
הנשיא לשעבר של צרפת ואלרי ג'סקאר ד'סטן הלך לעולמו בגיל 94 מסבוכים מנגיף הקורונה.
מותו לא זכה להתעניינות מיוחדת בתקשורת הישראלית למרות ששבע שנות כהונתו היו הסוערות ביותר בתולדות יחסי ישראל-צרפת מאז שהטיל הגנרל דה גול אמברגו על משלוחי נשק למזה"ת.
מאז שנבחר לנשיא צרפת ב-10 במאי 1974 ובמהלך שבע שנות כהותו עקבתי מקרוב אחר צעדיו ומדיניותו. נפגשתי עם ג'יסקאר כמה וכמה פעמים וגם אחרי תום הכהונה שמרנו על קשר מסוים.
במהלך שלחותי בפאריס סקרתי יום יום את מדיניותו. שודרו עליו מאות כתבות וידיעות. פרסמתי גם על מדיניותו במזה"ת ועל יחסו לישראל ארבעה ספרי-מחקר.

אין ספק כי ג'סקאר היה נשיא ליברלי, דינמי ומודרני, פטריוט ואירופיל מושבע שהידק בעיקר את היחסים עם גרמניה.
הוא היה גם שונה בתכלית מקודמיו הגוליסטים והשמרנים. הוא היה מחונן, ניגן בפסנתר ובאקורדיון והיה ספורטאי ושחקן-חובב כדורגל…
ג'סקאר העז להנהיג רפורמות מרחיקות לכת בכל התחומים לרבות בתחום התקשורת. הוא ניצח בבחירות לנשיאות הודות לסגנון חדש ורענן שאימץ ממערכות בחירות אמריקניות ובמיוחד מזו של הנשיא ג'ון קנדי ורעייתו ג'קלין…משפחתו הייתה בקידמת הבמה.
ממשלתו הונהגה בתחילה על ידי ג'ק שיראק ובקרב חברייה היו חמישה שרים פרו-ישראלים ושני יהודים ניצולי שואה: סימון וייל וליאונל סטולרי. אולם, האהדה לישראל וההבטחות שניתנו לראשי הקהילה במערכת הבחירות הופרו ביודעין. השרים האלה לא השפיעו כלל על מדיניות החוץ של צרפת כי היא תמיד נסללת, נקבעת ומיושמת אך ורק על ידי נשיא הרפובליקה.

חודש אחרי כניסתו לארמון האליזה מבטל ג'סקאר את האמברגו שהטיל הגנרל דה גול על משלוחי נשק. צעד זה נעשה לא בגלל אהדתו הגדולה לישראל אלא עבור פתיחת שוק הנשק הצרפתי למדינות ערב.
ישראל התאכזבה קשות מעמדתו הפרו-ערבית של קודמו, הנשיא פומפידו, ודחתה כל בקשה של ג'סקאר לרכישת נשק צרפתי. יש לציין כי גם בימי האמברגו הצליחה ישראל בדרכים עקלקלות ובעורמה רבה להבריח נשק במזוודות הדיפלומטיות.
אז היה כבר ברור לכל כי במהלך מלחמת יום הכיפורים ואחריה הפכה ארה"ב לספקית הנשק העיקרית עבור צה"ל.
ג'סקאר היה בקי מאוד בכלכלה העולמית ובעבר היה גם שר אוצר. הוא הבין מהר מאוד שהאפשרויות שמציע השוק הערבי גדולות מאין כמותן מזו שמציעה ישראל.
משבר האנרגיה ששרר באותה תקופה הוביל את ג'סקאר- -למסקנה אחת ברורה: אין לישראל מה להציע באמתחתה מלבד מורשת מפוארת, תנ"ך עתיק יומין, ותפוחי זהב …בעוד שבעיניו, לערבים יש שטחים עצומים, נפט, גז ואורניום…
בתוך כך, יש עדיפות עליונה לצרפת לנהל יחסי ידידות ומסחר עם 21 מדינות העולם הערבי ועם מפיקות הנפט מאשר עם מדינת היהודים שטרם התאוששה ממחדלי מלחמת יום הכיפורים.
החלטות עיקריות פרו-ערביות ועוינות של הנשיא ג'סקאר
- הקמת "מכון מפואר ויוקרתי למורשת העולם הערבי" חודש אחרי כניסתו לתפקיד. במקביל מזמין ג"יסקאר לארמון האליזה את כל ראשי מדינות ערב ושרי החוץ מהמפרץ הפרסי עד מאוריטניה.
- פגישת שר החוץ של צרפת ג'אן סובניארג עם יאסר ערפאת בבירות ב-21 באוקטובר 1974.
- יוזמה צרפתית לשנוי החלטת האו"מ 242 . הדגשה להחזרת כל השטחים הכבושים ומזרח ירושלים ולהעניק לפלשתינים "זכות להגדרה עצמית".
- פעילות דיפלומטית יזומה כדי להעניק לאש"פ תואר משקיף באו"מ ולהביא את ערפאת לנאום לראשונה בעצרת הכללית ב-13 בנובמבר 1974.
- פתיחת משרד דיפלומטי של אש"פ בפאריס במרס 1975. ישראל התריעה כי המשרד יתן חסינות למחבלים ויאפשר העברת נשק וחומרי חבלה.
- הטלת חרם כלכלי על חברות בבעלות יהודית הסוחרות עם העולם הערבי.
- שחרור המחבל הפלשתיני אבו דאוד ב-17 בינואר הוא היה "המוח" של רצח 11 הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972. הסרוב המוחלט להסגירו לגרמניה או לישראל גרם למשבר חמור ביחסי שתי המדינות והשגריר בפאריס הוחזר לראשונה לירושלים.
- מכירת נשק מודרני ומטוסי מיראז' חדישים למצרים, עיראק, סעודיה,האמרויות ולוב של קאדפי.
- אספקת כור גרעיני לעיראק של סאדם חוסיין. הכור הושמד בפעולה של חיל האוויר הישראלי ביוני 1981.
- גינוי ל"מבצע יונתן" באנטבה למרות שהציל בני הערובה שהוחזקו במטוס אייר פרנס. לדברי ג'יסקאר, ישראל הפרה הבטחות לשיתוף פעולה והתנגדה למאמצים דיפלומטים. "היא נקטה בצעד כוחני שהפר את החוק הבינלאומי."
- ניתוק כמעט מוחלט של הקשרים הצבאיים והמודיעיניים.
- הענקת מקלט מדיני למנהיג הרוחני של איראן חומיני בנגוד לחוות דעת של השירותים החשאיים. הוא אפשר להפיץ תעמולה עוינת נגד השאח ונגד ישראל והיהודים. העמדת מטוס של חברת אייר פרנס לרשות חומיני שהטיסו לטהרן במרץ 1979 …וכך האיץ את המהפכה האיסלמית.
- סרוב לברך על הביקור ההיסטורי של נשיא מצרים סאדאת בירושלים וכן על חוזה השלום שנחתם עם מנחם בגין. הטענה העיקרית של ג'יסקאר הייתה: "מדובר בחתימה על חוזה שלום נפרד וחלקי בלבד שאינו מתחשב בפלשתינים".
- סרוב להזמין את ראש הממשלה מנחם בגין לבקור רשמי בפאריס וסרובו לבקר בישראל. ג'סקאר העדיף להשקיף על שטח ישראל במשקפת מעמדה ירדנית בעת שהיה בביקור עם המלך חוסיין. הצלום של ג'יסקאר עם המשקפת פורסם והופץ על ידי תנועת "ההתחדשות היהודית" בעשרות אלפי עותקים עם קריאה להחרים את ג'סקאר כי "מדיניותו מסוכנת לשלום". תמונה זו הועלתה לדיון בדו-קרב טלביזיוני שנערך בין ג'סקאר וראש האופיזציה דאז פרנסואן מיטראן, בעת מערכת הבחירות של מאי 1981. הדיון הזה הכריע למעשה את הבחירות לטובת מיטראן.
- שאננות וחוסר אונים מול גלי פעולות טרור ותקריות אנטישמיות שבוצעו בפאריס וברחבי המדינה נגד יהודים. אי רדיפה והעמדתם לדין של המחבלים ושולחיהם. התנהגותו הבלתי מובנת של ג'סקאר התאפיינה במיוחד כלפי הפיגוע בבית הכנסת שברחוב קופרניק בפאריס בו נהרגה גם הישראלית עליזה שגריר ז"ל. הפיגוע זעזע את רוב הצרפתים שיצאו בהמוניהם להפגנות ענקיות ברחובות.
מסקנות
הרשימה הארוכה של החלטות עוינות לישראל מלמדת כי בעת משבר האנרגיה דאג הנשיא וולרי ג'יסקאר דסטן בכל מחיר לאינטרסים הכלכליים של ארצו, גם אם הדבר היה כרוך בהתרפסות לעולם הערבי ובמכירת כמויות גדולות של נשק מתקדם וטכנולוגיות חדישות לרבות כור גרעיני.
מדיניותו כלפי עיראק בתקופת משטרו של סאדם חוסיין מזכירה את יחסו של הנשיא האמריקני ברק אובמה בהקשר לפרויקט האטומי של איראן. תשובותיו של ג'יסקאר לטענות הישראליות היו בהחלט דומות. הוא היה תמיד מנסה להרגיע באומרו כי "קיימים בשטח פקחים מנוסים וביטחונות שלא יאפשרו לסאדאם לייצר פצצה אטומית למטרות צבאיות. אל דאגה, אנו תמיד נהיה לצידה של ישראל!"
בהקשר לקהילה היהודית, האמין ג'סקאר כי היהודים הם חלק בלתי נפרד של העם הצרפתי. כקודמיו, הוא עשה גם הפרדה בין הקהילה לשיראל. בתוך כך,הוא העדיף לשמור על קשר הדוק ורצוף עם הרב הראשי של צרפת יעקב קפלן .
החלטתו האומללה והמסוכנת להענקת מקלט מדיני לחומיני שינתה לחלוטין את מאזן הכוחות והמצב הגיאופוליטי. היא תרמה לאי יציבות בכל המזה"ת הנמשכת עד עצם היום הזה.
החלטה בלתי שקולה זו הובילה להפלת המשטר הפרו-מערבי של השאח, חיזקה את השיעים והגבירה את יצוא המהפכה האיסלמית ופעולות הטרור באירופה. וכמובן היא עודדה הקמת החיזבאללה בלבנון, מדינה שהייתה מושבה צרפתית ונתמכת עד היום על ידי פאריס.
מדיניותה של צרפת במזה"ת ובמיוחד יחסה כלפי ישראל לא השתנה מאז ג'יסקאר. אז הודקו היחסים עם סאדאם חוסיין וערפאת והיום הם עשויים להתחזק עוד יותר עם איראן ועם אש"פ.
אין ספק כי עם כניסתו של ג'ו ביידן לבית הלבן יתהדק שתוף הפעולה עם הנשיא מקרון בשני נושאים עיקריים במזה"ת: הבעיה הפלשתינית וחידוש הסכם הגרעין.
לסיום, אנקדוטה מאלפת הממחישה את יחסו לישראל של הנשיא המנוח. בעת ביקור פרטי שערך בארץ בדצמבר 1983 התלוותי אליו, שאלתיו על רשמיו וכך ענה ג'סקאר:
"האמנתי כי ישראל דומה לשוויץ או למונטה קרלו, הגעתי למסקנה כי היא ארץ מזרחית ממש"….
.