה כורים גרעיניים בדבעה מערבית לאלכסנדריה, ומשתתפת בהקמת פרוייקט תעשייתי גדול ליד תעלת סואץ. יוזכר גם כי מצרים התירה לרוסים להעביר דרכה כוחות מיוחדים של רוסיה לגבול עם לוב למטרות מודיעין ויעוץ לגנרל הפתר. מצרים נאלצת איפוא לתמרן בין שתי מעצמות העל כדי לקדם את האינטרסים שלה ולכך יש כנראה מחיר.

עם כל זאת למצרים יש אינטרס עליון להמשיך לשתף פעולה עם סעודיה ומדינות המפרץ שהן בנות בריתה הטבעיות והמסייעות לה רבות בתחום הכלכלי ובמאבק נגד “האחים המוסלמים”. האינטרס שלה הוא גם בוודאי לשמור על יחסיה עם ארה”ב שם מתגוררת קהילה מצרית גדולה ושממנה היא מעוניינת להמשיך לקבל סיוע צבאי ואזרחי, השקעות וטכנולוגיה שרוסיה אינה יכולה לספק לה.

נראה אם כן שהקואליציה הסונית אומנם לא התפתחה לברית אסטרטגית ביטחונית פוליטית על בסיס הסכם מפורט חתום, אך לכל חברותיה יש אינטרס זהה לעמוד מול האיום האיראני וארה”ב תצטרך להתמודד עם מצב מורכב זה ולמצוא את הדרך לעבודה משותפת.